תמיד זכאי

הוא תמיד זכאי. גבו זקוף. בשערי כנסת ישראל יכול כבר להיכנס. להיות ראש ממשלה, מוביל מלחמה וסדר כלכלי-חברתי, עדיין לא. אבל, בקצב הזה, עם עורכי הדין האלה, מעגל החברים והתומכים הייחודי הזה, ההון הנדרש לממן כל זה, העליבות המתמשכת בחקירות משטרה ופרקליטות בתיקי בעלי שררה, כוח והון והסכיזופרניה המחריפה של בית המשפט ("חומרתם של המעשים מצדיקה ברגיל עונש מאסר בפועל" קבעה השבוע השופטת מוסיה ארד ומיד גזרה "עונש": 75 אלף שקל קנס) - גם זה יבוא.

40 שנה משמש אהוד אולמרט "שליח למען הציבור", עסוק כל היום וכל הלילה למען עמישראל, עד כדי שהוא "עושה לביתו", והוא עושה הרבה מאוד לביתו. הוא לא ממש יודע, שם לב, מרגיש, איך זה בדיוק קורה לו.

"הנאשם היה בתקופה הרלוונטית עסוק ביותר... אין לשלול כי לא התעמק בפרטי העניין...", קבעה השופטת ארד ביולי 2012 וזיכתה אותו. "בזמן הרלוונטי לכתב האישום ניהל מערכת מגוונת בתחומי הסברה בארץ ובחו"ל, לא מן הנמנע שפעילותו בענייני הגזברות נעלמה ממנו באופן מוחלט", פסק השופט עודד מודריק בספטמבר 1997, במשפט חשבוניות הליכוד, וזיכה אותו.

40 שנה וכל-כך הרבה סיפורים. "שימוש בלתי הולם בתפקידו הציבורי", פרשות, תיקי חקירה שלא הגיעו לכתבי אישום והמון המון זכאויות. מ-1985 הוזכר הח"כ-עו"ד אולמרט כמי שקיבל הלוואה בתנאים נוחים מאוד מבנק צפון אמריקה, שקרס (בעדותו במשפט מנהל הבנק יהושע הלפרין, אמר: "הלפרין אף פעם לא הרים טלפון ואמר 'אהוד, לקחת הלוואה, למה אתה לא מחזיר', או 'אתה צריך להחזיר', או 'מתי מועד ההחזרה', או משהו כזה"). התיק נסגר בהוראת היועץ המשפטי לממשלה דאז יוסף חריש.

ב-1989 נחשפה מעורבותו, כגזבר הליכוד, בפרשת החשבוניות הפיקטיביות. ב-1996, אחרי שהורשע הגזבר השני והוגשה עתירה לבג"ץ, נאלץ היועץ דאז מיכאל בן יאיר להגיש כתב אישום גם נגד הגזבר הראשון, אולמרט. לשופט עודד מודריק אמר הנאשם: "אני לא מוכן לטעון לאחריות על שום דבר שלא טיפלתי בו... סמכתי על האנשים לחלוטין". השופט השתכנע והכריז: זכאי.

בסוף 1999 פרצה פרשת האי היווני. אולמרט נחשד בקבלת שוחד, בצורת סיוע בבחירות הפנימיות, מדוד אפל. אולמרט אמר שלא זכור לו סיוע מיוחד שביקש מאפל בבחירות לראשות הליכוד ואינו זוכר אם קיבל אז סיוע כספי ממנו.

ב-2003 המליצה המשטרה להגיש נגדו כתב אישום. ב-2004 סגר היועץ המשפטי דאז מני מזוז את התיק: "לא ניתן להוכיח את החשד, כי אולמרט העומד בראש הפירמידה ונעזר בעוזרים שונים ידע על כל המתרחש תחתיו בלשכתו".

במקביל, קמה התפרצות חדשה בפרשת ההסכם הקלוקל בין המינהל למשפחת דנקנר בעניין קרקעות המלח. ביולי 2003 נתן היועץ המשפטי לממשלה דאז אליקים רובינשטיין חוות דעת חריפה נגד ההסכם "החורג באופן מהותי ממדיניות מועצת מקרקעי ישראל, ונותן הטבות מפליגות לחברה ללא מקור סמכות ותוך חריגה ממינהל תקין".

אולמרט, באותה עת השר הממונה על המינהל וראש מועצת המקרקעין, הגיב כך: "אני צריך לקבל ממנו (מרובינשטיין) הטפות מוסר? מה עניינו ללמד אותי איך אני צריך להתייחס לחשיבות של קרקעות? אני מבקש מחברי המועצה, עם כל הכבוד, לאשר...". בשלהי 2005 מונה אולמרט לשר אוצר.

היועץ אז, מני מזוז, התרה בו לבל יאשר את ההסכם כשר אוצר, שכן הוא שאישר אותו כשר התמ"ת ויושב ראש מועצת המקרקעין. למרות זאת, כמה חודשים אחרי הוא כן חתם על ההסכם, אבל נסוג בו מיד אחר כך. טען שהייתה "אי-הבנה בינו לבין היועץ המשפטי".

ובכל הזמן הזה עסקה המדינה גם בתחביב אחר, עסקאות הנדל"ן של אולמרט: הבית ברחוב כ"ט בנובמבר, והדירה ברחוב כרמיה (התיק נפתח בספטמבר 2007 על-ידי היועץ מזוז, שסגר אותו ביולי 2009 בשל "חוסר ראיות מספיקות"). אז הגיעו החשדות למעורבות בעייתית ביותר של שר האוצר אולמרט במהלך הניסיון למכור את מניות המדינה בבנק לאומי לפרנק לואי. בדצמבר 2008, אחרי שפרקליט המדינה משה לדור מצא כי "התנהגותו של אולמרט הייתה חריגה", הוא סגר את התיק: "אין תשתית ראייתית כנגד אולמרט, היכולה לבסס אישום פלילי".

בין לבין היו ענייני ההלוואה מיוסף אלמליח, ואז באו תיקי המרכז לעסקים קטנים - נסגר אחרי 8 שנות חקירה. המעטפות של מוריס טלנסקי - זכאי. הכרטיסים למשפחה מבית ראשונטורס - זכאי. מרכז ההשקעות - אשם. העונש: כסף קטן.

תם ולא נשלם: משפט הולילנד. "פרק רביעי: שוחד לנאשם אולמרט". בקרוב.

stella-k@globes.co.il