הוסכם: בגדה, גנבה, שיקרה

קשה להאמין אבל זהו סעיף מתוך הסכם גירושים אשר הונח בפני בית הדין הרבני, במסגרתו, שלא במפתיע, האישה גם ויתרה על ילדיה והסכימה להעביר את כל הרכוש על שם הבעל. פנינים נוספות מאותו הסכם כללו הסכמות כי האישה אפטית וחסרת יוזמה בזוגיות, זייפה צ'קים, לא מתפקדת כמחנכת וכאימא, מעדיפה את רצונותיה ואנוכיותה שלה על טיפול בילדים ועוד.

לאחר הגשת ההסכם לבית הדין הרבני, אך טרם אישורו, האישה התעשתה, נמלטה למקלט לנשים מוכות והודיעה לבית הדין הרבני כי על אף שחתמה על ההסכם, היא לא תעמוד מאחוריו, והיא מתנגדת לאישורו וקבלתו כפסק דין.

כמו כן הודיעה האישה כי היא מתנגדת לסמכותו של בית הדין הרבני ומבקשת כי כלל הנושאים שאינם מוסכמים עוד בין בני הזוג, קרי הרכוש המזונות והמשמורת, ידונו בפני בית המשפט לענייני משפחה.

בית הדין הרבני הסכים עם האישה כי מדובר בהסכם בעייתי ביותר, אך סירב לוותר על הסמכות לדון ולהכריע בעניין חלוקת הרכוש בין הצדדים. בית הדין קבע כי עצם הגשת הסכם גירושים לאישורו של בית הדין על-ידי שני הצדדים היא המקנה לו סמכות לדון בנושאים הכלולים בו, ללא קשר לשאלת תוכן ההסכם, אשר ייתכן כי בית הדין יחליט שהוא הסכם בטל בהיותו הסכם מחפיר.

לאחר שערעור לבית הדין הרבני הגדול נדחה אף הוא, האישה פנתה בבקשת עזרה לבג"ץ, אשר הפך את הקערה על פיה ושלל מבית הדין הרבני את הסמכות לדון בתביעות בני הזוג.

בג"ץ קבע כי הסכם קיצוני מעין זה בטל מעיקרו מכוח חוק החוזים, הקובע כי "חוזה שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור - בטל", והשווה את ההסכם המזעזע להסכם שהחתימה עליו זויפה.

עם זאת, בג"ץ הדגיש כי לא כל חוזה שבית הדין הרבני מחליט שלא לאשר מסיבה זו או אחר, מבטל גם את סמכותו של בית הדין, ובית הדין "יאבד" את סמכותו לדון בנושאים הנובעים מההסכם רק במקרים קיצוניים ביותר.

בשורה התחתונה, בג"ץ פסק כי האישה רשאית להגיש תביעות כנגד הבעל בבית המשפט לענייני משפחה בתוך 30 יום, ולכאורה נדמה כי מדובר בסוף טוב, הצדק יצא לאור, והאישה קבלה את מבוקשה. כל זאת עד שמסתכלים על התאריכים המופיעים בפסק הדין.

הסכם הגירושים ההזוי הוגש לבית הדין הרבני בשנת 2005, לפני 7 שנים (!). אלה הן 7 שנים שבהם האישה בילתה בערכאות המשפטיות בארץ רק כדי להחליט מי ידון בכלל בתביעותיה, ולפני שנערך דיון ענייני ראשון.

כעת ניתנים לאישה 30 יום להגיש תביעות, ולאחר מכן יקבל הבעל 30 יום נוספים להגיש כתב הגנה, דיון קדם משפט ייקבע בעוד מספר חודשים, ושנים של דיוני הוכחות עוד נפרסים לפניהם.

אלה הן 7 שנים שבהם האישה נותרה נשואה לגבר שבשלו מצאה את עצמה במקלט לנשים מוכות מבלי לקבל גט, וגם מבחינה זאת עוד שנים ארוכות של התדיינות לפניה, אם יסרב לתת את הגט, ועד שיחייבו אותו לעשות כן. אלה הן 7 שנים שבהן האישה לא קיבלה מזונות ולא קיבלה חלק מהרכוש המגיע לה.

אז לפני חלוקת המדליות על פסיקה אמיצה וצודקת, על הערכאות המשפטיות לענות על כמה שאלות קשות. בית הדין הרבני צריך לעשות חשבון-נפש הכיצד הגיע למצב שבו רק כדי להימנע מלהתדיין בפניו, אישה מוכנה להעביר את עצמה 7 שנים נוספות של גיהנום הנישואים לגבר המתעלל, והערכאות האזרחיות צריכות לשאול את עצמן האמנם 4 שנים של דיונים בבית המשפט העליון ו-7 שנים של דיונים בכלל הערכאות בנושא הסמכות עומדים באיזשהו קנה-מידה של משפט וצדק.

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס".