תא"ל וולף: "בסיסי תחמושת שלנו ידועים לאויב - ומטווחים"

"בתרחיש של מלחמה כוללת שמלווה בספיגה של טילים, יהיה לנו קשה לממש את היכולות שלנו בתחום הלוגיסטיקה. אנחנו לא 'ממונהרים' כפי שצריך, אין לנו אחסנה שמבוססת על תשתית תת-קרקעית והמלאים שלנו לא מוגנים מספיק טוב", כך מזהיר בראיון ל"גלובס" ראש מטה אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה של צה"ל, תא"ל עופר וולף, שפושט מדים אחרי 27 שנים.

לדבריו, "בעת מלחמה, חלק מהמלאים הקיימים ועומדים לרשות הצבא ייגמרו כעבור מספר ימים. נצטרך לייצר את מה שצריך בזמן אמת, במקביל ללחימה - אבל אין לנו יכולת לקיים את הייצור הזה מתחת לאדמה. על אותו משקל, אני מדבר גם על האחסנה של תחמושת, דלק ועוד מרכיבים קריטיים להתנהלות השוטפת של הלחימה. מבחינתי, יש כאן לא מעט תסכול והמצב הזה מטריד.

- מה מעכב את המעבר אל מתחת לאדמה?

"התוכנית של המנהור נופלת בגלל שיקולים תקציביים. להוריד מחסן תחמושת אל מתחת לאדמה זה סיפור יקר, כמה מאות מיליוני שקלים. צריך לחפור, צריך להתקין מערכות מתקדמות לבקרת אקלים, צריך מערכות הגנה וגיבוי למקרה של פיצוץ פנימי. היום אין לנו את זה, בכל אופן לא מספיק: בסיסי התחמושת והאחסנה שלנו נמצאים מעל פני הקרקע, חלקם ידועים לאויב והם מטווחים. פגיעה בהם בעת מלחמה תקשה עלינו. אם נוסיף למצב הזה בעת מלחמה גם צירי תנועה סגורים, בגלל התרחשויות ביטחוניות, הרי שיכולת הפעילות שלנו תהיה על הקשקש. יש מדינות שמאוימות הרבה פחות מאיתנו ומצאו שנכון להשקיע לכיוון הזה".

"ביטחון שואב כסף"

וולף אמון על אחד התקציבים הגדולים והמשמעותיים בצבא, וחולש על כ-6.1 מיליארד שקל בשנה, שמאפשרים את הקיום השוטף של היחידות. חלקו הגדול של הכסף נועד להבטיח את המלאי ההכרחי שיעמוד לרשות הצבא בשעת פקודה. הפער המעיק שנחשף בין צורכי הלחימה בשטח לבין המצאי במחסני הצבא ערב מלחמת לבנון השנייה, לא יישנה, הוא מבטיח.

אחרי שנה רוויית סבבים של חילופי מהלומות תקשורתיים בין משרדי הביטחון והאוצר על היקף תקציב הביטחון, הקצין הבכיר מרגיע ואומר כי המלאים שעומדים לרשות צה"ל לשנה הבאה שמורים היטב ורמת הכוננות לא נשחקה. עם זאת, הוא מדגיש שהמוכנות הזאת לא מובנת מאליה וגם בעתיד היא תושפע באופן מובהק מהחלטות כלכליות שיאפיינו וימקדו את תקציב הביטחון: "היום אנחנו עומדים בכל רמות המלאי הנדרשות, מסתכלים על המחסנים המלאים ומתייחסים אל מה שיש על המדפים כמו שמתייחסים לנרות חנוכה.

רואים ולא נוגעים. כל ירידה מתחת לרמת המלאי מחויבת בקבלת אישור מפורש שלי. יש לי שליטה די טובה על מה שקורה במלאים, כל הזמן. אני יודע מה יש ומה אין. אבל באמת שהמדרון חלקלק. אם אין זרימה שוטפת של תקציב, רמת המוכנות תיפגע.

הצבא צורך כל הזמן כי הוא מתאמן, חלקי חילוף נשחקים וצריך לחדש", אומר ומוסיף: "כן, צה"ל שואב כסף. ביטחון בכלל שואב כסף. כל גוף עם אופי כזה ובגודל כזה בעולם - שואב הרבה כסף. הוצאות הביטחון תמיד יעיקו על הוצאות המדינה. ועדיין - על כל שקל שמעבירים לצה"ל מקבלים עוד ביטחון".

"ספקים גנבו מבסיסים"

וולף מונה שורה ארוכה של מהלכי התייעלות וחיסכון שהנהיג הצבא, בתהליך מקביל לשיפור ההתעצמות והעלאת הכשירות שלו לקראת המלחמה הבאה: "הכסף הגדול מתגלגל בהוצאות הקיום השוטפות. זה נעליים, ביגוד, נשק, כלי רכב, אמצעי אופטיקה שמשמשים יחידות במהלך פעילויות מבצעיות. המון מכל אלה פשוט אבדו. לפני חמש שנים, היקף האובדן של ציוד בצה"ל הסתכם בכ-150 מיליון שקל בכל שנה. הגדרנו את התופעה הזאת כיעד לאכיפה מוגברת, והיום הקטנו את ההיקפים ל-27 מיליון שקל של אובדן ציוד בשנה. מפקדי יחידות נדרשו לקחת אחריות על מלאי הציוד שלהם. מפקדים שהמשיכו לאבד ציוד, נקראו לבירורים אצל סגן הרמטכ"ל".

- יש תחושה בציבור שהצבא בזבזני.

"הטענות שאנחנו לא מתייעלים לא מבוססות על ידע מקצועי. צה"ל הולך במתווה של התייעלות בדיוק כפי שנקבע במתווה של ועדת ברודט. החיסכון בכסף מקיף, נוגע אפילו לנוהלי ההתקשרות של משרד הביטחון עם ספקים ועם חברות חיצוניות. בשנה האחרונה היו לא מעט מקרים שבהם אפילו הוגשו כתבי אישום נגד ספקים, ובמקרים אחרים אף משרד הביטחון הפסיק התקשרויות עם כאלה, בגלל גניבות מצה"ל. הקמנו חוליות מוסוות של המשטרה הצבאית החוקרת (מצ"ח), שעקבו אחרי ספקים אזרחיים שסיפקו מזון לבסיסים ופשוט גנבו מהמלאי.

"גם בתחום הבינוי עשינו מהפכה: אין יותר מצב שמפקד יחליט על בנייה מבנה מנהלתי כשבאותו זמן הוא צריך באופן בהול יותר מבנה תשתית חיוני לפעילות היחידה שלו. לא יבנו יותר לשכות חדשות למפקדים במקום עמדה נחוצה וראויה לפעילות של תצפיתניות או חמ"ל. נגמר הברדק: עברנו ממהלכים מבוזרים למהלכים מרוכזים".

דרישות משרד האוצר לקיצוץ נרחב בתקציב הביטחון דחקו את ראשי מערכת הביטחון אל הפינה, והם מיהרו לפרוס בחזית השיח התקשורתי שלל איומים, שמשמעותם ביטול תוכניות הצטיידות של מערכות מצילות חיים ועד להקפאה מוחלטת של פרויקט טנק המרכבה. למערכה הצטרפו עשרות תעשיינים ובעלי בתי מלאכה מהפריפריה שזעקו חמס, הבהירו כי סגירת תוכנית טנק המרכבה תמית חורבן גם על מפעליהם שלהם ותוביל לגל פיטורים של מאות בתעשיות המסורתיות - שנושמות וחיות בזכות הזמנות של רכיבים המשמשים לבניית הטנק.

בינתיים, עולם כמנהגו נוהג, לפחות לגבי 2013: "בתקציב לשנה הבאה פרויקט המרכבה מתוכנן לשמור על ההיקף הרגיל שלו", מבשר תא"ל וולף, אך מזהיר מפני ההשלכות של הוצאת הייצור של הנמ"ר (נגמ"ש מרכבה) מישראל לארה"ב: "יש לזה משמעויות אסטרטגיות. אני חושש שבסופו של דבר נתפתה להעביר את כל קו הייצור של הכלי הזה לארה"ב. אם היום הייצור נעשה בו במידתיות, לא בצורה מלאה, אני חושש שפעם עוד יגדל שם התיאבון וכל הפרויקט הזה יברח לנו".