אובמה והפצצה הישראלית

ראש הממשלה נתניהו מרוכז כבר תקופה ארוכה במאבק עם הנשיא אובמה בעניין הפצצה האיראנית. עצם נחישותו (הוורבלית לפי שעה) של נתניהו היא מאוד רצויה, ללא ספק. פחות בטוח שהוא מנהל את התהליך בצורה שקולה ונכונה. נראה שלא היה חכם לדחוק את אובמה לפינה שממנה הוא זועק: "לא רוצה קו אדום! לא רוצה!!!" ועכשיו גם לא בטוח שהפצצה האיראנית היא הדבר המסוכן ביותר לישראל. מסתמן, ואולי מתגבש, סיכון גדול בהרבה: היכולת הגרעינית של ישראל (הקיימת לפי פרסומים זרים). או, בעצם, הניסיון ליטול מאיתנו את היכולת הזאת.

מי צריך פירוז?

אתמול (ד') נערך כינוס של הוועידה הכללית של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א). כרגיל בשנים האחרונות העלו נציגים ערביים גם הפעם את עניין פירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני. מדינות ערב מבינות שישועתן לא תבוא להן מהגוף הזה, והן העלו את הרעיון של ועידה בינלאומית שתדון בנושא הפירוז. הוועידה אמורה להתכנס בהלסינקי בסביבות תחילת 2013. עד כאן הכול בסדר, פחות או יותר. איפה מתחילים העניינים להשתבש ולהדאיג? כאשר הנשיא אובמה מביע את תמיכתו ביוזמה זו של הערבים.

קצת היסטריה לא תזיק

העמדה הישראלית היא שמצב של פירוז "ייתכן רק לאחר כינון יחסי שלום ואמון בין מדינות האזור, אשר יבוא מיוזמתן, ולא מתוך כפייה". במילים אחרות, שאינן מבוטאות - כל עוד אין שלום אמת, יש סכנה לקיומה של המדינה. וכל עוד קיימת סכנה כזאת, ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לחשוב אפילו על פירוז. כי פירוז האזור משמעותו הפשטת ישראל משריונה הביטחוני והצבתה עירום ועריה, ללא יכולת להתגונן, בפני המדינות המבקשות להשמידה. זו המשמעות של פירוז - ואין בלתה.

אם רוצים להיות קצת היסטריים, אפשר לומר שפירוז משמעותו סופה של המדינה. ואולי אין בזה אפילו שמץ של היסטריה, אלא ראייה מפוכחת המבוססת על המצב העובדתי באזור.

כשפרס הביא את הכורים

כשמנכ"ל משרד הביטחון שמעון פרס הביא מצרפת את הכורים הגרעיניים ב-1956, הוא הסביר בכנס סגור: "יבוא יום שישראל לא תוכל לעמוד במלחמה קונבנציונלית מול היכולות של המדינות הערביות העשירות והמתעשרות. כדי לשרוד צריך שיהיה לנו נשק לא קונבנציונלי, שיהווה גם הרתעה וגם הגנה. לכן, מי שאומר פירוז מבקש למעשה לקחת מאיתנו את הנשק הזה, ואת ההגנה שהוא נותן לנו".

מתי הפצצה רעה?

אובמה לא שוחר רעתנו והוא בוודאי לא רוצה לפגוע בביטחוננו. כך אני מאמין. הוא רוצה לעשות מה שלפי השקפת עולמו מהווה מעשה טוב. ובאמת, לפי כל קריטריון, פצצת אטום זה דבר נורא, מפחיד, מבחיל. תמיד? או רק כאשר הפצצה נמצאת בידיה של מדינה המבקשת להשמיד? או בידי קבוצות טרור המבקשות להרוג? מה כאשר הפצצה נמצאת בידיה של מדינה שתשתמש בה רק במקרה של סכנה אמתית לחייה, לקיומה, להישרדותה?

מדוע אובמה תומך בקיום הוועידה לפירוז, כאשר זו מתכנסת למטרה הבלעדית של הוצאת הגרעין מידי ישראל? אולי הוא לא רואה את הדברים בצורה כזאת? אולי הוא לא מאמין, או מבין, שהגרעין הוא הערובה הבטוחה ביותר להמשך קיומה של ישראל? אולי הוא חושב שישראל מסוגלת להגן על עצמה גם ללא יכולת גרעינית?

אם קווים אדומים ...

כך או אחרת, אלה שאלות שחיוני שנתניהו יברר אותן עם אובמה. המשימה של נתניהו צריכה להיות להוריד את האמריקנים מהעץ הזה, להביא אותם להפנים את חומרת העניין, ולא לתת יד לשום יוזמה של פירוז. להסביר לאמריקנים שליטול מישראל את הגנת הפצצה זה יותר גרוע מאשר לאפשר לאיראן לבנות אותה. אם קווים אדומים - אז זה המקום להציב אותם.

matigolan@globes.co.il