אולמרט יחזור לפוליטיקה?

פוליטיקה

החגיגות המשודרות מכיוון מחנה אהוד אולמרט, בנוגע לאפשרות של חזרתו לזירה הפוליטית בזמן הקרוב ביותר, ברגע שישיל מעליו את הזבוב הטורדני הקרוי משפט פלילי, מזכירות את המניפולציה התקשורתית-ציבורית שהוא ואנשיו ערכו רגע אחרי מתן הכרעת הדין. יש בחגיגות אלה את אותה מידה של אמת שהייתה בהצהרתו קבל עם וערוצי טלוויזיה, כאילו "הוכח שלא היו מעטפות מזומנים".

אך האמת סבוכה מעט יותר עבורו. גזר הדין שהוטל היום (ב') על אולמרט מהווה ניצחון חלקי עבורו, ביחס לכוונותיו לשוב לצמרת הפוליטית, חלקי בלבד.

חוק יסוד: הכנסת קובע כי רק מי שהוטל עליו עונש של יותר מ-3 חודשי מאסר בפועל, יצטרך לעבור במשרדו של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט אליקים רובינשטיין, כדי שזה יקבע כי בעבירה שבה הורשע אין קלון.

על אולמרט לא נגזר יום אחד של מאסר בעבודות שירות, אלא מאסר על-תנאי בלבד. פירוש הדבר הוא שאולמרט יוכל להציב עצמו כמתמודד ברשימה לכנסת החל ממחר בבוקר.

אלא שאין בכוונתו של אולמרט לשמש כחבר כנסת מן המניין, בספסלים האחוריים של המשכן, והוא נושא עיניו בחזרה לשולחן הממשלה, אם לא גבוה מזה.

כאן נכנס לתמונה חוק יסוד: הממשלה, הנוקט לשון מעורפלת יותר של "מאסר" בלבד. הן ההתייחסויות בפסיקה, ביחס לשרים לשעבר חיים רמון וצחי הנגבי, והן עמדתה המוצהרת של הפרקליטות, גורסות כי מאסר על-תנאי נחשב למאסר לצורך סעיף זה.

פירוש הדבר הוא שאם אולמרט יבקש להתמנות לשר בממשלה, כעת או לאחר הבחירות, הוא יצטרך בכל זאת להתייצב בפני רובינשטיין לדיון בשאלת הקלון. הפרקליטות תתייצב אז מנגד ותביע את עמדתה, שבעבירה שבה הורשע יש משום קלון.

למעשה, הניתוח של סעיף המאסר בחוק יסוד: הממשלה נדמה מיותר מעט, נוכח העובדה שאולמרט נאשם בלקיחת שוחד במשפט הולילנד, שאמור להימשך עוד זמן רב. כנאשם בפלילים בעבירה שעליה אין מחלוקת בדבר הקלון הטבוע בה, אולמרט מנוע מלהתמנות לשר בממשלה.

האם ההלכה המשפטית על שמם של השרים לשעבר דרעי ופנחסי תמנע ממנו מלהגיע לשולחן הממשלה גם אם יקבל מנדט מהנשיא להרכיב את הממשלה הבאה? כל ניחוש בא בחשבון נוכח העובדה שמדובר במצב תקדימי שטרם אירע במסורת החוקתית הישראלית.

שחיתות

אפשר היה לצפות משופטי המחוזי בירושלים שהם לא יתעלמו מהאופן שבו נקלטה הכרעת הדין שלהם בציבור, באדיבות הנאשמים, פרקליטיהם ויועציהם. מי שקרא את הכרעת הדין במנותק מרעשי הרחוב, גילה בה שפה קשה וחמורה כלפי אולמרט, לפחות באישום שבו הורשע. אילו היו ערים למסר המעוות שחילחל לציבור ולמערכת הפוליטית בעקבות הכרעת הדין שהוציאו, אפשר שהיו פועלים לתקן את המסר הזה במסגרת גזר הדין .

אך השופטים לא פעלו כך. כפי שבהכרעת הדין הלכו כברת-דרך מוגזמת לטובת הנאשמים, בהעצמת כל ספק ובהתעלמות מראיות מרשיעות, כך גם בגזר הדין העניקו משקל מוגזם לכהונותיו הציבוריות של אולמרט ולנסיבות עזיבתו את כהונת ראש הממשלה.

אפשר שבכך הם דווקא סייעו לפרקליטות: שופטי המחוזי מיקמו את עצמם כסמן קיצוני של עצימת עיניים מפני שחיתות פוליטית, ודחפו עוד יותר את התביעה לעבר החלטה לערער לעליון.

משפט ראשונטורס-טלנסקי מאיים להיכנס לפנתיאון המשפט הישראלי כרגע עגום ומסוכן, שבו ניתק עצמו בית המשפט מהמאבק החיוני בשחיתות שלטונית, ומשך את השטיח מתחת לרגלי המשטרה, הפרקליטות ואפילו העליון.

אלה הם ימים נוראים של ממש. 45 הימים הקרובים, הנתונים לפרקליט המדינה משה לדור, לקבל החלטה בעניין הערעור, הם אפוא ימים הרי-גורל.