חתולים זכרים בסמטה חשוכה

מכל המוסכמות במערכת הבחירות בארה"ב, המוסכמה המוסכמת ביותר היא שהבחירות יוכרעו ב-12 מדינות לכל היותר. 38 המדינות האחרות יהיו שקולות כנגד צופים בהתמודדות ספורט.

ה-38-הלא-חשובות נדחקות אל השוליים. לא מפני שהן קטנות אוכלוסין (אפשר למצוא ביניהן את קליפורניה ואת טקסס, שתי הגדולות ביותר; גם את ניו-יורק, את ניו-ג'רזי, את ג'ורג'יה ואת מסצ'וסטס). הן לא-חשובות מפני שאחד הטוענים לנשיאות מוליך בהן בהפרש כה גדול, עד שיריבו אינו טורח להתמודד. ברק אובמה ומיט רומני מתרוצצים כאחוזי אמוק באוהיו, באייווה, בקולורדו ובנוואדה, וכמובן בפלורידה הגדולה. רגלם דורכת בניו-יורק או בלוס-אנג'לס רק כדי לאסוף כסף בנשפי התרמה פרטיים.

ממילא, סקרים המראים לנו את התפלגות הקולות הארצית אינם משקפים את התמונה כהווייתה. אמנם מותר להניח שהפרש גדול במאזן הארצי יבטיח ניצחון; אבל אי-אפשר להקיש זאת מהפרש ארצי קטן. חוץ מסקר אחד, כל הסקרים מראים השבוע הפרש ארצי קטן מאוד. ההפרשים במתנדנדות חשובים יותר. יתכן אפילו שהמנצח בבחירות יפסיד במניין הקולות הארצי, אבל ינצח מתוקף המניין בחבר האלקטורים. אמריקה המוזרה.

סקר טרי של מכון גאלופ (יום ד' בבוקר) מתבונן אפוא בסדרי היום של גברים ושל נשים ב-12 המתנדנדות. כדאי מאוד לקרוא. זה שיעור מרתק לאמריקנולוגים מתחילים, או אפילו מתקדמים. רוב המתנדנדות נמצאות באמריקה ה"אמצעית": מן המערב התיכון מערבה ודרומה. האזורים האלה היו תמיד חשודים במידה של ניתוק מנטלי וטמפרמנטלי משאר העולם.

את מי מעניינים חוץ וביטחון?

גאלופ מפרסם את עשרת הנושאים המעניינים ביותר אצל גברי המתנדנדות ונשיהן. רק ששה אחוזים מן הגברים כוללים ענייני חוץ ובטחון; אצל הנשים, הנושא הזה אפילו אינו מגיע לאחוז אחד. זה נתון עוצר נשימה, בייחוד אם קוראים אותו אנשים המתגוררים 8,000 ק"מ מזרחה, וטועים לפעמים להאמין שהם עומדים בראש סדר היום האמריקני.

מה מעסיק אותם אפוא? נתון אחד גורם סחרחורת קלה. בעוד ש-38% מן הגברים מעמידים את נושא התעסוקה בראש סדר יומם, אצל הנשים הנושא הזה מעסיק רק 19%. פי שניים ויותר, 39%, מעמידות את סוגיית ההפלות המלאכותיות בראש סדר יומן.

צריך למהר ולסייג שגאלופ אינו מציין את מקור העניין של נשים בהפלות: האם זה מפני שהן עומדות על זכותן, או מפני שהן מתנגדות? אבל הדעת נותנת שהרוב הגדול של הנשים בסקר חרדות שזכותן להפלות תיפגע. זו התפתחות שאפשר לטעום בה טעם של אירוניה. בבחירות של 2004, בעיצומה של מלחמת עיראק, ואגב משבר כלכלי, מצביעים במדינות המתנדנדות של המערב התיכון, בעיקר גברים, העדיפו את ג'ורג' דאבליו בוש על פני ג'ון קרי בדיוק בגלל הפלות מלאכותיות, חוץ מזה שהם התנגדו.

פגשתי אז פועל פלדה מובטל בעיירה באוהיו, שניסה לגייס קולות לטובת המועמד הדמוקרטי לנשיאות, על יסוד אינטרסים ישירים: הבטחה להגן על מפעלים אמריקניים מפני תחרות לא הוגנת, הבטחה להעניק ביטוח בריאות מקיף וכד'. הפועל ההוא חרק שיניים. אפילו את גיסו לא הצליח לשכנע. לגיס היו חמישה ילדים, ללא ביטוח בריאות. אבל הפלות היו חשובות בעיניו יותר.

"נאחזים בכתבי קודש וברובים"

בוש ניצח אז באוהיו, בהפרש קטן, הרבה מפני שהבטיח למנות חברים שמרנים לבית המשפט העליון, כדי שיבטלו יום אחד את הפסיקה ההיסטורית מ-1973 בזכות הפלות; וגם מפני שהבטיח להתנגד לנישואים חד-מיניים. התופעה הזו תוארה כעליונותם של "נושאים חברתיים ותרבותיים" על פוליטיקה וכלכלה.

הדמוקרטים היו כה נואשים לאחר הבחירות של 2004, עד שבאינטרנט התחילו להופיע מפות של אמריקה, אשר כרכו את המדינות הרפובליקאיות תחת השם המשותף Jesusland, או "ארץ ישו". ארבע שנים אחר כך, חוסר האונים והתסכול כמעט הורידו את מסע הבחירות של ברק אובמה מן הפסים. לעיתונות דלף נאום שלו, בנשף התרמה פרטי, שבו דיבר על התושבים "מלאי המרירות" של הערים הקטנות במערב התיכון, "הנאחזים בכתבי הקודש וברובים".

האפשרות שהפלות יהפכו לקרש הצלה של הדמוקרטים היא היפוך דרמטי, כמעט תיאטרלי. חריקת השיניים היא עכשיו נחלת הרפובליקאים. הם בחרו במיט רומני במידה רבה מפני שקיוו להסב את תשומת הלב לענייני תעסוקה וכלכלה. הם חששו שקנאות דתית תרחיק מהם מצביעים מהססים ומתונים.

במקדימות הרפובליקאיות לא היתה לרומני בררה אלא להישבע אמונים לימין הדתי, אף כי בצעירותו היה ליברלי הרבה יותר. כאשר התמודד על מושב הסנאט של מדינת מסצ'וסטס ב-1994, מול טד קנדי (ונכשל), וכאשר התמודד על כהונת המושל ב-2002 (והצליח), רומני יצא מגדרו להטעים את תמיכתו המלאה ב"זכות הנשים לבחור". אבל כאשר התחיל להכשיר את הקרקע ליומרותיו הנשיאותיות, הוא הודיע למרבה הנוחיות שהתחוורה לו טעותו, והוא הפך למתנגד.

רומני ינער את הלוח

יריביו השמרנים ניסו לתאר את ההתמרה כביטוי נוסף של אופורטוניזם. לשון אחר, הוא יגיד הכול כדי לנצח, גם את ההיפך ממה שאמר מלכתחילה. הציניות שעורר רומני הגיעה אל שיאה באביב, כאשר ראש מטה הבחירות שלו השווה את האסטרטגיה של רומני עם משחק הילדים Etch A Sketch, הלוא הוא לוח הציור, שניעור קל מספיק למחוק את כל תוכנו. כלומר, בסוף המקדימות, לאחר שיבטיח את נצחונו, רומני ינער את הלוח - ויתחיל את מסעו המתוכנן אל המרכז הפוליטי.

זה בדיוק נמרץ מה שהוא מנסה לעשות, לפעמים בלהיטות מופרזת. יומיים לאחר הוויכוח הראשון עם אובמה, הוא מעד במהלך ראיון עם עיתון חשוב במדינה מתנדנדת, אייווה. הוא אמר, "אינני מכיר שום חקיקה בתכנית הפעולה שלי הנוגעת להפלות". שעות אחדות אחר כך נאלץ מטה הבחירות שלו להרגיע את הימין הדתי: רומני מוסיף להתנגד להפלות וולונטריות.

 לא על התעסוקה לבדה