תיאטרון הקרטון של ביבי נתניהו

לא. לא קל להיות בנימין נתניהו. כאשר ראש הממשלה מנסה להיות רציני, שומעיו פורצים בצחוק. כאשר הוא מתבדח, נופלות פניהם. כאשר הוא מניח שהוא שולף ארנב מן הכובע, צופיו מושכים בכתפיהם. כאשר הוא מנסה להיות שקוף כבדולח, הם תוהים מה מסתתר שם.

הוא חזר מלהטוט הקרטון שלו בעצרת האו"ם משוכנע בהחלט בניצחונו. עובדה, כל עיתון בעולם פרסם את הצילום בעמוד הראשון, או לפחות באיזשהו עמוד. הקטע ביוטיוב אמנם אינו יכול להתחרות ב-Call Me, Maybe, אבל אם תצרפו את כל הנקישות על כל הקטעונים תקבלו, נדמה לי, חצי מיליון.

שלא לדבר על להטוטיו הפוליטיים במרוצת הקיץ, כאשר כפה את הפצצה האיראנית הר כגיגית על מערכת הבחירות בארצות-הברית. מי צריך לאהוב אותו, או את ארצו, כל זמן שהיא מסוגלת לעורר את הרושם שהיא עומדת לצאת מדעתה.

את הפלירט הגלוי שלו עם מיט רומני, הטוען הרפובליקאי לנשיאות, קשה לסווג באיזשהו אופן הידוע לנו. קשה להיזכר אימתי נראה הימור כל-כך פוחז על הרולטה הפוליטית האמריקאית, ועוד מידיו של מישהו שאמריקה היא חלק בלתי נפרד מן האוטוביוגרפיה שלו. מי השיא לו את העצה? מי החליש במידה כזאת את כושר השיפוט שלו?

"אם מר רומני רוצה מלחמה"

תרועות המלחמה של הקיץ נבלעות בטיפות הגשם הראשונות של הסתיו. הוא עתה זה חזר מתיאטרון הקרטון, כדי להתחיל את הסיבוב הבא: לשכנע את האירופים - מפני שכידוע הוא כל-כך פופולרי באירופה - בצורך להדק את הסנקציות. מה קרה בין תיאטרון הקרטון ובין התיאבון המחודש לדיפלומטיה יוצרת? האומנם שכנעה אותו התמוטטות המטבע הלאומי של איראן? או אולי הצצה בעיתוני ניו יורק גילתה לו שבערך שני שלישים מן האמריקאים (על-פי שורה של סקרי דעת קהל) סבורים שהפור נפל, וברק ח' אובמה יהיה הנשיא הבא?

ארבעה ימים לפני שראש ממשלת ישראל מתח קו אדום על פצצת קרטון, תוכנית הטלוויזיה "שישים דקות" של סי.בי.אס ראיינה את הנשיא. אובמה השמיע שם משפט, שפשטותו וחדותו מעוררות הנהון אינסטינקטיבי אצל רוב האמריקאים: "אם מר רומני רוצה מלחמה, שיגיד את זה".

לא יצאו אלא ארבעה ימים, ורומני התקשר אל נתניהו כדי לשבח אותו על הנאום באו"ם. אחר כך הוא אמר לכתבים, שהוא, רומני, אינו רוצה מלחמה, ויעשה הכול לפתור את בעיית איראן ללא מלחמה. אכן, האוויר יצא במהירות גדולה מן הבלון שניפחו בשבילו יועציו הניאו-קונסרבטיבים. הם רוצים מלחמה. הם רוצים מלחמות. חזונם מוסיף להיות אימפריאלי. אמריקה צריכה לשלוט במאורעות ולכוון אותם, לא מכוח המופת שלה אלא ממופת הכוח שלה.

אבל אם רומני אינו רוצה מלחמה, אז מה לכל הרוחות ההבדל בינו ובין אובמה? התשובה הברורה היא שהוא אינו יכול להרשות לעצמו לרצות מלחמה בגלוי, מפני שגורלו אז יהיה כגורל בארי גולדווטר, המועמד הרפוליקאי האולטרה שמרני לנשיאות ב-1964, שניציותו חסרת העכבות נגד הקומוניסטים מילאה תפקיד מרכזי בתבוסתו האיומה, אחת הגדולות ביותר שנחל אי-פעם איזשהו רפובליקן.

הלכה לבית ניתאי

המוני האמריקאים, לא נעים להגיד, אינם רוצים מלחמה. בוודאי לא עכשיו, לא אחרי עיראק ואפגניסטן, לא כאשר מספר ההרוגים באפגניסטן עבר את האלפיים, לא כאשר הפיננסים של ארצם מקשים עליה לספק שירותי משטרה וכבאות לתושביה. נתניהו וידידיו הניאו-שמרנים יכולים להתלונן כאוות נפשם על קוצר הזיכרון ההיסטורי ועל סכנות הפציפיזם והעצלות. זה לא יעזור להם.

אין זאת אומרת שלא תהיה מלחמה. קודם כול, מוטב שלא להקדים ולהניח את ניצחונו של אובמה. אבל אם ינצח, הוא עשוי לעשות מעשה וודרו ווילסון, הנשיא שהתמודד על בחירה חוזרת ב-1916, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, בהבטחה שלא להכניס את ארצות-הברית למלחמה. הוא הכניס אותה עוד לפני שהושבע לכהונה השנייה. גם פרנקלין רוזוולט הבטיח, בבחירות של נובמבר 1940. הנסיבות השתנו. במהירות.

אם זה יקרה, נתניהו יוכל כמובן לתבוע אשראי. אבל זו תהיה אחיזת עיניים. התנהגותו הייתה לא שקולה, אולי אפילו לא מאוזנת. האומנם ישראל מאמינה כי רק מחוות קיצוניות יזכו אותה בתשומת לב? האומנם דוקטרינת "בעל הבית השתגע" נידונה להיות הלכה לבית ניתאי?

מה היה קורה אילו ראש הממשלה היה עולה על הדוכן באו"ם כדי לשוחח עם שומעיו, לא כדי להטיף להם מוסר, או להלך עליהם אימים? מה היה קורה אילו היה מהרהר בקול רם במקום להתחרות ברטוריקה של מחמוד אחמדינג'אד?

לחילופין, מדוע הסתפק בקריקטורה של פצצה? אם העיקר היה לזכות בתשומת לב הוא יכול היה לפצוח בשיר, כמו הוגו צ'אווס; הוא היה יכול לחלוץ נעל (מעשה ניקיטה חרושצ'וב בעצרת האו"ם 52 שנה קודם) ולחבוט בה על הדוכן; הוא יכול היה לנעוץ סיכות וודו בבובה של האייתוללה חמינאי, אולי אפילו לשרוף דגל איראני, או להשליך דגמים של פצצות אטום על קהל שומעיו.

לחלופין הוא היה יכול להזמין את שר החוץ שלו לדוכן, ולהודיע לצירים כי עליהם לבחור בינו ובין מר ליברמן. זה יהיה אל נכון הגימיק הבא.