גילה, את בטוחה לגבי החנינה?

פתאום מופיעות בתקשורת ידיעות על התנכלות של אסירים למשה קצב. לא רק עמי פופר אלא "אסירים נוספים", שזה כמו "מקורות בכירים" שאולי קיימים ואולי לא. עיתוי פרסום מידע זה בא יחד עם הידיעות על בקשת החנינה של קצב. צירוף נסיבות מקרי?

פרסום מקרי נוסף הוא מכתבה של גילה קצב אל נשיא המדינה, שקיבל הבלטה הניתנת בדרך-כלל לנשיאים שאינם אנסים. מספרים שהיא כתבה בעצמה את המכתב. יכול להיות? כן, גם זה יכול להיות. אבל לא לטעות - העובדה שמדובר בסגנון מתייפח ומלא רחמים עצמיים אינה מהווה הוכחה לכך. עורכי דין מתמחים בסוג זה של פניות "אותנטיות".

אני לא מזלזל בכאבה של גילה קצב, אין ספק שהוא אמיתי. האישה הזאת עברה שבעה מדורים שלא באשמתה. עכשיו היא מבקשת מהנשיא לאשר את בקשת החנינה.

גילה מספרת בפנייתה על סבלה של המשפחה, על "נכדינו המושפלים". אני בטוח שזה נכון. אבל זה נכון, כמובן, במקרה של כל אב משפחה שנתפס בקלקלתו, ועוד איזו "קלקלה". כשקצב עשה את ההכנות הדרושות לביצוע האונס, האם הוא חשב על נכדיו? האם סבל נכדיו גדול משל ילדים לאבות "רגילים"?

מעבר לכך, אני שואל את עצמי: האם גילה באמת רוצה שבעלה יחזור הביתה? כלומר, אם הבעל או עורכי דינה מבקשים ממנה לכתוב - אין לה הרבה ברירה. אבל מה היא באמת חושבת? כי על פניו, הטענות בזכות החנינה יכולות לשמש בקלות גם נגד שחרור האנס. אחרי הכול, מי גרם למצב הקשה של המשפחה? שמעון פרס? הממשלה?

האם גילה באמת צריכה את האדם שכל-כך הזיק לה ולמשפחתה? מה הוא יעשה בבית? ילמד את הנכדים הלכות דרך-ארץ? יחנך אותם לאזרחות טובה? האם שובו הביתה ימחק את החרפה שהטיל על נכדיו ושאר בני משפחתו?

ומעבר לכך: האם גילה יכולה להיות בטוחה שהאיש הזה, לאחר מה שהיא יודעת עליו עכשיו - האם יש לה אפשרות לדעת בביטחון שהוא לא יחזור על מעשיו? האם היא לא תרעד מפחד בכל פעם שהוא ינעץ מבט באישה כלשהי? או יתייחד איתה במקום כלשהו? האם לא תחשוש בכל פעם שמשה ייצא מהבית ועקבותיו לא נודעו?

האם לא אפשרי שגילה, בעצם, תהיה מרוצה אם בעלה האנס יישאר כמה שיותר במקום שבו הוא נמצא עכשיו?

אם פינטו ייצא לחו"ל

מי שמתכוון לאפשר לרב פינטו לצאת לחו"ל צריך לדעת: הסיכוי שהאיש יחזור הוא קלוש מאין כמותו, ולא משנה איזו ערבות ישאיר. הסיפורים שלו על ילדים חולים וכאלה נשמעים כמו מעשי השרלטנות שפינטו מתמחה בהם. עם הקשרים שלו, שם ופה, הוא כבר ימצא דרך להישאר שם.

אנשי המשטרה, התביעה והשיפוט: אל תגידו "לא ידענו". הנה, עכשיו אתם יודעים.