פייטון מאנינג, האיש עם הפרופיל השלישי הכי גבוה כיום באמריקה - אחרי המועמדים לנשיאות ברק אובמה ומיט רומני - הוא הדמות הכי קרובה בעשור האחרון לארכיטיפ של הקוורטרבק שנבנה בתרבות האמריקאית. הוא בלי ספק הסיפור הגדול של עונת 2012 ב-NFL. בגיל 36, אחרי יותר משנה בלי פוטבול בגלל פציעה, ואחרי 14 שנים בארגון (אינדיאנפוליס קולטס) שקיים בתודעה האמריקאית הקולקטיבית רק בזכותו, מאנינג מתחיל מחדש במקום חדש (דנבר ברונקוס). ושוב מתברר שיש מעט מאוד דברים שהאמריקאים אוהבים כמו סיפור קאמבק.
כבר בתחילת מארס, אחרי שמאנינג ואינדיאנפוליס נפרדו רשמית, היה ברור שמשהו חריג קורה. לא פחות מ-12 קבוצות, מתוך 32 שקיימות בליגה, חיזרו אחרי מאנינג. מסוקים של רשתות טלוויזיה עקבו אחרי כל תנועה שלו. כשהוא הגיע ליומיים התרשמות באריזונה קרדינלס, הסביבה של מתקן האימונים בפיניקס הייתה מלאה במשאיות לוויין ובאוהדים שהגיעו רק כדי לראות אותו נכנס למתקן. הפעם האחרונה שבה התרחשה המולה כזאת באריזונה הייתה בינואר 2009, "כשהיינו בדרך לסופרבול", אמר לארי פיצג'רלד, הווייד-רסיבר (תופס) המעולה של הקבוצה.
כמה ימים אחר כך, כשהתברר שמאנינג מתכוון לדחות את ההצעות של סן פרנסיסקו 49ers ושל טנסי טייטנס, כלומר שרק אריזונה ודנבר נשארו במירוץ - מחירי המנויים העונתיים למשחקים של דנבר באתר StubHub.com (אתר הספסרות הגדול בעולם) קפצו ב-25% בתוך שעה. דיווחים על כך שמאנינג ודנבר נכנסו לשיחות על חוזה הספיקו כדי להקפיץ את הסיכויים של דנבר לזכות בסופרבול העונה מ-50:1 ל-10:1 בבתי ההימורים הגדולים בלאס וגאס.
מיום ליום הטירוף רק מתעצם: מחנה האימונים של דנבר לפני תחילת העונה התנהל ברובו לעיני אלפי אוהדים ומאות עיתונאים מכל סוגי המדיה, כולל כיסוי סביב השעון של SportsCenter, תוכנית הדגל של ESPN, ושל רשת הטלוויזיה של NFL, שיש לה יותר מארבעים מיליון מנויים בארצות הברית. תשע מעשר התוכניות הנצפות ביותר בטלוויזיה האמריקאית בסתיו הנוכחי היו משחקי NFL; מאנינג שיחק בשלושה מהם.
הרייטינג של המשחק הראשון של דנבר העונה, ניצחון על פיטסבורג סטילרס בבית, היה הכי טוב של רשת NBC אי-פעם במשחק עונה רגילה - והכי גבוה של משחק עונה רגילה ב-NFL זה 15 שנים. המכירות של מוצרי המרצ'נדייז של דנבר קפצו ב-131% אחרי המשחק, ומאז החולצה החדשה של מאנינג נמכרת יותר מכל חולצת NFL אחרת.
בינתיים מאנינג ודנבר הספיקו להפסיד כבר שלושה משחקים (מאזן 3:3), ופרק הפנטזיה בסיפור פחות או יותר נגמר. בפרק הנוכחי, המציאותי, מתחילות השאלות הביקורתיות: עכשיו הדיון הוא בהבדלים בין מאנינג של דנבר למאנינג של אינדיאנפוליס, בחדות של הזריקה שלו, בתיאום עם החברים לקבוצה, בתגובות המשתנות של האוהדים, בתרחישים אפשריים להמשך. אבל בהתחשב בזה שלפני שנה הוא לא ידע אם הקריירה שלו נגמרה או לא, מאנינג שמח לחיות במציאות כזאת.
ברוכים הבאים למערה
את סתיו 2011 מאנינג התחיל עם ניתוח בצוואר, הרביעי בתוך שנתיים, כדי לתקן נזק בעמוד השדרה. הצרות בעמוד השדרה של מאנינג התחילו, לפי טוני דאנג'י, לשעבר מאמן אינדיאנפוליס, בנקודה מאוד ספציפית: במשחק נגד וושינגטון רדסקינס במחזור השביעי של עונת 2006, שני שחקני הגנה של וושינגטון תיקלו בו זמנית את מאנינג במה שבפוטבול מכונה High-Low; הגב של מאנינג התעקל כמו פרצל לאחור, הקסדה נפלה מהראש, הרגליים קרסו, ואז הראש הוטח קדימה לתוך הקרקע. מאנינג נשאר על הקרקע שניות ארוכות אבל קם, המשיך לשחק עם כאבים, והוביל את אינדיאנפוליס לניצחון.
מאנינג המשיך לשחק עם כאבים עד הניתוח הרביעי, שלא רק קטע לו רצף של 208 משחקים רצופים (שמיני בכל הזמנים), אלא גם גרם לו להפסיד את כל עונת 2011. ההליך שמאנינג עבר נקרא spinal fusion - איחוי חוליות בצוואר, בדרך כלל בעזרת מתכת - ועלול לגרום לאובדן של 10% בתנועה. 30% מהאנשים שעוברים את הניתוח נזקקים לעוד ניתוח בתוך עשר שנים. הרופאים אמרו למאנינג שבגילו הם לא יכולים להבטיח שהוא יוכל לשחק פוטבול שוב.
החשש היה שהעצב שמחבר את הצוואר לכתפיים, C7 nerve root, לא יחזור לתפקוד מלא - מה שאומר שהזרוע של מאנינג לא תהיה חזקה מספיק כדי לייצר זריקות במהירות של זריקות ב-NFL (בין שמונים ל-95 קמ"ש בממוצע). אבל מאנינג, וזו אחת הסיבות לכך שהוא חזר לשחק, אף פעם לא הסתמך על זרוע חזקה במיוחד. הגדולה של מאנינג, שעיצב יותר מכל אחד אחר את תפקיד הקוורטרבק בשנות האלפיים, תמיד הייתה בעיקר תוצאה של השכל שלו.
היכולת של מאנינג לחזות את המהלכים על המגרש התגלתה בתיכון, כשהוא התעניין בפעם הראשונה בניתוח משחקי NFL בווידיאו (מה שנקרא באמריקאית to study film). אביו - ארצ'י מאנינג, שהיה קוורטרבק מיתולוגי באוניברסיטת מיסיסיפי ושיחק 14 שנים סולידיות ב-NFL, רובן בניו אורלינס סיינטס - לא דחף אותו לכיוון, אבל אמר לו שאם הוא מתכוון ללמוד משחקים בווידיאו, הוא צריך לעשות את זה נכון: להסתכל על ההגנה, ולא, כמו שאוהדים עושים, על הכדור. מאנינג התחיל להסתכל על הגנות, ומאז הוא לא הפסיק.
באוניברסיטת טנסי, שבה מאנינג נעשה שם מוכר ברמה הלאומית, שותפיו לדירה החליטו בשלב מסוים להעביר את הווידיאו מהחדר שלו לסלון. "חשבנו שאולי נוכל להביא דייטים ולראות סרטים", אמר גרג ג'ונסון, אחד החברים הטובים של מאנינג בקבוצה, "זה נמשך בערך חודש". אחרי חודש הווידיאו חזר להקרין משחקים בחדר של מאנינג, שקיבל בקבוצה את הכינוי "המערה" (מאנינג כונה בהתאמה "איש מערות").
בונקר בסגנון NORAD
במשך השנים התפשטו אגדות כמו-אורבניות על האובססיה של מאנינג לפוטבול: שיש לו בונקר בסגנון NORAD (פיקוד הגנת האוויר והחלל של צפון אמריקה), שבו הוא מנתח משחקים על-גבי משחקים לפרטי-פרטים, שהוא מתקשר לשחקנים מאוחר בלילה כדי לדון בשינויים שהוא רוצה לעשות בסימני ידיים, שהוא מעביר עם רוקיס (שחקני שנה ראשונה) שעות אחרי אימונים כדי לוודא שהם שולטים בתרגילי ההתקפה. השליטה של מאנינג עצמו בהתקפה הגיעה לרמה כזאת, אמר מייק מארץ, לשעבר מתאם ההתקפה והמאמן הראשי של סנט לואיס ראמס, "שאין מאמן ב-NFL שיודע יותר פוטבול התקפי ממנו".
מאנינג היה הקוורטרבק היחיד בפוטבול עם הסמכות לבחור את התרגילים בהתקפה (בכל שאר הקבוצות מתאם ההתקפה קובע את התרגילים ומנחה את הקוורטרבק). הוא היה, דה פקטו, מאמן ההתקפה, והוא היה מאמן התקפה אדיר. בין 2000 ל-2009 אינדיאנפוליס ניצחה 115 משחקים - יותר מכל קבוצה ב-NFL. וזה קרה, בלי ספק, בעיקר בזכות מאנינג.
המוניטין שיצא למאנינג על המגרש הושלם מחוץ למגרש, כשהוא התגלה כחלום של המפרסמים: איש משפחה (התחתן עם אשתו אשלי ב-2001, אב לתאומות), יחסית שמרן (תורם כספים לפוליטיקאים רפובליקנים), תמיד חברותי, ואולי הנכס הכי גדול שלו - אין לו בעיה לצחוק על עצמו, כמו שהוא עשה ב-Saturday Night Live, במשפחת סימפסון ובשלל פרסומות. "הוא הופך את עצמו", אמר דיוויד לטרמן, אוהד אינדיאנפוליס קולטס מושבע (הוא יליד העיר), שאירח את מאנינג בתוכנית הלילה שלו פעמיים, "כל-כך בקלות וברצון מקוורטרבק סופרסטאר למוקיון טלוויזיה חביב שמוחל על כבודו".
השילוב הזה משאיר את מאנינג גבוה בדירוג המרוויחים בספורט: מקום עשירי (ראשון בפוטבול) ברשימה האחרונה של פורבס, עם הכנסות של 42.4 מיליון דולרים בשנה: 32.4 מיליון מפוטבול, ו-10 מיליון מספונסרים שכוללים את מאסטרקארד, ריבוק, גייטורייד, ביואיק, סוני, מותג העוגיות אוריוס, חברת הלוויין DirecTV, יצרנית הקורנפלקס Wheaties, ואת יצרנית הפיצה הפופולרית פפה ג'ונס.
בסקר צרכנים מ-2011, שערכה The Marketing Arm, חברה המתווכת בחוזי חסות בין סלבריטאים לפירמות, מאנינג דורג ראשון בין הספורטאים הפעילים בארצות הברית במדדים של קרבה ושל משיכה חיובית. במדד N-Score של חברת נילסן ושל E-Poll Market Research, שמשקלל מוניטין של ספורטאים על סמך מדגם מייצג של 1,100 אנשים ברחבי ארצות הברית, הציון האחרון (ב-2011) של מאנינג היה 262; הכי גבוה בפוטבול בהפרש של 131 נקודות.
96 מיליון דולרים לחמש שנים
אם יש מסקנה שאפשר להסיק בוודאות כבר עכשיו מסיפור הפרידה של מאנינג ושל אינדיאנפוליס, הרי היא שגם קריירה שמבטיחה מקום בשורה הראשונה של היכל התהילה - אליפות אחת, ארבעה תארי MVP (שיא בפוטבול), שתי הופעות בסופרבול, 11 פעמים פרו-בול (מקביל לאולסטאר ב-NBA) - אינה מבטיחה לך שום דבר ב-NFL ברגע שאתה מראה סימן ראשון של חולשה.
בלי מאנינג המושבת, אינדיאנפוליס התרסקה ב-2011 למאזן 14:2, הגרוע בליגה, וזכתה בבחירה הראשונה בדראפט. בדראפט חיכה הקוורטרבק עם הכי הרבה פוטנציאל מאז מאנינג: אנדרו לאק מאוניברסיטת סטנפורד. כשהבעלים של אינדיאנפוליס, ג'ים אירסיי, פיטר את כל השדרה הניהולית בקבוצה, כולל את המאמן הראשי, היה ברור שמאנינג בדרך החוצה - גם כי לפי החוזה הקולטס היו צריכים לשלם לו בונוס של 28 מיליון דולרים או לשחרר אותו. באיזשהו שלב התפתח עימות תקשורתי בין אירסיי למאנינג, אחרי ששחקן הקולנוע רוב לאו, חבר של אירסיי, צייץ בטוויטר שמאנינג מתכוון לפרוש. אבל מאנינג, תמיד הבחור הטוב, תמיד השגריר של ה-NFL, הסכים לקבור את המשקעים כדי להציג חזית משותפת ונעימה בזמן הסופרבול האחרון, שנערך באינדיאנפוליס.
בסופרבול האחרון ניצח קוורטרבק בשם מאנינג, אבל לא פייטון: איליי מאנינג, אחיו הצעיר (31), הוביל את ניו יורק ג'איינטס לניצחון על ניו אינגלנד פטריוטס. זו הייתה האליפות השנייה של איליי, אחת יותר משל אחיו הגדול והמוערץ, והיא רק הוסיפה עניין לשאלה איפה פייטון ישחק. אחרי שבועיים של ראיונות ושל ביקורים יסודיים מאנינג בחר בדנבר, לא מעט בגלל החיבור שלו עם סגן הנשיא ג'ון אלוויי, מהקוורטרבקים הגדולים בכל הזמנים, ששיחק בדנבר בשנות ה-80 וה-90 וזכה איתה בגיל 37 ו-38 בשתי אליפויות רצופות.
ב-20 במארס מאנינג חתם על חוזה של 96 מיליון דולרים לחמש שנים, המאפשר לחתוך אותו כבר אחרי שנה אם מצבו הבריאותי יתדרדר. אחרי מסיבת העיתונאים שבה הוא הוצג כשחקן דנבר וכל המחויבויות התקשורתיות שצמודות לה (משהו כמו שלוש שעות במצטבר), מאנינג נכנס לחדר ההלבשה החדש שלו, לבש מכנסיים וטי-שירט של הברונקוס, והתחיל להתאמן.
אחרי שישה משחקים כבר אפשר לראות שמאנינג, גם אם הוא עדיין בפירוש לא אותו מאנינג של לפני הניתוח, משחק מספיק טוב כדי להוביל קבוצה טובה לפלייאוף - ובפלייאוף של ה-NFL, שמשוחק בשיטת נוקאאוט, הכול יכול לקרות. לוח המשחקים של דנבר נעשה יותר קל ככל שהעונה מתקדמת, התיאום בינו לבין שאר השחקנים רק ישתפר עם הזמן - כך שבמובן הזה האופק נראה די מבטיח. אבל גם אם משהו יתקלקל בדרך, גם אם מאנינג לא יצליח לעשות מעשה אלוויי לעת זקנה ויסיים את הקריירה בלי עוד רגע שיא - הוא עדיין השפיע על המשחק יותר מכל קוורטרבק אחר בפוטבול בעשור האחרון. וזה צריך להיחשב לא פחות.
הכתבה המלאה - במגזין G
כתבות
ני"ע
