הדוח של ארנסט אנד יאנג, שעסק בתחום המכשור הרפואי, הציג אשתקד תמונה פסימית. הכותבים דיברו על כך שבשוק יצטרכו להתרגל לרמה חדשה של אי ודאות מצד הרגולציה ומצד הגופים שמשלמים על הטכנולוגיות, בעיקר ממשלות וחברות ביטוח. סעיפים אחרים בדוח דיברו על כך שהמחירים יילחצו כלפי מטה ושהחברות יתקשו לגייס הון.
הנימה של הדוח שפורסם השנה היא מעט פחות אפוקליפטית אך ההמלצות הן לא פחות דרמטיות. כותבי הדוח, גוטם ג'גי וגלן ג'יובנוטי, מספרים שהשוק מלא תהפוכות, אך לא מדובר בכאוס. ג'יובנוטי יציג את הגישה שלו לנושא בכנס הג'רני שייערך ביום חמישי הקרוב בתל אביב.
האם אפשר להתמודד עם המצב בלי לפגוע בחברות בתחום? הכותבים מאמינים שאפשר לעשות זאת על-ידי הפעלת כלים חדשים לניתוח מידע, שמטשטשים את הגבולות בין מכשור רפואי לבין מחשוב רפואי.
"לא תכננו מראש לכתוב דוח יותר אופטימי", אומר ג'יובנוטי בראיון ל"גלובס", "אם כי כמה אנשים כבר ציינו זאת בפני. בסך הכול, האתגרים לא השתנו, אך יש כמה רעיונות חדשים, כיצד לתקוף את השינוי. שוק המכשור הרפואי עדיין חווה ויחווה צמיחה מואטת יחסית לעבר, האווירה הכללית של קבלה מהירה של חדשנות כבר לא תחזור כנראה וכל מוצר יידרש להוכחת ערך מדוקדקת. עם זאת, חברה שתנצל את המגמות החדשות, תצמח מאוד לעומת השוק הכללי".
החברות שיצליחו בתעשיית המכשור הרפואי של העתיד, אומרים ג'גי וגיובנוטי, יהיו חברות שיצליחו להפוך את המכשירים שלהם לכאלה שאוספים מידע, מנתחים אותו בזמן אמת ומשתמשים במידע הזה כדי לקבל החלטות טיפול טובות יותר, תוך חיסכון במשאבים.
אף מוצר בתעשייה אינו חסין מפני השינוי הזה, הם אומרים. אפילו כפפות מנתחים ותחבושות, יכולות לאכלס חיישנים שיעבירו מידע על הטיפול.
"שדה משפטי מרתק"
הפציינטים מעורבים היום יותר מאי פעם בטיפול הרפואי שהם מקבלים ולכן הרכיב השני של המהפכה, שאינו פחות חשוב, הוא "כוח לפציינט". מרגע שהמכשירים החלו לאסוף מידע רציף על פציינט יחיד, החולים מצפים שהמידע הזה יגיע אליהם - ורצוי מאוד שיגיע למחשב האישי או לסמארטפון.
השינוי הזה מעורר שורת שאלות. למי שייך המידע ומי יחליט מה לעשות איתו? מי אחראי לסודיות המידע ומי אחראי להפיק ממנו תועלת הרפואית? האם המידע שייך למטופל, לרופא או לחברת הביטוח? עד כמה יכולים שני האחרונים להשתמש במידע באופן שגולש למרחב הפרטי של המטופל? ואם לא הופקו תובנות, מי אחראי לכך?
"זה יהיה שדה משפטי מרתק", אומר ג'יובנוטי. "בימים אלה כבר מתנהלות בארה"ב תביעות של חולים שדורשים בעלות מלאה ובלעדית על מידע שנאסף לגביהם. אני מאמין שזו המגמה - המטופל יהיה הבעלים של המידע ויחלוק אותו עם גורמים לבחירתו. כנראה שהוא ירצה מאוד לחלוק אותו עם הרופא. ייתכן ויופעלו עליו לחצים או תמריצים לחלוק אותו עם חברת הביטוח. נכון להיום, לחברת המכשור הרפואי אסור למעשה לשמור אצלה מידע שמקושר לשם או מספר מזהה של מטופל. בלי קישור כזה, המידע כמעט חסר ערך. אבל אם לא חברת המכשור הרפואי - מי יהיה האינטגרטור של המידע? החולה עצמו? לא ברור".
שינוי במודל העסקי
גודש המידע מאפשר ולמעשה מחייב שינוי במודל העסקי. כבר היום מתעניינים רוכשים של טכנולוגיות רפואיות פחות במאפיינים של המוצר, ויותר בתוצאות המדידות שהוא יכול לספק לגבי בריאות החולה וחיסכון בעלויות בבתי החולים. הבעיה שיוצרת גישה זו היא שחברות צריכות לבצע יותר ניסויים כדי להראות שהמוצרים אכן מועילים יותר מהחלופות. היתרון הוא שעם הצטברות המידע, ניתן יהיה להוכיח בקלות רבה יותר שמוצר מאפשר חיסכון בטווח הארוך, וכך ייתכן שבתי החולים וחברות הביטוח ישובו לתמוך במוצרים חדשניים.
בעוד שטיפול בחולה ייעשה עדיין בקליניקות הרפואיות ובבתי החולים, מערכות המידע החדשות מבטיחות כי אבחון החולה ייעשה בעצם בכל מקום שבו החולה נמצא. חברות המכשור הרפואי יצטרכו לספק פתרונות מקיפים יותר, אשר יכללו גם תגובה ראשונית להתראה כי משהו אצל החולה לא בסדר.
ומי יממן את כל זה? "קרנות קיימות של מכשור רפואי, לצד שחקנים חדשים מתחום ההיי-טק", אומר ג'יובנוטי.
רק שנהיה בריאים
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
