חיים וג'רמי באו לעשות סיבוב

1. אפשר להירגע: סוף-סוף נמצא המושיע של שוק ההון הישראלי הרקוב, מנוגד העניינים ועתיר האינטרסים (לא אלה של הציבור, כמובן)! לפי התיאורים המחמיאים שהודבקו באחרונה לג'רמי בלנק, מנהל קרן יורק בישראל, הוא-הוא המשיח שלנו, שהגיע מבחוץ, חף מכל אינטרסים ונחוש להוכיח לכולם איך עובדים בשוק ההון. כן, כן, הוא יעשה בית ספר לגופים המוסדיים הישראליים, הוא יעשה בית ספר לנוחי דנקנר והוא יראה לכולם איך גוף מוסדי צריך לעבוד "לטובת הציבור".

אחרי שבלנק, בשיתוף עם ידידיו ויועציו משכבר הימים, רועי ורמוס ואריק שטיינברג, החליט לאסוף כמות נכבדה של מאות מיליונים מאג"ח אי.די.בי פיתוח, נראה שהייתה התרגשות עצומה מהמהלך. האג"ח קפצו, הספקולציות התעופפו ואלפי מילים ניסו לנתח את צעדיו הבאים של המשיח.

אפשר, שוב, להירגע: ג'רמי הוא לא המושיע של שוק ההון, ועבודת האלילים סביב המהלך שלו באי.די.בי מגוחכת. ג'רמי בסך הכול בא לעשות סיבוב, ולזכותו ייאמר שהוא זיהה כשל שוק שאפשר להרוויח ממנו. כל השאר, כל הספקולציות סביב מהלכיו "לטובת הציבור", הן רק קצף על-פני המים. ואין כמו ההיסטוריה להוכיח זאת. הזיכרון בשוקי ההון הרי קצר מאוד, אז הנה תזכורת קצרה לפועלם של השלושה - ג'רמי, רועי ואריק, בתקופתם בפסגות, בית ההשקעות הגדול בישראל.

בלנק היה נציגם של בעלי השליטה בפסגות (קרן יורק), ורמוס היה המנכ"ל ושטיינברג שימש כיו"ר. בתקופתם התפוצצה פרשת הרצת האג"ח בבית ההשקעות, שבגללה נאלצה פסגות לשלם קנס חסר תקדים של 150 מיליון שקל בתמורה לאי-הגשת כתב אישום נגדה. שני סוחרים צעירים, בני כ-30, קיבלו מיליוני שקלים מדי שנה על פועלם הנמרץ בשוק האג"ח ועומדים עתה בפני הגשת כתב אישום. גם ורמוס, לשעבר הבוס שלהם, מחכה להחלטת הפרקליטות בנוגע להגשת כתב אישום נגדו על חלקו בפרשה.

תקופת שליטתם של השלושה בבית ההשקעות אופיינה ביחסי ציבור משובחים, בעיקר של ורמוס, שהוביל לכאורה את הקו המיליטנטי נגד הסדרי החוב (אז של אפריקה של לבייב וסקורפיו של בני שטיינמץ). ורמוס הקפיד לספק כותרות בעלות רייטינג גבוה כדי לצחצח את המוניטין שלו ולצבור עוד ועוד אהדה ציבורית ("תמכרו את המטוסים הפרטיים, תמכרו את הווילות שלכם", זעק ורמוס נגד בעלי השליטה ששמטו חובות).

בפועל, הסדרי החוב באפריקה וסקורפיו לא שודרגו משמעותית בגלל פועלו של ורמוס. הדבר מוכיח שוב שהמרחק בין כותרות מפרגנות למעשים בפועל רחוק כמזרח ממערב. באורח פלא, גם תלמידו של ורמוס והמנכ"ל הנוכחי של פסגות, חגי בדש, מנסה לחקות את מורו ורבו, כאילו רוחו של ורמוס עדיין מרחפת מעליו (הייתכן שגם פיו של ורמוס צמוד לאוזנו של בדש בחלוקת עצות?).

כך או אחרת, העיסוק בכותרות וביחסי ציבור, דחק, כרגיל, את המהות הצדה. השאלות הקשות לא נשאלו, כמו איך הגיעה פסגות בניהול ורמוס לפוזיציה כה גדולה בני"ע של אפריקה, וחשוב מכול: לאורך הקדנציה של בלנק-ורמוס-שטיינברג בפסגות, עבד בית ההשקעות על נפח ופחות על איכות. כלומר, היקף הנכסים גדל, אבל איכות התשואות במכשירי החיסכון ירדה. עם כל הכבוד להסדר חוב כזה או אחר, ניהול השקעות איכותי ומתגמל לאורך זמן הוא החשוב ביותר לציבור, ואת זה לא עושים באמצעות כותרות רגעיות אלא בעבודה קשה וסיזיפית לאורך שנים.

הקדנציה של השלושה בפסגות הסתיימה באקזיט מרשים של יורק, שהצליחה למכור את השליטה בפסגות לקרן אייפקס במחיר מנופח וברווח יפה. למי חלחלה השבחת הערך הזו? פסגות היא חברה פרטית, כך שהציבור לא נהנה מכך. מי שנהנה היו ורמוס ושטיינברג, שיצאו עם עשרות מיליוני שקלים כל אחד, וחבורה מצומצמת נוספת של מנהלים שקיבלו מיליוני שקלים כל אחד. עובדי פסגות נותרו מחוץ לתמונה. בלנק, אפשר להניח, תוגמל בנדיבות ע"י מנהלי יורק, וזה בדיוק העניין: הם שלחו אותו לעשות סיבובים, לקנות בזול ולמכור ביוקר, והוא עושה יופי של שליחות בשבילם. בלנק הוא שליח פיננסי של יורק ותו לא, בוודאי לא שליח ציבור או מעביר סדרת חינוך לטייקונים או גופי השקעות מקומיים.

מי שעשתה בית ספר לכולם ולכל מספידיה היא דווקא הבורסה הישראלית, לאחר שמניות הפיננסים וני"ע של אי.די.בי השלימו עלייה של עשרות אחוזים תוך חודשיים בלבד. העלייה הדרמטית בשווי נכסיה התפעוליים של אי.די.בי (סלקום, כלל ביטוח, שופרסל, קרדיט סוויס) היא בשורה מצוינת לנוחי דנקנר ומשפרת מאוד את מצבו ואת מצבה של קבוצת אי.די.בי, אף-על-פי שהמניות צריכות לעשות עוד קפיצה כדי לאזן את החובות הכוללים מול שווי הנכסים (לפחות באי.די.בי אחזקות). השוק עשה בית ספר לכולם, וג'רמי בלנק הוכיח ששיש לו חוש ריח מפותח להזדמנויות פיננסיות. זה הכול.

2. גם חיים סבן הולך ומצטייר כמו מושיע. המו"מ שהוא מנהל לרכישת השליטה בפרטנר ממצב אותו כמי שיחלץ אותנו משלטונו של בן-דב בפרטנר, ייצב את החברה ויעניק לה ערך מוסף. בדיוק כמו במקרה של אי.די.בי ובלנק, הכול דיבורים. בסך הכול, סבן שוב בא לעשות סיבוב מפנק. הנה תזכורת לסיבוב הראשון שלו בבזק, יחד עם קרן אייפקס ומורי ארקין: רווח של יותר מ-4 מיליארד שקל, תשואה של 300% על ההון העצמי תוך כארבע שנים בלבד. באתי, הרווחתי בוחטות והלכתי - זו התמצית של המהלך של האיש ש"מת" על ישראל ויש לו כדבריו "חוש חש" לעסקים. מה הייתה התרומה של ה"חוש חש" הזה לכלכלה הישראלית? נאדה.

בתקופתו של סבן נהנתה בזק מרגולציה ידידותית מאוד, הקרטל הסלולרי תפס תאוצה ושיעורי הרווחיות של החטיבה הקווית יחד עם האינטרנט הגיעו לרמה של חברת היי-טק. בשקט-בשקט פוטרו והופרשו מאות עובדים בשם ההתייעלות. הרווחים זרמו, הדיבידנדים נשפכו וסבן בחושיו החדים קם מהשולחן ואסף את הכסף.

הסיבוב האדיר שלו יחד עם שותפיו סחט מכולנו מחיאות כפיים סוערות, איש לא ערער או הרהר או מתח ביקורת על בעלי השליטה בבזק שחולבים את החברה או עושקים את הלקוחות והעובדים. זה אולי הקסם של משקיעים זרים שמגיעים לישראל: תמיד יש להם הילה של גדולים מהחיים, של מי שבאים לעשות בית ספר לילידים המקומיים והמושחתים.

3. בלנק וסבן הם פיננסיירים שהתרומה שלהם לכלכלה הישראלית שולית עד לא קיימת. הם לא נסטלה בעלת השליטה באסם, או גורילות היי-טק שמקימות פה מרכזי פיתוח ומספקות תעסוקה. ההשקעות של בלנק וסבן לא מייצרות שום מקום עבודה (להפך, בדרך כלל יש לחץ להתייעל ולפטר) ולא תורמות דבר לצרכן הישראלי (להפך, בדרך כלל יש לחץ להעלות מחירים כדי לעשות את הסיבוב כמה שיותר רווחי ומהיר).

וגרוע מכול: הרווחים האדירים שלהם לא תורמים שקל אחד במסים לקופת המדינה, בגלל הפטור הגורף לקרנות זרות שבאות בשערי ישראל, בשם ההתרפסות למשקיעים זרים, באשר הם.

הגיעה העת שנפסיק לשמש כלהקת המעודדות לאלה שבאים רק לעשות עלינו סיבוב.

eli@globes.co.il