בניגוד למה שחושבים עלינו, לא כולנו "מפונקים שמחפשים לגור בארמונות", כפי שהתבטא לאחרונה בכיר במשרד השיכון. לא כל הזוגות הצעירים בישראל רצים מיד אחרי החופה לקנות דירת 5 חדרים עם מרפסת שמש - רובם בכלל לא יכולים להרשות לעצמם - וחלקם, אלא שעבורם הגודל בכלל לא קובע, פשוט לא מעוניין. כן, הם מצליחים שלא להסתנוור ממבחר הדירות הגדולות, עם כל השדרוגים והתוספות, שמציעים לנו הקבלנים בשנים האחרונות.
המרדף אחר חלום הדירה הגדולה משתקף היטב בנתונים הרשמיים: שטח המגורים של הישראלי זינק בכ-24% בשש השנים האחרונות, ובשבועות האחרונים כבר הגיע שטחה הממוצע של יחידת דיור חדשה ל-193 מ"ר, כך על-פי נתוני התחלות הבנייה לרבעון השני שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. השטח הממוצע העצום הזה משקלל גם את שטחם של הבתים צמודי-הקרקע, המהווים שליש מכלל התחלות הבנייה בישראל, על אף שקרקע בישראל הקטנה היא משאב יקר ערך.
ובכל זאת, הממוצע מתעלם מכל אותן המשפחות שלא יכולות לרכוש דירה, ובפרט דירה חדשה וגדולה; את המשפחות שמעדיפות ללכת לפארק השכונתי מאשר להשתעבד למשכנתא על וילה עם גינה; ואת המשפחות שרוצות לגור ב"צנטרום של הפיילה" ומוכנות להקריב בשביל זה הרבה מטראז'.
שוחחנו עם כמה מהמשפחות הללו: משפחה בת שלוש נפשות שחיה בדירת 32 מ"ר מול חוף הים של תל אביב; משפחה שמכרה מגרש באריאל ובמקום לבנות וילה, קנתה דירה סטנדרטית שבה שלושה ילדים חולקים חדר אחד; ועוד משפחות, שמאמינות שדירה קטנה וחדר שינה משותף מספקים את הקרבה הפיזית והנפשית לה זקוקים ילדים.
"הן היו יכולות לגור בנפרד, אבל אני ואחותי גדלנו ככה וזה מאוד מגבש"
משפחת דוד / צלם:תמר מצפי
ככשיש ארבעה ילדים במשפחה - תאום ותאומה, ועוד ילד וילדה - סידור המגורים בבית עשוי להפוך לתצרף לא פשוט: האם התאומים צריכים לחלוק חדר? אולי כדאי שהבנות יגורו יחדיו וכך גם הבנים? במשפחת דוד מצאו פתרון יצירתי שנותן דרור לתחביבים של הבנות דניאל (12) ודקל (11).
"דניאל היא אמנם חלק מתאומים, אבל החברות של הבנות הן אותן חברות, הג'סטין ביבר זה אותו ג'סטין ביבר - יש להן אותם תחומי עניין", אומרת אם המשפחה, ורד דוד. "בחופש הגדול הן ארגנו לעצמן פינה למריחת לק בחדר. יש להן ממש חדר של נסיכות".
כמו באגדות, חיות להן שתי הנסיכות בעליית הגג הוורודה של בית המשפחה בשכונת נווה עוז החדשה בפתח תקווה, כשההורים והבנים - דור (12) ודותן (6) - לנים כולם בקומה שמתחת. "את הבנים אני צריכה לידי", אומרת דוד למודת הניסיון.
"עשינו שכונה"
המגורים המשותפים הם עבור דוד - שגדלה עם אחותה באותו חדר בדירת 3.5 חדרים בפתח תקווה, עם הוריהן ואחיהן - חוויה מעצבת. "הן היו יכולות לגור בנפרד, אבל אני ואחותי גדלנו ככה וזה מאוד מגבש", מספרת דוד. "הקמנו אוהלים, שיחקנו עם השכנים דרך חלון חדרנו - 'עשינו שכונה'".
אגב, השיתוף והקרבה היומיומית בין בני המשפחה בא לידי ביטוי גם מחוץ לבית: ורד ובעלה אלי עובדים יחדיו בעסק המשפחתי, מורד חלקי חילוף.
הבנות עברו לעליית הגג כשדותן, הילד הצעיר במשפחה, נולד: "החלטנו להעלות את הבנות למעלה כי כבר לא היה מקום", מספרת האם. וגם אם לא תמיד הכול ורוד - האחיות רבות לפעמים, מטבע הדברים - לגור בנפרד זו לא אופציה מבחינתן. "יום אחד דניאל החליטה לרדת לישון במרתף, אבל אחרי יומיים חזרה למעלה", מספרת דוד. "היה לה קשה להירדם - כיף להן לישון ביחד. לפני השינה הן מדברות ומגלות סודות אחת לשנייה. הן מרגישות חלק ממשהו".
שיא הקרבה התגלתה לעיני האם ממש לאחרונה. "יום אחד עליתי למעלה", היא מספרת, "וראיתי שהן הצמידו את מיטות היחיד שלהן זו לזו באמצע החדר, ביוזמתן. זה מאוד ריגש אותי".
"אנחנו לא אוהבים לחיות מעל הפופיק, אני מאמינה שעוד נבנה את בית החלומות"
משפחת פרימה / צלם:עינת לברון
את המגרש שקנו גלית וברק פרימה באריאל, עליו תכננו לבנות וילה, הם מכרו לפני כמה שנים, וקנו דירה שמתאימה יותר לכיסם.
"אנחנו לא אוהבים לחיות מעל הפופיק", אומרת גלית פרימה, עובדת סוציאלית ומנהלת מרכז לליקויי למידה, שהוריה היו מראשוני אריאל. "לא רצינו לקחת משכנתא מטורפת, אז מכרנו את המגרש. קנינו דירה בשטח 100 מ"ר ועכשיו יש לנו משכנתא קטנטונת בדירה שנכונה לנו, לא בוילה ענקית עם הוצאות שאנחנו לא יודעים לאן יגיעו. יש לנו ראייה כלכלית עם רגליים על הקרקע".
שש שנים ארוכות של טיפולים עברו על בני הזוג, עד אשר נולדו להם התאומים זוהר ובר, כיום בני שש. כשנולד שלו (כיום בן שנתיים וחצי), להפתעתם ולשמחתם, הדירה לא הייתה ערוכה לכך. "כשקנינו את הדירה, לא תכננו ילד שלישי, לא חשבנו שיגיע האוצר הזה", מספרת פרימה. "הקטנו את אחד מחדרי השינה כי לא חשבנו שיהיה עוד ילד".
בעלה של גלית, האדריכל ברק פרימה, בעל משרד פרימה ברק אדריכלים ומעצבים, שינה את החלוקה הפנימית של הדירה שרכשו השניים מקבלן לפני כשנתיים. משנולד שלו, היה לברק תירוץ לפרויקט נוסף. "בנינו קומפלקס של מיטות לשלושת הילדים בחדר אחד", אומרת גלית. "חצי שנה אחרי שעברנו לדירה, העברנו את כל הילדים לחדר אחד. התאומים, מטבע הדברים, גדלו תמיד באותו חדר והיו רגילים שהשני מרעיש, אז התינוק לא הפריע להם. זו בכלל לא הייתה סוגיה - זה היה ברור מאליו שהאח השלישי מצטרף לחדר. אף אחד עדיין לא אומר שהוא רוצה חדר משלו".
שלוש אחיות בחדר באשקובית
עבור גלית וברק - אותו גידלו הוריו בדירת 42 מ"ר בתל אביב עם שני אחים שחלקו עמו חדר - סידור השינה הזה טבעי. "בתור ילדה, גרתי שש שנים באשקובית באריאל, גרנו שם שלוש אחיות בחדר אחד", מספרת פרימה. "באריאל של פעם לא נעלנו דלתות, עברנו מבית לבית, כמו 'שכונת חיים', ורובנו חלקנו חדר עם עוד אחים. כן, היו ריבים, לא הייתה פרטיות, אבל אני זוכרת לטובה איך ה'קשקושים' לפני השינה קירבו אותנו. כשהייתי בתיכון חלקתי חדר עם אחותי, שהייתה האוזן הקשבת שלי. שיתפנו זו את זו, וזה חיזק את הקשר".
ומה עושים זוהר, בר ושלו בחדרם המשותף, הטווי שלוש מיטות במעין שתי וערב? "רוב מה שהם עושים בחדר זה לישון, זה מרגיע אותם לישון ביחד. כמובן שהם משתוללים, עושים מלחמת כריות - החדר שלהם הופך לפני השינה לג'ימבורי".
- נשמע שכיף לכם. ויתרתם על חלום הבית עם הדשא הירוק והגדר הלבנה?
פרימה: "אני מאמינה שביום מן הימים נבנה את בית חלומותינו".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
