ההחמצה של משה כחלון

ערב כניסתו של ח"כ משה כחלון לתפקידו כשר התקשורת (במארס 2009), חוקקה בצרפת רפורמת העיתונות המודפסת (הפרינט) של הנשיא ניקולא סרקוזי, שכללה תמיכה ממשלתית נרחבת ומינויים חינם לבני 18.

כחלון הבטיח עם מינויו לשר שהוא מכין תוכנית הצלה משלו לפרינט, שתעלה על זו שיצאה מארמון האליזה. השר הטרי העיד על עצמו אז שהוא חובב קריאה הדוק, שבילדותו נהג להרים מהמדרכה עיתונים ישנים ולקרוא אותם. במיוחד, תיאר בראיון ל"מעריב", כיצד אסף אגורה לאגורה כדי לשים ידו על מוסף הספורט היומי.

כחלון הכריז כי "הממשלה צריכה לתמוך בעיתונות הכתובה. זה לא פשוט או קל. תצטרך להיות חקיקה ספציפית, כי האנשים צריכים לקרוא עיתונים. זה מעשיר את השפה ומרחיב את הידע. בקרוב אביא את זה בפני שר האוצר. יש מקום שילדים יתחילו לקרוא בגיל מאוד צעיר".

בסופו של אותו ראיון מ-2009 הודה כחלון, במה שמתברר בדיעבד כגילוי-לב, כי "הלווייתי לא תצא ממשכן הכנסת", וכי הקריירה הפוליטית שלו תימשך אולי קדנציה או שתיים. הבטחה זו נשמעה באופן טבעי פחות משכנעת מההבטחה ההיא על העיתונים.

אמנם יש יסוד סביר להניח שכחלון דיבר אמת באשר לכוונותיו. אלא שאז כשר חדש, חצי שנה בתפקיד בלבד, כחלון לא ידע שהוא עומד להיות שר תקשורת בממשלה שלא אוהבת תקשורת.

בעוד שבתחום הסלולר הוא הפך סדרי עולם וקנה פופולריות - בתחום המדיה, כל רצון טוב שהיה לו נתקל במקלות בגלגלים. השר הנמרץ של ראשית הקדנציה, שרצה רפורמה להצלת הפרינט, שהציל את ערוץ 10 פעם אחת, שחוקק את החוק למעבר לרישיונות - כמעט נדם בתחום זה.

המעבר מזיכיונות של הטלוויזיה המסחרית נתקע, מהמשבר השני של ערוץ 10 הוא הונחה להתעלם, ותעשיית הפרינט? עובדיה מרימים שלטי-מחאה ברחובות תל-אביב.

לצד כל אלה, הרעיון שלו להקמת רשות תקשורת התגלגל לחוק מינורי יותר של איחוד המועצות המפקחות על השידורים, והחבילה הצרה עברה אף היא שלב אחד בקדנציה שלו, אבל ביצוע הרעיון בפועל עדיין לא קורה.

תחושת החמצה

נדמה שלהיות שר תקשורת זה תפקיד שתיגמל תמיד באהדה את ממלאיו. כחלון עלה על כל קודמיו. הוא עשה זאת בעיקר משום שהיה צרכני מכולם, ומשום שקיבל החלטות דרמטיות שהישראלי הרגיש מיידית בכיסו.

במדינתה של האומה הוורבלית ביותר בעולם, כחלון הפך תחת כסות חברתית את הקשקשת לזולה הרבה יותר. זו מורשתה הסוציאלית של הממשלה לאזרחיה. מעבר לזה, כחלון הבין בדיוק מי הבוס, וידע אילו רפורמות לקדם, ואילו רפורמות לקחת רק עד נקודה מסוימת בלי לסבך יותר מדי את העניינים.

תהיו "כחלונים", אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו לשריו. אלא שנתניהו עצמו לא נתן לכחלון להיות "כחלוני". לו היה לשר התקשורת היתר אמיתי להגשמת כל רצונותיו ותוכניותיו, המדיה הישראלית הייתה ניצבת היום במקום אחר לגמרי. הוא יכול היה לערוך שינוי יסודי באחת הנקודות המדממות ביותר במהות הישראלית. נקודה שאמנם אינה מתבטאת בהוצאה החודשית שלנו ולא צורחת "חברתיות", אבל טיפול של אמת - אחת ולתמיד - בתקשורת המקומית היה משפיע לדורות על איך שאנחנו נראים באמת.

בלי להיכנס לסיבות שדחפו את כחלון אל מחוץ לפוליטיקה, אפשר להבין את החלטתו לפרוש. כחלון, אדם ישר והגון, לא מתאים להלך-הרוח של הממשל הנוכחי. אם להסתגר בתחום התקשורתי: הוא רוצה הרבה עיתונים, הם רוצים "ישראל היום"; הוא רוצה רפורמות מקיפות, הם רוצים פריסת חובות זמנית; הוא רוצה לבטל משרד ממשלתי שלם, הם רוצים שר לענייני "הקשר עם הציבור".

עזיבתו של איש העשייה המוצלח הזה את משרדו מלווה בתחושת החמצה כבדה בעולם המדיה המקומי. אח, לו רק היו נותנים לכחלון להיות "כחלוני".