על מה יאיר לפיד מדבר?

קלות דעת אלגנטית נודפת מיאיר לפיד. הוא מדבר על חייו ה"הקטיים", ישר מתוך הסלונים של סילונאי ההיי-טק. הקטיים. הוא מישיר את עיניו אל ה"לונג ראן". אכן, פלא הוא שלמפלגתו הואיל יאיר לפיד לקרוא "יש עתיד", ולא, למשל, "פורוורד" (סיסמת הבחירות הצולעת של ברק אובמה). בראיון טלוויזיה סחבקי עם אברי גלעד, מר לפיד שוחה את הטענה שאין לו ניסיון ניהולי. "מי שאומר... שינסה לבנות אופרציה של 13 אלף בני אדם שעובדת".

האם הוא קרא את תמלילי הראיונות של ברק אובמה בבחירות של 2008? זו הייתה טענת הנגד הניצחת של הטוען הדמוקרטי לנשיאות, כל אימת שנשאל על היעדר ניסיון ניהולי. הוא הרי ניהל את מערכת הבחירות המוצלחת, שהקפיצה אותו ממי האפסיים של שיקגו אל מועמדות מפלגתו לנשיאות: 13 אלף בריבוע, עם תקציב בחירות של מאות מיליוני דולרים. איך אפשר להגיד עליו שאין לו ניסיון ניהול? חוץ מזה שאין לו, פשוט אין לו.

נגד הרפובליקה התש"חית

אני מודה שלא ידעתי על ראיון הטלוויזיה הזה. היסטוריון רב שנים ורב אנפין של גרמניה הואיל להסב את תשומת לבי. אתה יודע, אמר ההיסטוריון, הוא, מר לפיד, לא אמר שום דבר. אבל לעומת זאת חזר ודיבר על רצונו להרוס את "השיטה". זה היה בדיוק קו התעמולה של הנציונל-סוציאליסטים בגרמניה בבחירות לרייכסטאג, ביולי 1932.

איש אינו חושד בלפיד שיש לו נטיות נאציות, חס וחלילה. ממש כפי שהוא לא שאל את טענת הנגד על ניסיונו הניהולי מאובמה, הוא גם לא שאל את תעמולתו נגד "השיטה" מכרוזי הנאצים. זה ברור. ברור קצת פחות מדוע יש לו האימפולסים של תעמלני 1932.

האם לפיד חורש מזימות נגד הרפובליקה התש"חית (או הווימארית), כדי להחליף אותה בהדרגה במשטר אוטוריטרי? לא, לא. כל השומע יצחק. מה מביא אותו אפוא לאמץ סיסמה, שכל מהותה היא דיסקרדיטציה של המערכת הדמוקרטית?

תשובה טנטטיבית בהחלט: בהיעדר האפשרות של זדון, אין לנו מנוס מלהניח שמקור ההשראה הוא היעדר מקורות השראה. לפיד הוא קורא קריאות ביניים מלוטש, מסכם שנון של כתבות טלוויזיה, כותב רב חן של טורים אישיים. הוא מתפרנס משידור, מכתיבה, מהתגרות, מפלירט שרמנטי. הוא אינו מתפרנס ממחשבה.

הוא לא ינצח בבחירות. הוא אולי ידגדג את "השיטה", כפי שעשה אביו המנוח. הוא יתחכך, או לא יתחכך, בכיסא מיניסטריאלי במשך שני שלישים של קדנציה, אבל הוא לא ישנה את "השיטה". לעומת זאת, הוא עלול להיות אחד ממגשי הכסף שעליהם יוגש התחליף האוטוריטרי.

המפלגה שתסיים את כל המפלגות

קריאת התיגר חסרת האחריות נגד "השיטה" מעמיקה את הבוז כלפי המוסדות הרפובליקאים ללא מחשבה תחילה. "אני רוצה פחות מפלגות", הוא מודיע (זה טוב. פוליטיקאי שעתה זה הקים מפלגה רוצה פחות מפלגות). הוא רוצה שלמפלגת השלטון יהיו "45-40 מנדטים", כדי שהיא תוכל לנהל את הממשלה. לתכלית הזו הוא רוצה לבטל את קולותיהם של כל מי שיצביעו בעד מפלגה אשר לא תקבל לפחות 6% מן הקולות.

אבל עד 1996, כל מפלגות השלטון בישראל, ללא יוצא מן הכלל, החזיקו בארבעים מושבים ויותר. בין 1969 ל-1977 היו למפלגת השלטון חמישים מושבים ויותר. הבה נמנה את הישגיהן של הממשלות עתירות המושבים ההן: הן הביאו מלחמות הרות אסון (1973, 1982); הן הביאו משברים כלכליים סיסטמיים, שהבריחו המוני ישראלים לחו"ל (אמצע שנות ה-60), נסיגה כלכלית ברוטלית ("העשור האבוד" של שנות ה-70 וה-80), אינפלציה שהעמידה את ישראל בסמוך לראש הליגה העולמית (1985-1978), קיטוב, פילוג, הידרדרות אתית ומוסרית, פופוליטיקה.

הרעיון שהוא יציל את ישראל באמצעות העלאת אחוז החסימה מעורר את השאלה הבלתי נמנעת, עם מי משוחח לפיד על חזונו? האם הוא מאזין רק לאימפולסים של עצמו? האם פילוסופים והיסטוריונים מעוררים בו אי-נוחות? איך הוא מתוודע אל תהליכים פוליטיים מעבר לים?

גרמניה? אמריקה? שווייץ?

הוא לא רק יעלה את אחוז החסימה, הוא אומר. הוא גם יגביל את מספר החברים בממשלת ישראל ל-18. איפה נשמע כדבר הזה? הוא שואל את מראייניו. 35 חברים? בממשלת גרמניה הגדולה יש 15, בקבינט של אובמה יושבים 15. בקבינט של שווייץ יש שבעה.

הוא שאמרנו. הגירויים הקלים, המרפרפים על-פני השטח; ההשתמטות מלקרוא את הפסקה השנייה באנציקלופדיה. גרמניה מחולקת ל-16 מדינות אוטונומיות, שלכל אחת מהן יש ממשלה ולכל אחת מהן יש פרלמנט. בארצות הברית יש חמישים מדינות, שלכל אחת מהן יש מושל, ולכל מושל יש קבינט, ולכל מדינה יש אסיפה מחוקקת (בדרך כלל עם שני בתים). בשווייץ יש 26 קנטונים עם ממשלות נפרדות. לממשלתה המרכזית יש מינימום של סמכויות. ה"נשיא" הוא יושב ראש תורן של ישיבות הקבינט לתקופה קצובה של שנה.

ממה נפשך, ישראל באמת אינה זקוקה לממשלה של 35, או אפילו של 18; אבל איך אפשר להוציא גזרה שווה בין מדינה עם ממשלה מרכזית יחידה ובין פדרציות מבוזרות ורבות מוסדות?

כן, אני יודע, אני קצת מגזים בהתאנותי לו. אולי דווקא יש בו ממש. אולי תצמח ממנו טובה. אבל לא תצמח, אם הוא לא יחדל לפלוט בטרם קליטה; אם הוא לא יתחיל להביא בחשבון את ההקשר ההיסטורי של מה שהוא מנסה לעשות, ואת הסכנות שהוא מעורר מבלי דעת. הוא מוכרח ללמוד את אמנות הפנייה בסיבוב לפני שידרוש את ההגה. ההיסטוריון רב האנפין מלמעלה הגיב בהרבה פחות רצינות ממני. הוא רק חייך, והניד בראשו.