מטוס מצ'וקמק, אחרי אוברול, מנסה להמריא

ברוכים הבאים לטיסה 2013 של הליגה האירופית. יש משהו במפעל הזה שגורם לו תחושה של משהו שמנסה להמריא. אם ליגת האלופות של אופ"א היא הדבר האמיתי, המחלקה הראשונה של הבכירים, והליגה המקומית היא מחלקת התיירים ממנה הרוב אינם מקבלים אפגרייד, אז הליגה האירופית תקועה באמצע.

משהו שבין מחלקת עסקים, לתיירות פלוס. מי שטס לעתים קרובות, יודע שההבדל בין התיירות לעסקים הוא באמניטיס, כמה פיצ'פקעס כדי להרגיש שווים יותר. הפער האמיתי הוא בין העסקים לראשונה - שם השירות הוא אחר, ההתחנחנות וההתרפסות בפני בעלי האמצעים הן מוחלטות, והנוסע מקבל את התחושה שעבורו קיימת חברת התעופה. ככה זה גם בכדורגל. המועדון הסגור שמהווה את הגרעין הקשה של הצ'מפיונס מרגיש שעבורו הכדורגל הומצא.

למען האמת, זה גם די נכון. לא רק ההתרכזות של אופ"א והכסף סביב אותם מועדונים וליגות. יותר ויותר מדברים על ליגת האלופות ככדורגל האמיתי, והשאר לא קיים. זה מה שדופק את הליגה האירופית. בעונה שעברה אפשר היה לראות מה שווה המפעל עבור המועדונים ממנצ'סטר, ששמחו לעוף ממנו. הנה, אתלטיקו מדריד בחרה לבוא מחר לבלומפילד לתחילת המסע שלה להגנה על התואר של "מחזיקת הליגה האירופית" ללא שישה שחקנים. כולל הכוכב הגדול פלקאו שיישאר בבית לנוח.

ספורטיביות? לא בטיסה הזו. עבור שחקנים מהטופ זו נפילת מתח שאי אפשר להתמודד איתה, ולא משנה מה מרצה המאמן בחדר ההלבשה לפני המשחק.

איימי לורנס הסבירה ב"גרדיאן" שממילא הנושא שמעסיק את המנג'רים האנגלים בליגה האירופית הוא הנסיעות. אחרי שניוקאסל הוגרלה מול ברוז', בורדו וספורטינג אמר המנג'ר אלן פרדיו, "מבחינת הנסיעות זה טוב, אני מרוצה. ממש לא רציתי לנסוע לרוסיה או אוקראינה או משהו דומה". לורנס מוסיפה, שהמנג'רים הבריטים צפויים לשתף מחליפים ולהתייחס ברצינות רק במקרה שיש סיכוי ריאלי לזכייה. "במפעל של אלפי קילומטרים ו-15 משחקים, קשה להאמין שמאמנים כמו ברנדן רוג'רס (ליברפול) ואנדרי וילאש-בואש (טוטנהאם) שבונים קבוצה, יתייחסו אליו כאל הסחת דעת מבורכת".

גם האיטלקים מתייחסים למפעל מאז הירידה בקרנו כמטרד. הגרמנים, מצדם, חלשים מכדי להוות איום על התואר. נשארו הספרדיות, שעושות במפעל כבשלהן בשנים האחרונות. אבל גם אצל הפיינליסטיות מהגמר האחרון, היריבות של הישראליות, יש בעיות. אתלטיק בילבאו (בבית של קרית שמונה) נחלשה, וגם אתלטיקו (היריבה של הפועל ת"א) בצרות, למרות 13 ניצחונות רצופים באירופה. כשדייגו סימאונה המאמן נאלץ להכריז "אנחנו לא מחפשים דייגו חדש, נאלץ להסתפק באיכויות השחקנים הקיימות" זה לא נשמע מבטיח. גם לא החוב של המדרילנים, שחייבים להפקיד 16 מיליון אירו עד אוקטובר כדי להפחית את החוב. אופ"א הודיעה שלא תעביר את הפרמיות למועדונים שחייבים כסף למועדונים אחרים, לשחקנים ולרשויות המס. אתלטיקו עדיין לא שילמה למשל את החוב על רכישת רדומל פלקאו.

אולי זה לא מפתיע, שברשימת 23 המועדונים בסכנה, יש חמישה מועדונים בליגה האירופית, ואף אחד מהצ'מפיונס.

***

התקווה שהביע דובר הפועל תל אביב "הגרלה שתשלב קבוצה אטרקטיבית עם סיכוי לעלות שלב" התגשמה. בכלל, הפועל לא שייכת לטופ של המפעל, אבל עם הניסיון והשחקנים היא בהחלט חלק אינטגרלי ממנו, בפעם השישית (והשלישית ברציפות). אוהדי הפועל כבר מצפים להשתתפות ונראה שזהו מפעל אידיאלי לקבוצה ישראלית. הרי מה רע? עבור הישראליות הופעה בליגה האירופית שווה בערך 15 מיליון שקל. כסף קטן ואפסי לקבוצות האירופיות, אבל כסף משמעותי מאוד לישראליות (שקול ל-30% מהתקציב השנתי של הפועל ל-2012/13, ויותר מ-50% של קרית שמונה).

בלוקסמבורג, לעומת זאת, המשחק על עלייה לשלב הבתים של הליגה האירופית כבר היה השיא. "זה האירוע החברתי המרכזי של השנה", אמר לי בהתלהבות אחד הספונסרים של דודלאנז', בעל בית מלון בעיר. לצערו אופ"א אוסרת על קיום המשחק באצטדיון העירוני, כך שאת הפרסומת שלו ממילא לא ראה איש. לפחות את ישיבות הקבוצה מקיימים בחדר הכנסים של המלון שלו, שלושה כוכבים די בקושי. אבל ההתרגשות היתה גדולה. זה הכדורגל של פעם, המפגש החד-פעמי עם כוכבים מהיבשת, עם אוהדים מסקרנים ממדינות אחרות, התשוקה למשחק גם ברמות הנמוכות. התחושה של שיתוף, של קהילת אוהדים של הספורט ברחבי אירופה. כריס פלנאגן, עיתונאי של "לנקשייר טלגרף", כתב במגזין "פור-פור-טו" מנסיעה לפרובינציה בהונגריה "לכל סט של אוהדים יש את הניואנסים שלו במה שקשור לתשוקה למשחק. וזה מרתק". זו לא המחלקה הראשונה, אבל זה כדורגל בלי מסיכות ומחסומים.