הפוליטיקאים שלנו לא יכולים לצעוד עקב בצד אגודל, בדרך למטרה הגדולה. פשוט לא משתלם לכבוש יעד, כל יעד, אם אין בדרך מסיבת עיתונאים וכמה כותרות שיפתחו מהדורה.
לכן, ראש הממשלה ניסה להילחם במחירי הדירות רק באמצעות רפורמות ענק. לכן, שר האוצר דיבר על לא פחות מ"פטיש חמישה קילו" להכות את מחירי הדיור. לכן, שר השיכון הצהיר שיציף את השוק בקרקע, למרות שידע שהוא תלוי ביותר מדי אנשים.
סאגת הדיור להשכרה היא דוגמה מובהקת לנסיון לתפוס הרבה, כדי להישאר כמעט עם שום דבר. כשמחירי הדירות ברחו, הבטיחו לנו בניית עשרות אלפי דירות להשכרה. שר השיכון סיפר שהמוסדיים ישמחו להשתתף בחגיגה ואפילו יאיר לפיד הכריז שיקים פה 150 אלף דירות להשכרה.
רק שבינתיים, כשכל הדיבורים מתנקזים בתום ארבע שנות ממשלה לכמה מאות דירות שיצאו במכרז, כולם שכחו שיש כאן כבר היום חצי מיליון דירות מושכרות. דירות שדי בקלות אפשר להפוך ליותר מפתרון שמתאים רק לסטודנטים או למשפחה צעירה. מתן תמריצים, למשל, לשוכר ולמשכיר, רק אם יחתמו על חוזים ארוכי טווח - חניה חינם בעיר, הקלות בארנונה וכד'. תמריצים שהיו מורידים עשרות אלפי ישראלים מחלום קניית הדירה המסוכן, והופכים את השכירות - גם בדירה שבידיים פרטיות - לפתרון הגיוני ומכובד.
אבל למה יחשוב על פתרון כל כך זניח וקטן, כשאפשר לפנטז על סופרטנקר לפתרון כל מצוקות הנדל"ן?
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
