כ-100 מבעלי הקרקע המקוריים במתחם רמז בצפון תל-אביב תבעו פיצוי של כ-160 מיליון שקל מעיריית תל-אביב בגין מכירת המתחם ב-2010, אבל העירייה מוכנה לפצות ב-58 מיליון שקל בלבד, אם בכלל. כך עולה מחוות-הדעת השמאית שהוכנה עבור העירייה.
בעלי הקרקע המקוריים ויורשיהם הגישו בשנתיים האחרונות תביעות לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, באמצעות עו"ד משה קמר, בטענה כי מכירת הקרקע, במסגרת מכרז, לקבוצת קנדה ישראל ואקרו נדל"ן במארס 2010 תמורת יותר מ-300 מיליון שקל, נעשתה שלא כדין.
לטענתם, העירייה היתה צריכה להחזיר הקרקעות לבעליהן המקוריים ללא תשלום, או לפחות להציע להם לרכוש אותן כקבוע בחוק.
את השטח, סמוך למתחם גימנסיה הרצליה, מכרה העירייה ב-2010 במכרז להקמת מגדל מגורים של 108 דירות ב-30 קומות. לבית המשפט הוגשו שתי תביעות באמצעות עו"ד קמר, הכוללות יחד 94 תובעים.
בתביעותיהם נטען כי הקרקעות יועדו בתב"עות להפקעה לצורכי ציבור והועברו לבעלות עיריית תל-אביב למטרות אלה ללא תמורה, אולם העירייה שינתה את ייעודן למגורים ומכרה אותן במכרז לבניית מגדל של 108 דירות.
לטענתם, מכירת הקרקעות לצד שלישי נעשתה שלא כדין, משום שהיה על העירייה להחזיר את הקרקעות לבעליהן המקוריים או ליורשיהם ללא תשלום, או לפחות להציע לבעליהן לרכוש אותן בתנאים הקבועים בחוק. "משלא עשתה כך, אלא מכרן לצד שלישי", נכתב באחת התביעות, "קמה לבעליהן הזכות לקבל את התמורה שהנתבעת קיבלה בעדן".
הבעלים המקוריים ויורשיהם מבקשים לקבל את חלקם היחסי בתמורה שהעירייה קיבלה במכירת הקרקע. ב-1939, כחלק מהליך "גאולת הקרקעות", רכשה קק"ל כשליש מהחלקות המדוברות, ואילו שני שליש נמכרו לאגודת המעביר. חלק מהתובעים נמנו עם חברי אגודת המעביר, שבתחילת שנות ה-40 רכשו את עיקר זכויותיה של האגודה בחלקות אלה.
בתביעה שהוגשה ב-2011 נכתב כי עיריית תל-אביב דרשה מהאגודה להקצות לה שטח מתוך חטיבת הקרקע, והצדדים הגיעו לסיכום ב-1947 להעברת שטח למטרות דרכים, שטחים ציבוריים פתוחים ובנייני ציבור.
ב-2002 יזמה העירייה תוכנית מגורים במתחם רמז-ארלוזורוב, כך שייעוד המגרש שונה למגדל מגורים. אולם לטענת התובעים, הם העבירו לעירייה את המגרש בכפייה לצרכי ציבור וזכות העירייה להחזיק בקרקע ולהשתמש בה היתה מותנית בהמשך ייעודה לצרכי ציבור.
העירייה הזמינה חוות-דעת שמאית לבדיקת גובה הפיצוי, ככל שקיים, בגין אישור תוכנית המגורים במתחם. בהתייחס לנושא ייעוד צרכי ציבור, מודגש במסמך זה כי מטרות התוכנית, מלבד בניית מגדל מגורים, כוללות גם הקצאת תקבולים שנובעים משיווק ומכירת זכויות הבנייה בפרויקט לצורך רכישת קרקעות לצרכי ציבור בדרום העיר.
לכן, המסמך קובע כי אין לראות באישור התוכנית במתחם כשינוי לייעוד שאינו ציבורי, ולכן סעיף 195 (2) לחוק התכנון והבנייה (שקובע כי מכירת קרקע שהופקעה, לידי צד שלישי, כתוצאה משינוי ייעודה, תותר בתנאי שניתנה לבעלים המקוריים האפשרות לרכוש אותה בחזרה) איננו חל במקרה זה.
עוד קובע המסמך כי קיים ספק רב ביישום הליך רכישה מחדש על-ידי הבעלים המקוריים לפי סעיף 195 (2) לאור ריבוי הבעלים, אבל בסיכומו נכתב כי ככל שבית המשפט יקבע כי הסעיף אכן חל, הרי שסך אומדן הפיצויים בגין אישור התוכנית יסתכם ב-58.1 מיליון שקל.
מעיריית תל-אביב נמסר: "העירייה הגישה כתב הגנה מפורט, בו נכתב כי אין מדובר בהפקעה אלא בעסקה רצונית שנחתמה בין העירייה לבין 'אגודת המעביר' לפני כ-60 שנה, ובגינה קיבלו הבעלים המקוריים הטבות מפליגות שהשביחו את המקרקעין שהיו בבעלותם, ואף אפשרו את הבנייה עליהם. מאחר שמדובר בעסקה רצונית, אין דיני ההפקעות חלים בעניין, והתובעים אינם זכאים לכל תמורה בגין הקרקע, ולמעשה אין בידם כל עילת תביעה. הנושא ימשיך ויידון בבית המשפט".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
