נסגר התיאטרון ע"ש דייויד סטרן

זה (עוד) משהו שהספורט בארה"ב עושה בו עבודה לא רעה: לשנות או להוסיף חוקים אם הקיימים כבר לא טובים. הדוגמה האחרונה היא חוק הפלופים החדש של ה-NBA. חוק הפלופים - לפי הליגה פלופ (Flop) הוא "כל פעולה פיזית שנראית מיועדת לגרום לשופטים לשרוק לפאול של שחקן אחר" - הוא תגובה לגידול הרציני בכמות הפלופים ב-NBA בשנים האחרונות. ומהתגובה הזאת אפשר ללמוד כמה דברים.

***

הדבר הראשון שאפשר הוא שבארה"ב חושבים שפלופ הוא אקט רע (על איזשהו ציר מוסרי). שזה לא מובן מאליו. יש מקומות שבהם לא רואים בפלופים שום בעיה, למשל באירופה, אפילו שהתדירות של הפלופים ביורוליג הרבה יותר גבוהה. למעשה לא מעט אנשים ב-NBA חושבים שהפלופים הגיעו לליגה עם השחקנים האירופאים/דרום אמריקאים ששיחקו ביורוליג, שאולי כן ואולי לא הושפעו מתרבות הפלופים בכדורגל האירופי/דרום אמריקאי - ספורט שהוא באמת תיאטרון במובן הזה.

"ולאדה דיבאץ", אומר קובי בראיינט, "היה החלוץ של זה בסדרת הפלייאוף ההיא נגד שאק ב-2002 (גמר המערב שבו הלייקרס ניצחו את סקרמנטו קינגס 4-3), וזה די עבד בשבילו". זה די עבד בשביל הרבה מהגרים ב-NBA. בסקר שנערך בין 152 שחקנים לפני שנתיים, שישה מ-15 השחקנים שנבחרו לפלופרים הכי גדולים ב-NBA היו אירופאים/דרום אמריקאים, כולל שלושת הראשונים. "זה נשק הגנתי טוב בשבילי", אומר לואיס סקולה, הפורוורד הארגנטינאי של פיניקס סאנס שדורג שלישי בסקר, "והוא מאוד עזר לי להיות טוב בהגנה. אני אנסה לראות אם אני יכול להמשיך לעשות את זה, ואם החוקים לא יאפשרו את זה - אני אמצא איזה דרך אחרת".

אלא אם כסף זה משהו שלא מאוד מטריד את סקולה, הוא יהיה חייב למצוא דרך אחרת כי לחוק הפלופים, וזו הסיבה שאיגוד השחקנים מתנגד לו, יש מחיר הרבה יותר יקר מעוד פאול על המגרש. פלופ ראשון שווה אזהרה; פלופ שני - 5,000 דולר קנס; שלישי - 10,000 דולר; רביעי - 15,000; חמישי - 30 אלף; השישי כבר עלול להוביל להשעיה, שהיא בעצמה סוג של קנס (שחקנים לא מקבלים שכר בזמן השעיה). גם אם שופטים יחמיצו פלופים, וזה מן הסתם יקרה, ב-NBA מתכוונים לנתח את כל המשחקים ולקנוס שחקנים בדיעבד.

הליגה אפילו ערכה קטע וידאו של שש דקות שמראה, בכמה דוגמאות שונות ממשחקים שונים, בדיוק מה נחשב ומה לא נחשב פלופ. ואף דוגמה בווידאו לא ממחישה יותר טוב את ההבדל בין הגישה של ה-NBA לגישה של היורוליג לפלופים: לא רק שתגובה מוגזמת של שחקן התקפה לפאול עליו, אקט שגרתי ביורוליג, תיחשב מהעונה הקרובה פלופ ב-NBA; אלא גם שימוש ברגליים כדי ליצור מגע עם המגן באקט הזריקה - כמו שדריק שארפ עשה כמעט בכל שלשה שהוא לקח בחיים שלו - ייחשב פלופ.

***

למרות הזליגה של הפלופ למהלכים התקפיים, הוא עדיין אקט שנעשה בעיקר בהגנה. הוא הנשק, כמו שסקולה פחות או יותר מודה, של החלש, של האיטי, של הלא מספיק אתלטי בהגנה. אבל האמת היא שלשחקנים כאלה יש עוד נשק שמאפשר להם להתחמק מלשחק הגנה, נשק הרבה יותר משמעותי, רק שעליו יש קונצנזוס שמדובר בפעולת כדורסל לכל דבר, כזאת שמצריכה מיומנות ואינטליגנציה ואפילו קצת נבואה לטווח קצר: עבירת תוקף.

סחיטת עבירת תוקף באמת מצריכה את כל הדברים האלה, והרעיון מאחורי החוק של עבירות תוקף הוא לא בלתי הגיוני כי בכדורסל לשחקן התוקף יש יתרון מובנה. אבל עם השנים יותר ויותר עבירות תוקף נשרקות, ויותר ויותר מהן מסוג מאוד מסוים: זה שבו דווקא שחקן הגנה שלא שומר על השחקן עם הכדור בא לעזרה ומתייצב במסלול של השחקן עם הכדור כדי לספוג את המגע.

הבעיה עם הפעולה הזאת הרבה יותר גדולה מבעיית הפלופים, בעיקר כי המציאות האתלטית של הכדורסל השתנתה. עד לפני אולי עשר שנים, חדירות לסל בכדורסל ברמות הבאמת גבוהות נעשו במהירות ובכוח מתפרץ שאפשרו לשחקן התוקף לשנות את המסלול שלו אם העזרה לא באה בשבריר השניה האחרונה. במהירות ובכוח של החדירות היום, שהן למעשה ליבת האסתטיקה של המשחק, אין לשחקן התוקף שום אפשרות להימנע ממגע עם עצם שמגיע למסלול שלו. מכיוון שאף אחד לא רוצה לחיות בעולם שבו לברון ג'יימס לא יכול למצות את היכולות האתלטיות שלו בגלל חוקים מיושנים, הבעיה הזאת תדרוש טיפול מתישהו. אבל הפלופים זאת התחלה לא רעה.