על מאזני איוב

איוב, הרובץ באפר בבגדיו הקרועים, מתאבל על בניו ועל בנותיו; הוא אומלל, מושפל, מוכה שחין, ואינו מבין מפני מה נפלו עליו ייסוריו. איוב, המבכה את מר גורלו, אינו רק מתווכח עם אלוהים (אירועים כאלה כבר תוארו במקרא), אלא גם מטיח בו דברים קשים ביותר. איוב קורא תיגר על אלוהים. אין הוא קובל רק על העוול הנורא שנעשה לו, אלא טוען נגד גורלו המר של האדם באשר הוא. מחברו של הספר מוודא שאנו מבינים כי איוב מסמל כל אדם החי והסובל תחת השמש.

לו שקול ישקל כעשי והותי במאזניים ישאו יחד .כי עתה

מחול ימים יכובד על כן דברי לעו (ו, ב-ג)

אלה הם המאזניים של איוב .כעסו ושברון לבו כבדים יותר מחול הימים. הרבה הוגי דעות בחרו לנתח את איוב ודרכו אולי להתבונן באופן רחב יותר על החיים. הנה כמה מהם.

1. אם נורשה להוריש רק ספר אחד לדורות שיבואו, הכרח שיהיה זה ספר איוב (ויקטור הוגו).

2. מדהים לראות באיזו קלות נתן לעצמו אלוהים, ללא שום סיבה אמיתית, להיות מושפע כל-כך מדברי השטן. בתוך רגעים מספר הוא איבד את ביטחונו בנאמנותו של איוב. עד כמה רגיש וחשדן הוא! - זיק של ספק הספיק לו כדי להחליט על ניסוי מיותר לחלוטין ועל גבו של יצור חסר ישע. באיזו מהירות מרשה האל לשטן להוריד את איוב לתהומות של כאב פיזי ונפשי. מנקודת ראות אנושית התנהגותו של אלוהים כה מקוממת, שאנו נאלצים לשאול את עצמנו אם אין כאן איזה מניע סודי - אולי יש לאל משהו נגד איוב? (קרל יונג כועס מאוד על המקרה של איוב בספרו (Answer to Job.

3. דוסטוייבסקי כתב פעם כי עבור האדם השרוי בייאוש מוחלט אין בנמצא מילים לנחמו, וקשה עד מאוד להיות במחיצתו. לצערי הרב, נוכחתי לדעת במרוצת השנים עד כמה מדויקת התובנה הזו. רעיו של איוב הבאים לנחם אותו התנהגו באצילות כאשר ישבו לצדו ושתקו שבעה ימים ושבעה לילות, חבל רק שהם לא התמידו בשתיקה זו. דבריהם על הקשר בין שכר ועונש היו אנושיים מדי ומטופשים למדי. חטאת חטאים כבדים מנשוא, הם אומרים לאיוב, הרי לא ייתכן שרק במקרה באו עליך אסונות גדולים כל-כך.

לא במקרה בשפה האנגלית הביטוי Job Comforters מתייחס לאנשים שבאו לנחם, אך גרמו לסבל נוסף.

4. תנכי פתוח בספר איוב

איש מופלא למדנו גם אנו

לקבל את הרע כקבל את הטוב

בברכה לאל שהכנו.

(רחל)

5. הסופר הרוסי היהודי יעקב קומוק שם לב לעובדה מעניינת: רעיו של איוב אינם מדברים אף פעם זה עם זה. עובדה זו הניעה אותו להעלות את ההשערה שכל הספר הוא דיאלוג שאיוב (או מחבר הפואמה) מנהל עם עצמו.קומוק ממשיך במסלול זה ותוהה שמא כל האסונות שקרו לאיוב קרו בדמיונו בלבד; אולי הוא פשוט מדמיין את הדברים כפי שהם עלולים לקרות? אולי הספר מבטא יותר מכול את הבהלה הקיומית שהיא מנת חלקם של כל בני אנוש?

6. הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק כותב בספרו המעמיק "מן הסערה" כי טרם האסון לא השכיל איוב לנצל את החסד האלוהי ואת ברכת העושר והכבוד והכוח שלה זכה לטובת הייעוד הכביר שהיה עליו למלא. כל מה שהוא דאג להם היו אך ורק שלומו ושלומם של קרוביו. כיוון שאיוב, ממשיך ומספר הרב סולובייצ'יק, לא פגש את אלוהים בהוד והדר של הבריאה, פנה אליו אלוהים באמצעות האסון.

7. נניח שאיוב אכן חטא; האם יאה לאל המושלם והנצחי והכול יכול לעסוק בו? למה להענישו? מפני מה להוסיף עינויים על הייסורים שהם ממילא מנת חלקו של האדם, ולצער אותו בימי הבלו? האדם מן העפר הגיח וכהרף עין לעפר הוא חוזר. למה לא לסלוח לו?

8. אפיקורוס, הפילוסוף היווני ששמו הפך למילת גנאי בשפת הקודש, בניגוד למה שנהוג לחשוב, האמין בקיומו של אלוהים. אפיקורוס לא האמין בהשגחה. לדידו, הרעיון שאלוהים ייטיב איתנו או יענישנו או בכלל יתעסק איתנו באופן כלשהו הוא שיא היוהרה.

9. האדם המאמין אינו אמור לדרוש שאלוהים יסביר לו את העולם. מה שקורה תחת השמש קורה כי כך צריך לקרות - זו מהות האמונה היהודית.

כותב פרופ' ישעיהו ליבוביץ': "תשובת אלוהים לאיוב היא שהמציאות הזאת היא-היא השגחת הבורא, וזה מה שמספק את איוב". דעתו של ליבוביץ' כדעתו של הרמב"ם, אשר כותב ב"מורה נבוכים" כך: "וכאשר ידע האדם את זאת יקלו בעיניו כל ייסורים, ולא יוסיפו הייסורים ספקות בה', והאם הוא יודע או לא יודע, או משגיח או הזניח, אלא יוסיפו בו אהבה" .

לדעתי, מסקנתו של רמב"ם, שאיוב הבין כי העולם כפי שהוא הוא ההשגחה האלוהית, אין בה עזר רב לרוב בני האדם, שכן, כפי שכתב הרמב"ן: "אנחנו לא נראה העולם בכללו, ולא נחקור עליו בשלמותו, אבל נשאל בו בפרט על האיש הזה אם ראוי למקרה הזה שבא עליו" (מתוך "תורת האדם", שער הגמול).

10. מוריס ג'סטרוב חושב שספר איוב הוא מרד של נפש בעלת אמונה דתית עמוקה ואמיתית נגד חוסר ההיגיון השורר בעולם. בספרו The Book of Job הוא כותב: "האיש השואל לפשר הדברים סורק וסוקר את השמיים ומוצא שכס הרחמים ריק".

11. על אהבה לאלוהים כותב טולסטוי ב"מלחמה ושלום": "לאהוב את החיים פירושו לאהוב את אלוהים. הרבה יותר קשה והרבה יותר אצילי ומבורך לאהוב את החיים בימי ייסורים ועינויים, במיוחד כאשר הס*ב*לות הללו הם על לא עוול בכפך".

ולסיום: מי יכול לומר שרגע מאושר אחד ויחיד של אהבה או אפילו רגע שבו אנו מטיילים בבוקר בהיר ונושמים את האוויר הקר אינו מצדיק את כל התלאות וס*בלות החיים? (אריך פרום)

הכותב הוא סופר ומתמטיקאי