הוא אמנם לא התחיל השנה, אבל גם שנת השידורים החולפת עמדה כולה בסימן המשבר הכלכלי החמור שפקד את התקשורת הישראלית כולה. ירידה משמעותית בפרסום בסוף השנה האזרחית הקודמת ובראשית השנה, התאוששות קלה (אך לא מספקת) בהמשכה, וציפיות לאי-הגשמת הפוטנציאל גם בשלהי השנה. גם בטלוויזיה הרב-ערוצית, אין עושר רב. שם נפגעת בעיקר yes מנטישה של מנויים בגלל עוצמות הטריפל של הוט והתחרות הפיראטית.
המשבר החמור ביותר, כמובן, הוא של ערוץ 10. אבל מה חדש? תשאלו. הרי השאלה הקיומית של הערוץ מרחפת מעל ראשו מאז קומו. אלא שלמשבר הזה - של ערוץ 10 ושל כל הגופים הנאבקים שלצדו - יש משמעויות הרות גורל במיוחד. שכן רגע לפני שהשוק עומד לעבור שינוי רגולטורי, רגע לפני שיחלו רישיונות ויהיו מיזוגים והטכנולוגיות החדשות ואתרי האינטרנט יגלשו מעבר לתחומיהם המוכרים, מתחוללת הסערה. זו לא רק תקבע מי יחיה ומי ימות, מי הגיע לקץ ומי לא, היא גם תקבע איך ייראו כולם ביום שאחרי.
היא מקפיאה את השוק היצירתי לחלוטין, לפחות לשנתיים, היא מאדירה את בעלי ההון השנויים במחלוקת ואת הפוליטיקאים הנברנים, היא מאבדת עיתונאים חשובים ומוסדות מרכזיים, ומדללת ומרדדת את המציאות כפי שהיכרנו אותה עד כה. "גלובס" מסכם את התהליכים שהתרחשו השנה על המרקע.
חוצים את קו 40% הרייטינג
אחרי המשבר הכלכלי שפקד את שוק התקשורת בשלהי 2011, הגיעה 2012, עדיין משברית אבל דרמטית בנתוני הצפייה.
זכיינית ערוץ 2 רשת הפרה את ההגמוניה שהייתה לקשת בכל הקשור לתוכניות גילוי כישרונות שירה והשיקה את The Voice שהתבררה כלהיט.
במהלך ינואר 2012 כולו, לפחות חמישה משדרי פריים טיים בשבוע חצו את רף 39% רייטינג. בראשם The Voice ו"האח הגדול" של קשת, שכמובן לא ויתרה ולא הפקירה את הזירה.
הריאליטי "האח הגדול" נע בעקביות בין 40% ל-45% ובהיעדרו מהתחרות של ערוץ 10 המדמם, ראינו איך היה נראה הרייטינג של ערוץ 2 לו היה מונופול.
החורף האחרון ייזכר כזה שדחף את רף הצפייה הישראלי, כמעט עד לזה הנהוג במדינות טוטליטריות שבהן קיים רק ערוץ ממשלתי יחיד.
כעת, מעניין יהיה לראות לאן עוד יידחק הרף בחורף הקרוב, כששתי מפלצות הרייטינג האלה - של רשת ושל קשת - ישובו אל המסך.
נפרדים מיעקב אילון
בייאוש מהדהד עזב השנה יעקב אילון את כיסא מגיש החדשות של ערוץ 10 ושם קץ לעידן שנמשך קרוב ל-20 שנה. אילון היה החיים יבין המסחרי. מאז שקם ערוץ 2 הוא היה פניה של החדשות העדכניות, החדות והמשויפות - הפנים הישרא-אמריקניות.
כשקם ערוץ 10 הצעיר וקורא התיגר, אילון חצה את הקווים ובמשך שנים, לבד ובעיקר עם מיקי חיימוביץ' לצדו, נשא את הערוץ כולו על גבו.
העזיבה של אילון, שכנראה ישוב אל המסך בשלב כזה או אחר, מסמלת במידה מסוימת את שברו של חלום הטלוויזיה המסחרית.
מי שהיה כוכב החדשות הבלתי מעורער, סיים (לפי שעה) את קריירת הגשת החדשות דחוס בחדרון רגולטורי בירושלים - משל למצבו של הערוץ, ולמציאות התקשורתית שלנו כולה.
חיבוק מהוליווד
סדרת הדרמה "בטיפול" של הוט כבר סדקה את תקרת הזכוכית של האקדמיה האמריקנית לפני כמה שנים, כאשר כוכבי הגרסה דוברת האנגלית שלה קטפו את פרסי גלובוס הזהב והאמי. אך אפשר לומר ש"הומלנד", הגרסה של רשת FOX האמריקנית ל"חטופים" של קשת, שברה אותה לחלוטין.
"הומלנד", לא רק הייתה אדפטציה (רופפת) של דרמת המתח הישראלית, היא גם הופקה בשיתוף קשת, ואבי ניר, מנכ"ל הזכיינית, עלה בעצמו לקבל את גלובוס הזהב. זאת כמובן, יחד עם גידי רף, היוצר הישראלי, שגם היה שותף לפיתוח הסדרה. מאז הזכייה בפרס, הופקה גם גרסה ב-CBS ל"3", שהצליחה הרבה פחות ופונתה מהמסך עוד לפני שהגיעה לשלושה פרקים.
קשת נכנסה בסערה אל עולם סחר הפורמטים בשנה האחרונה. היא הייתה תמיד בסביבה, מכרה קצת וקנתה מעט, אך השנה הצהירה בקול ברור, כי ההתפשטות אל מעבר לים היא טקטיקה מוסדרת והכרחית לגוף שידור ישראלי.
החיבוק של הקהילה ההוליוודית, הוא רק עוד צעד נכון בכיוון.
גלעד שליט חוזר הביתה
זה אולי הסיפור החדשותי הגדול של השנה העברית החולפת, אבל ההשלכות התקשורתיות שלו משמעותיות עוד יותר. ביום השידורים המיוחד שליווה את שובו לישראל של החייל החטוף באוקטובר 2011, התבקשה התקשורת הישראלית "לכבד" את שליט ואת משפחתו ולמעשה, במהלך אותו היום הציבור צפה במבצע תקשורתי מהונדס ומבוים היטב של יחידת דובר צה"ל והממשלה. הם ששחררו באופן מבוקר צילומי סטילס וסרטוני וידיאו ובכך קיבעו את הזיכרון הקולקטיבי שלנו לעולם בצבעים לאומיים הרואיים, שמתברר שלא פסו מהעולם. העיתונות הישראלית, שמואשמת תכופות באגרסיביות, בלעומתיות ובצהבהבות, הוכיחה כמה קל לאלפה כשזה נוגע לנושאים הקשורים בביטחון המדינה.
ובאשר לצופה הישראלי, לראשונה בתולדותיו, הוא לא רק רותק למסך הטלוויזיה שהעביר חדשות כל היום - הוא קבע שיאי צפייה באינטרנט. אתרי החדשות, ובראשם ynet ו-וואלה, העמידו מערך חדשות מרשים, שבראשונה היווה תחרות אמיתית לחברות החדשות הטלוויזיוניות. בעוד שבטלוויזיה גירד הרייטינג את רף 30%, נרשמו מיליוני צפיות באתרי החדשותיים, גם של חדשות 2 וחדשות 10. אמנם מאז לא שוחזרו המספרים, אבל היום ההוא, הוא דוגמה לאופן שבו מפת הצפייה עשויה להיראות בעוד כמה שנים.
רשת חוטפת את "הישרדות" לערוץ 10
רשת הבינה השנה כי לא תוכל לעשות שינוי במיצובה בשוק המקומי, בלי כמה "גיים צ'יינג'רים" משמעותיים.
מהלך דרמטי ראשון היה רכישת הפורמט של The Voice, השני היה השגת פורמט "הישרדות", שהיה שייך עד כה לערוץ 10. ולא רק שהיה שייך לערוץ, אלא גם היווה את מקור הכוח המשמעותי שלו, שבנה את כוחו בהתמודדות ובניגוח ישיר של רשת.
הזכיינית, שמלינה שנים על תחרות לא הוגנת, עשתה את התרגיל המלוכלך אך המבריק שלה ואולי השפיעה על האופן שבו תראה הטלוויזיה המסחרית בשנים הבאות. רגע לפני המעבר לרישיונות, כשערוץ 10 נמצא במקום מוצלח מאוד מבחינת רייטינג אבל רע מאוד בכל הנוגע להתכנות לעתידו, ההיעלמות של "הישרדות" עלולה להיות החלק שידחוף אותו מקצה המצוק.
הורדת תוכניות התוכן השיווקי מהמסך
האיסור על התוכן השיווקי היה מאז ומעולם חלק מהותי בעבודת הרגולטור - הרשות השנייה ומועצת הכבלים והלוויין. אלא שבמשך השנים התפתחה לה תרבות תת-קרקעית של תוכניות שלמות המבוססות על מכירת אייטמים, ששמה ללעג בעיקר את המפקחים, אבל לא מעט גם את הצופה הישראלי, שהולך שולל על-ידי מומחים שהעומק המהותי שלהם, ניכר בכיסיהם.
הרשות השנייה, תחת שרביטה של ממלאת מקום המנכ"ל אילת מצגר, הורידה מהמסך ארבע תוכניות ששימשו כסרטוני פרסומת עם הפסקות פרסומות בתוכם.
ההיסטוריה האמיתית תיעשה, כאשר יוסדר אחת ולתמיד נושא התוכן השיווקי בישראל ויתקבלו החלטות באשר למקום בו שווה לרגולטור להשקיע מאמץ והיכן לוותר. אולם כאן בהחלט נעשה תקדים שאולי שנוי במחלוקת בכל הקשור לניקיון המסך, אך אין עוררין כי הוא עשוי להוות מכת מוות על תעשיית התוכן השיווקי, שצמחה כענף לגיטימי ומתוחכם, תחת חוקי הרגולציה הנוקשים.
ערוץ ערבי מסחרי ראשון עולה לשידור
64 שנה אחרי קום המדינה, נולד בישראל ערוץ טלוויזיה מסחרי בשפה הערבית. שידורי הטלוויזיה בערבית ידעו רגרסיה עם השנים.
עם הקמתו של השידור הטלוויזיוני הישראלי ב-1968, המחלקה הערבית הייתה חלק דומיננטי מרשות השידור. סמי וסוסו היו חביבי הילדים, התחרות הרב-ערוצית היחידה הייתה מכיוון הרשתות הממלכתיות של ירדן ולבנון, וביום ראשון כולם דיברו בעבודה על הסרט הערבי של שישי אחר הצהריים. אך עם השנים, השידור בארץ איבד כמעט לחלוטין את צופיו דוברי הערבית.
הקמת ערוץ הטלוויזיה "הלא טי.וי" היא לא רק הכרה בצורך התרבותי המקומי של הערבים החיים בישראל, אלא גם הכרה בהם ככוח קנייה - דבר שבימינו משמעותי אף יותר. השאלה היא, אם זה לא מאוחר מדי, שכן לצרכני התקשורת הערבית יש שפע של ערוצי לוויין מוצלחים ואטרקטיביים.
כך או אחרת, הערוץ - שבינתיים נראה מהוסס ומדוד - מחזיק ביכולת להפוך לא רק לגורם משמעותי בתקשורת המקומית אלא לכזה שיעורר שינוי אמיתי בקרב הציבור הערבי שחי כאן.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.