צריך ביצים בשביל קרב בפלאפון

פסיקותיה האחרונות של שופטת בית הדין לעבודה בתל-אביב, אורנית אגסי, בעניין מהלך ההתאגדות של עובדי חברת פלאפון, סיפקו הצצה מרתקת לחוסר ההבנה של בתי הדין לעבודה את המציאות המורכבת שבה מתמודדים עובדים שמבקשים לממש את זכות ההתאגדות.

חוסר ההבנה הזה הולך ומתחדד כששמים בצד את הפסיקות ומגיעים לדיונים עצמם, כמו זה שהתקיים ביום שני השבוע באולמה של השופטת אורנית אגסי בבית הדין לעבודה בתל-אביב, באותו מקרה של פלאפון.

זה התחיל בזה שהשופטת לא הבינה מה פתאום יום לפני הדיון בדבר טענת ההסתדרות לביזיון בית משפט מצידה של הנהלת פלאפון, ההסתדרות ביקשה לצרף ראיות חדשות.

"אני לא מכירה בקשת ביזיון מתגלגלת", היא אמרה לעו"ד ענת גוטמן מהלשכה המשפטית של האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות.

אגסי גם תהתה מדוע מבקשת ההסתדרות שלא לחשוף את שם העובד שתיעד את אחד המנהלים מעביר מסרים שליליים נגד ההתאגדות (למעט בפני מנהלת משאבי האנוש והיועץ המשפטי של החברה), זאת בניגוד לכאורה לצו שהוציאה זה מכבר השופטת.

וכך, משום שסירבה לצרף את הראיות החדשות ללא שהות מספקת שניתנת להנהלת פלאפון לבחון אותן, וכן מפאת החגים והחופשה לחו"ל שקבעה מבעוד מועד - הדיון נקבע ל-17 באוקטובר - יותר מחודש אחרי המועד המקורי.

אווירת מלחמה במשרדי פלאפון

השופטת אגסי נראתה לפרקים כמו מורה לאזרחות. נחמדה ואדיבה, מנהלת את הדיון על מי מנוחות. כל זה כאשר עובדי פלאפון טוענים כי הנהלת החברה מציגה לעובדים מצגות עם מסרים שליליים, ושולחת מסרונים ש"מזכירים" להם כי ניתן לבטל את החברות בהסתדרות (כולל מספר פקס שמשויך למנהל בחברה).

פתאום עובד בחברה, ודים שמו, שולח מייל מנומק מאוד לכל העובדים האחרים, שבו הוא מסביר מדוע ההסתדרות לא תגן על איש מהם, ולמה אין שום דרך למנוע פיטורים במגזר הפרטי, אלא אם הם נעשים שלא בתום-לב. המייל שלו נחתם במילים האלה: "מוגש כחומר למחשבה לעובדי פלאפון".

באולם הסטרילי של השופטת אגסי יושבים כל העת שני עובדים צעירים ואמיצים, שמשמשים גם כחברי ועד הפעולה הזמני: ענבל מלכה ממחלקת משאבי אנוש ומתן גור-ארי מהחטיבה העסקית. השניים מחליפים בהפסקות חיוכים ומסרים מפויסים עם אחד המנהלים הבכירים בחברה, כאילו הם עושים את זה שנים.

המחזה הזה כמעט מחזק לרגע את האידיליה, שכאילו מדובר בדיון אקדמי על יחסי עבודה, עד שהעובדים מבהירים כי בתוך המשרדים הסגורים ישנה אווירת מלחמה. עבור הנהלת פלאפון זה להיות או לחדול. הוועד הוא האויב; ידאג למקורבים ויפגע בחלשים - כך לפי אחד המסרים.

דיברנו כאן בעבר על חוסר ההרתעה של בתי הדין לעבודה בהיעדר מיצוי הדין, שמאפשר הטלת קנסות על מעסיקים שפוגעים בהתאגדות עובדים. אבל נראה כי הניתוק מהשטח מבטא את אחת הבעיות המרכזיות ביותר כיום של בתי הדין לעבודה בכל הקשור להתארגנות ראשונית. אי-אפשר לדרוש מבתי הדין לייצר יותר הרתעה, אם אין להם מושג אמיתי עם איזה כוחות מתמודדים לעתים עובדים שמנסים להקים ועד.

"אנחנו לא כנופיית גנגסטרים", זעק עו"ד אשר חלד המייצג את הנהלת פלאפון, אל מול בקשת ההסתדרות לצמצם את חשיפת שמו של העובד המקליט. וחלד מוסיף: "אני מבקש לקחת בחשבון פגיעה קשה במוניטין של פלאפון, אם יוצרים הגנה כזו על העובד. זו הטלת דופי בחברה".

ההתפלפלות המשפטית אמנם סייעה להנהלת פלאפון בנקודות. אבל ביום שלישי בערב, כשעובדי פלאפון הודיעו רשמית כי גייסו את סך החתימות הדרושות, ומעתה, לראשונה בחברת סלולר, ההסתדרות הופכת לארגון היציג של העובדים, הם הוכיחו כי לפעמים המציאות בשטח חזקה מהמציאות המשפטית.

האם זה אומר שהכוח מצוי בסופו של דבר בידם? זה יהיה גורף מדי לומר. לא לכל העובדים יש האומץ לעמוד מול מעסיק גדול וחזק כפלאפון, המתייצב במופגן נגד חופש ההתאגדות, לכאורה. לא כולם כמו ענבל מלכה, וצריך לקוות שלא כל השופטים הם כמו אורנית אגסי.