הפואטיקה של הלוזרים

"לואי", א' 22:35, "יס oh"

לואי סי.קיי הפך לסוג של בון-טון בקרב וואס"פים מעודכנים. הם מרבים לצטט אותו, מתגאים בוולגריות שלו כמי שמריעים לתינוק שהואיל לשהק וצורכים לא רק את הסדרה שלו אלא גם הופעות ועוד. אני מודה שלי קשה מעט עם הז'אנר הזה, הלוזר הממורמר שמתפלש באבק חייו. אני מבין את הרעיון - להביא אל המסך משהו אמיתי, קשה, מחוספס, אולי בשביל האמריקנים זה חידוש מרענן. אשר לי, אחרי צפייה במהדורת חדשות ממוצעת שמכילה כל-כך הרבה שקרים, שנאה וסכנות לגוף, לנפש ולכיס, אני מייחל לטלוויזיה מנחמת, כזאת שתנסה להצחיק אותי בשנינות, אפילו מלאכותית, ותספק לי פאנצ'ים מדויקים תחת הפאנצ'ים האמיתיים ש"לואי", האיש והסדרה, מנסים להשחיל מבעד לקווי ההגנה שלי. העובדה שלואי סי.קיי פותח הערב עונה שלישית לסדרה שלו, מוכיחה כנראה שאני בעמדת מיעוט.

עד פופ

"אנדי וורהול", א' 22:00, "יס דוקו"

בקבוקי קוקה-קולה, מרלין מונרו ובעצם - כל אוצר הדימויים של מי שגדל אל תוך שנות ה-60, הם חומרי הגלם שלו. אין ספק שאנדי וורהול הוא אחד האמנים החשובים ביותר של המאה ה-20, בוודאי במחצית השנייה שלה. רבות כבר נכתב ונאמר על ממציא הפופ-ארט, אבל גם בתוך התיעוד הנרחב של חייו ויצירתו, נדמה שהפרויקט הזה הוא המקיף והמעניין ביותר. ארבע שעות (הערב ישודר החלק הראשון), שמתחקות אחר הביוגרפיה של האיש שהצליח להיות מוחצן ואניגמטי בעת ובעונה אחת, ובדרך שינה את כל מה שאנחנו חושבים על אמנות.