לאן נעלמו האריתראים?

בימים החמים של סוף אוגוסט, דעת הקהל כמעט לא הקצתה תשומת-לב לקבוצת האריתראים שהגיעה רגלית ממצרים עד לגדר הגבול הישראלית. כוחות צה"ל מנעו את כניסתם לשטח ישראל. צה"ל הכריז על האזור כ"שטח צבאי סגור", כך שעיתונאים ורופאים מתנדבים לא הורשו להתקרב לאנשי הקבוצה ולהושיט להם סיוע.

עמותת "אנו פליטים" - שלטענת עורכי הדין שלה יפתח כהן ועמר שץ, אנשי הקבוצה נמצאו בתוך השטח הישראלי ולא בסמוך אליו - הגישה עתירה דחופה לבג"ץ, בבקשה שהמדינה תאפשר ל-21 מבקשי המקלט להיכנס לישראל, וזאת על בסיס הוראות הדין הבינלאומי ההומניטרי, המחייב לטענתם את ישראל לבחון את האפשרות להצילם מסכנת החיים שבה היו נתונים.

הרכב בראשות נשיא העליון אשר גרוניס קיים דיון דחוף בעתירה כבר למחרת היום. נציגת הפרקליטות, עו"ד יוכי גנסין, ביקשה למסור לשופטים פרטים "בעלי רגישות מדינית וביטחונית יתרה" במעמד צד אחד, והשופטים שמעו את דבריה לאחר שהוציאו את הנוכחים מהאולם.

נציגי "אנו פליטים" התרשמו שגנסין מסרה לשופטים מידע על קיומו של "הסכם החזרה" שישראל גיבשה או מתכוונת לגבש עם שלטונות מצרים.

בהמשך, כשהדיון המשפטי חזר להישמע במעמד שני הצדדים ובדלתיים פתוחות, ציינה גנסין כי "האנשים הללו יוכלו לחזור למצרים בתיאום עם הכוחות המצריים... אין מקום לאפשר התערבות כי יכולה להיות לכך הצלחה גם לגבי המגעים".

בהודעה כתובה שהגישה הפרקליטות שלושה ימים לאחר הדיון, נכלל משפט אניגמטי שלפיו "סיום האירוע התאפשר בהמשך לפרטים שנמסרו במעמד צד אחד לבית המשפט".

שעות אחדות לאחר הדיון הראשון בבג"ץ, החליטה המדינה להתיר להכניס לישראל, משיקולים הומניטריים, שתי נשים ונער, בנה של אחת הנשים. יתר 18 מבקשי המקלט נעלמו. לא ידוע מה עלה בגורלם. לא ברור גם כיצד קרה, שלאחר שבוע שבו התחננו על חייהם וביקשו להיכנס לשטח ישראל, נמלכו פתאום בדעתם והחליטו, בלשונו של גרוניס - "לעזוב את המקום שליד הגדר ולסוב על עקבותיהם".

גרוניס ראה בדרך שונה מאשר גנסין את שהתרחש באולם בית המשפט בדיון במעמד צד אחד. "נמסרו לנו פרטים נוספים", הוא כתב קצרות בפסק הדין שבו נמחקה העתירה, "כולל מפי קצין צה"ל האחראי על הגזרה שבה נמצאו אנשי הקבוצה. יצוין כי בעת הדיון לא נמסר לנו שהושג הסדר כלשהו עם הרשויות במצרים".

ובכן, נכון למועד הדיון הראשון בעתירה, לא "הושג הסדר" בין ישראל למצרים בעניין קבוצת מבקשי המקלט שעל-יד גדר הגבול. שהרי לא ייתכן כי פרקליטות המדינה מסרה לשופטי בג"ץ מידע חלקי או שגוי. אולם שעות אחדות לאחר מכן הפיצה לשכת ראש הממשלה הודעה, שלפיה "ראש הממשלה בנימין נתניהו התייחס לפני זמן קצר לפתרון שהושג, במסגרתו שבו המסתננים שהיו ליד גדר הגבול בין ישראל למצרים על עקבותיהם, ושתי הנשים והילד נכנסו לישראל".

טענה מופרכת

אכן, תעלומה. איך ומתי נולד אותו הסדר שהביא להתפוגגותם של 18 מבקשי המקלט? הפרקליטות הודיעה לבג"ץ כי באותו יום, "בשעות אחר-הצהריים, הסתיים האירוע מושא העתירה. זאת לאחר ש-18 מתוך חברי הקבוצה עזבו את מקום ההתכנסות ושבו לאחור". נקי, פשוט, אלגנטי. כמו הייתה זו קבוצה של דיפלומטים ברכבים משוריינים, או תיירים בסוואנה, שהחליטו למצוא נקודת תצפית אחרת לצפות בנמרים.

"טענת המדינה, כאילו מבקשי המקלט פשוט 'שבו לאחור' ללא מעורבות ישראלית, היא טענה מופרכת", הודיעו נציגי "אנו פליטים".

עד כמה מופרכת הטענה, ניתן ללמוד מעדויות הנשים והנער שהוכנסו לישראל. וכך סיפרה אחת הנשים: "הגיע צבא ישראלי, ובערבית אמרו לנו להסתלק למצרים, ירו באוויר, ועם מקל ברזל ניסו לסלק אותנו; אמרו 'תחזרו למצרים', ירו עלינו גז מדמיע, ושרפו לנו העיניים מאוד, התחלנו לבכות, התחננו 'בבקשה תצילו אותנו'".

"העתירה התייתרה", כתב גרוניס בפסק דינו (בג"ץ 6582/12). "האירוע הסתיים", קבעה הפרקליטות. אפשר לנשום לרווחה. כל כוחותינו שבו לבסיסם בשלום.