דוחים את הקץ

חודש אוקטובר 2012 כבר כאן, אך תקציב מדינת ישראל לשנת 2013 עדיין לא בא לאוויר העולם. שוב כמו בהרגל מגונה גוברות הערכות שלפיהן פניה של ישראל מועדות למערכת בחירות מוקדמת, על מנת לאפשר את העברת התקציב דרך קואליציה מחוזקת שתקום לאחר הבחירות.

הלוגיקה של מי שמצדדים בהקדמת הבחירות היא דחייה של הקיצוצים הממשלתיים הגדולים לחודשים מספר קדימה בלוח השנה, בדומה למה שעושה אחותנו הגדולה, ארה"ב, שדוחה את הטיפול בצוק הפיסקאלי שלה עד ליום שלאחר הבחירות.

האבסורד הוא, שדווקא ממשלת נתניהו הנוכחית, אשר הובילה את דגל התקציב הדו-שנתי, ונציגיה הרבו לדבר ולהפליג בשבחיו של תקציב כזה, מתקשה היום להעביר תקציב ממשלתי לשנה אחת.

בשיטת הבחירות הקיימת, התכנון הכלכלי הרב-שנתי בישראל הוא יותר משאלת-לב מאשר חזון בר-השגה, והציבור כולו צפוי להמשיך ולשלם את המחיר בשל הפער הניכר בין תוכניות כלכליות מבטיחות לכאורה לבין ביצוען האופרטיבי המביך.

מערכת בחירות מוקדמת תעמיס על כלכלת ישראל הוצאות ענקיות מיותרות, דווקא בשעה שבה הממשלה צריכה לאתר כל מקור אפשרי לקיצוצים תקציביים ולחיסכון בהוצאות על מנת להימנע מלעלות לגירעון תקציבי שנתי של כ-5% מהתוצר בשנת 2013.

בהנחה כי הסקרים הפוליטיים העדכניים אכן מנבאים נכונה את תוצאות הבחירות וכן את המבנה הפוליטי של הכנסת אחרי הבחירות, הרי שמבחינה כלכלית לא צפוי לציבור בארץ שחר של יום חדש, אלא עוד הרבה מאותו דבר שהורגלנו בו בשנים האחרונות.

בישראל של ימינו, בניגוד למה שקורה באירופה לדוגמה, מחאה לחוד ומציאות פוליטית לחוד. בעוד שבאירופה ראינו מהפכים פוליטיים דרמטיים בעקבות המשבר הכלכלי ואובדן האמון בהנהגה הכלכלית, בישראל - על אף מחאות יוקר המחיה והדרישות לשוויון בנטל - בודדים אם בכלל מאמינים כי בחורף הקרוב מנהיגת האופוזיציה, שלי יחימוביץ', תהיה מסוגלת להוות מהדורה מקומית של פרנסואה הולנד.

להשחיז את סכין הקיצוצים

שוק ההון המקומי, כדור הבדולח של הכלכלה, מפגין אדישות להסתברות הגוברת לבחירות מוקדמות ומבטא באדישות זו את הקונצנזוס הסמוי כי גם מערכת הבחירות הקרובה לא תביא עימה בשורות כלכליות משמעותיות.

התבוננות בשוק החוב הממשלתי מראה כי הוא משקף אופטימיות מסוימת בכל האמור להקדמת הבחירות, שכן עד אשר יאושר התקציב השנתי החדש תפעל הממשלה בתקציב מרסן חודשי של 1/12 מתקציב ההוצאות של שנת 2012, שהוא נמוך דרמטית מן ההתחייבויות התקציביות הנוכחיות לתקציב 2013.

ההתפתחויות העתידיות בזירה הכלכלית הגלובלית, בדגש על ההתפתחויות במשבר החובות האירופי, יכתיבו את המדיניות הכלכלית קצרת הטווח של ממשלת ישראל יותר מכל אג'נדה כלכלית על הנייר או פתק כלשהו אשר יונח בקלפי בבחירות מוקדמות או בבחירות שיתקיימו במועדן המתוכנן.

אם כלכלת ארה"ב לא תצנח מן הצוק הפיסקאלי, כלכלת סין לא תנחת נחיתה קשה, גוש האירו יתייצב והמזרח-התיכון לא ייצבע באדום, הרי האופק הכלכלי של ישראל ישתפר, שוק העבודה יתייצב והממשלה העתידית תיהנה ממרחב תמרון פיסקאלי רחב יותר ביחס לאופק הכלכלי הנשקף כיום, ותוכל להמתיק מעט את גלולת הגזירות הכלכליות.

הידרדרות מהותית בסביבה הגלובלית או בסביבה הגיאו-פוליטית המקומית, תחייב כל ממשלה עתידית להשחיז את סכין הקיצוצים ולחתוך הן בשומנים התקציביים והן בבשר החי. זאת, על מנת למנוע גירעון תקציבי שנתי עצום אשר יסכן את דירוג החוב ויגבה מחיר כבד בכל הנוגע לעלויות גיוס החוב.

* הכותב הוא האסטרטג הראשי של קבוצת איילון