האמת על מהגרי העבודה

"בתוך אפריקה", מעמד הר סיני, ו' 19:30, CNN

אחד הדברים המקוממים ביותר במאבק (הלגיטימי לכשעצמו) להגבלת מספר המהגרים מאפריקה, היה כשניסו לצייר את האומללים הללו כ"מהגרי עבודה" ולא כ"פליטים", משל היה המסע הבלתי אפשרי, ברגל, לגבולה הדרומי של ישראל מעין ניסיון ל"השלמת הכנסה" של אנשים שהיו יכולים לחיות בכבוד בארצם. מירי רגב כינתה אותם "סרטן" ואלי ישי הקפיד לתאר אותם כמחפשי-הזדמנויות תעסוקתיות ותו לא. מזל שיש את CNN כדי להטיח לנו את האמת בפרצוף וחבל רק שכל-כך מעט ישראלים יצפו בתחקיר המאלף הזה, חבל עוד יותר שבקרוב יקבלו גם צופי "יס" איזה ערוץ חדשות טיפשי במקום ערוץ החדשות האיכותי הזה, הכול בגלל שממאות השקלים לחודש שהם גובים מאיתנו, לא נמצאו כמה עשרות סנטים (פר מנוי) כדי לשמור את CNN בתוך החבילה. חלק מהתיאורים בתחקיר פשוט מחרידים: הם מסגירים שגרה של סחר בבני-אדם, של "קציר איברים", ממש כך, מאנשים חיים - שבגמר התהליך מושלכות גופותיהם המרוקנות אל החולות, על אונס והתעללות כאמצעי סחיטה מקובל מקרובי המשפחה האומללים שנשארו בארץ המוצא (שגם להם, מיותר לציין, אין כמעט ממה להתפרנס), ועוד תיאורים שגורמים לצופה להרהר בגורלו שהביא אותו לעולם בצד המרוח של הפרוסה וכמעט להתבייש על כך. יש גם אופטימיות זהירה בסיפור שכן גם במצרים עצמה, מתברר, יש אנשים טובים באמצע הדרך, תרתי-משמע, שעושים כדי למגר את הסחר בבני-אדם. ואגב סחר בבני-אדם, בידקו בבקשה את הקשר בין חברות כוח-אדם שמייבאות לישראל עובדים זרים (שהפליטים מאפריקה "שוברים את השוק" שלהם), לבין גורמים במערכת הפוליטית, ותקבלו את המניע הנסתר לחלק מהדמגוגיה הגזענית שנחשפנו לה בשנה האחרונה.

הצינור של בר

משדר מיוחד לציון שנתיים לתוכנית "הצינור", ש' 21:00, ערוץ 10

האמת היא שהתכוונתי בכלל לכתוב כאן על "אימפריית הפשע" שמגיעה הערב לעונה שנייה ב "יס", אלא שעם כל הכבוד לסדרת הדרמה המצוינת של HBO, דווקא "הצינור" בעיניי היא התוכנית החשובה של הערב הזה, בעיקר משום שהיא מייצגת פרק חשוב בהתכתבות בין הטלוויזיה לאינטרנט, רגע לפני האיחוד הכה מדובר והבלתי-נמנע.

שיתוף תוכני וידיאו ברשת, הפך חלק מהפלטפורמות לערוצי-הבידור הנצפים ביותר. אם פעם היינו צריכים לחכות במשך שבוע ל"פספוסים" שתציג לנו קטעי וידיאו משעשעים (או סתם קיצוניים), הרי שכאן, עם מערכת מצומצמת בלבד, עם קשר ישיר לגולשים/צופים ועם יד בוטחת על העכבר, אפשר לרקוח תוכנית שלמה. רצה הגורל והקונספט הרזה הזה התאים לא רק להרגלי הצפייה המתגבשים בקרב צופים צעירים, אלא גם לאישיותו של גיא לרר, המגיש ומי שהפך למזוהה ביותר עם "הצינור".

הוא, יחד עם עוזרות-ההגשה הצעירות שלו, הפכו למעין מופע בידור עם ערך מוסף: ריכוז של תוכני-גולשים, עם אג'נדה מסוימת וחוט מקשר בין האייטמים. ההצלחה הפתיעה רבים בממסד הטלוויזיוני שלא ממש יודעים איך "לאכול" את הפלטפורמה החדשה. ברור להם שמדובר בהצצה לעתיד, אבל איך עוברים מהפלטפורמה הקיימת אל העתיד הזה? (תהייה שמשותפת כמובן לעוד אמצעי תקשורת ותיקים). כך הפכה "הצינור" ממעין "פילר" על המסך, לתוכנית עתירת-רייטינג (במושגי ערוץ 10 ובהתחשב בשעות השידור), שמקודמת בתוכניות האקטואליה השונות (רגע לפני שהיא מחליפה אותן?) וזו אולי גם הסיבה, לא פחות מההבטחה לבלות קצת זמן-איכות עם בר רפאלי (ידידתו של לרר שלפי הקדימונים תהיה האורחת החשובה ביותר ביום הולדת השנתיים), להקדיש למסיבה של "הצינור" את הרגע האחרון של סוף-השבוע.