דיבורים כמו חול: הממשלה לא מקדמת רכבים חשמליים

המהמורה שעליה עלה מיזם הרכב החשמלי של בטר פלייס, שלחה אותנו לבדוק לאן נעלמה השותפה הנוספת במיזם, שהיתה אחראית בשנים האחרונות לקידום, תמרוץ, שכנוע, ויצירת יחסי ציבור חיוביים לרכב החשמלי בקרב הציבור הישראלי.

כן, אנחנו מדברים על ממשלת ישראל, שהצהירה על תמיכתה ברכב החשמלי כמעט מימיו הראשונים של המיזם. כבר בנובמבר 2007 קיבלה הממשלה החלטה (2580) "לעידוד תחבורה ללא דלק", שבעקבותיה הוחלט על הענקת תמריצי מס נדיבים לרכב חשמלי ונקבעו סדרי עדיפויות לאומיים שמטרתם לעודד את פרישת רשת הטעינה, לעודד מיזמים משותפים עם יצרני רכב בין לאומיים ועוד. השם המפורש בטר פלייס לא הוזכר בהחלטה אך ברור שהיא נתפרה לפי מידתה.

מאז לא חדלה הממשלה להזכיר לציבור, שלרכב החשמלי יש "גב". משרד האנרגיה, למשל, מפרסם באתר שלו באופן קבוע כי הוא "מעודד הפעלת רכב חשמלי בישראל במטרה לאפשר שינוי וגיוון של סל הדלקים הלאומי תוך צמצום התלות בדלק נוזלי".

עידוד רב-משרדי

גם משרד ראש הממשלה מעניק לכלי הרכב החשמליים רוח גבית עזה. לפני כשנתיים גובשה במשרד "תוכנית לאומית לתחליפי נפט לתחבורה" ואף הוקמה מינהלת לתוכנית, שפרסמה מאז תחזיות אופטימיות גבי עתיד הרכב החשמלי.

במסמך שפרסמה מינהלת התוכנית בספטמבר נכתב כי "מבחינה כלכלית, רכב חשמלי הוא טכנולוגיה חדשה בשוק ולכן כזו שעדיין לא הגיעה לכדאיות כלכלית מלאה ושדורשת סבסוד ממשלתי. אנו מעריכים כי בהמשך העשור הנוכחי תואץ חדירת הרכבים החשמליים לשוק הישראלי והעולמי". בין השאר מעריכה הרשות כי חדירת הרכב החשמליים שרק החלה "תגביר את היכרות הציבור עמם ותרחיב את פריסת תשתיות הטעינה בישראל ובכך תאפשר כר פורה להמשך חדירה גבוהה אף יותר".

משרד האוצר לא טמן את ידו בצלחת ובסוף אפריל השנה פרסם כי "שר האוצר החליט להעניק הטבות מס נוספות לכלי רכב בעלי הנעה אלטרנטיבית (היברידית או חשמלית) במטרה להמשיך ולעודד חדירה של כלי רכב אלה לשוק". כיום נידונות באוצר החלטות להעניק הקלות נוספות בשווי השימוש לרכב חשמלי.

דורש ולא מקיים

אזרח תמים, או מנהל צי רכב, שהיה קורא את כל ההצהרות הנ"ל, היה מגיע למסקנה שלטכנולוגיית הרכב החשמלי יש בישראל רשת ביטחון ממשלתית, שיכולה להפחית משמעותית את הסיכונים הלא מבוטלים של הצטרפות מוקדמת לטכנולוגיה החדשה.

אלא שבחינה מקרוב מגלה, שהרשת הזו עשויה בעיקר ממילים. בפועל, המדינה עצמה - או החברות הממשלתיות - עדיין לא רכשו ולו גם מכונית חשמלית אחת לשימוש עובדי הציבור. זה לא קרה בצי הרכב הממשלתי, שמונה כ-3,000 כלי רכב, וגם לא בצי כלי הרכב הצמודים של קציני צה"ל, שמונה קרוב לעשרת אלפים מכוניות. זה גם לא קרה במכרז הליסינג של הכנסת, שבו רכב חשמלי אפילו לא היה אופציה. במילים אחרות, המדינה מעדיפה להמתין בצד ולהניח לאזרחים "לשכב על הגדר" ולסכן את כיסם הפרטי בטרם היא תקצה לנושא ולו גם שקל מתקציב תפעול הרכב הממשלתי, בהיקף של מיליארדים. אכן, רשת ביטחון לתפארת.