הרפורמה בעמלות ההפצה עלולה להתברר בסוף בעייתית

תקופת בחירות היא פרק זמן מסוכן להעברת רפורמות כלכליות. הלחץ מצד מקבלי ההחלטות להראות הישגים בטווח הקצר, עלול לגבור על ההיגיון הכלכלי ולגרום לנזקים בטווח הארוך. ובדרך כלל, הראשונים להיפגע מכך הם המשקיעים.

ביולי האחרון יצא יו"ר רשות ני"ע, פרופ' שמואל האוזר, בהצהרה ברוח המחאה החברתית לפיה "הגיע הזמן שהציבור ישלם פחות לא רק על הקוטג' והסלולר, אלא גם עבור קרנות הנאמנות שהוא רוכש בשוק ההון". הכוונה הייתה טובה, הרעיון ראוי, השאלה היא איך מוודאים שהוא אכן יבוצע, כלומר שהלקוח באמת ירוויח מהרפורמה.

האוזר, שזוכה לרוח גבית משר האוצר יובל שטייניץ (הלחוץ להציג הישגים חברתיים במסגרת מערכת הבחירות הנוכחית), יכול לכאורה לרשום לעצמו הישג. הוא, בניגוד לקודמו בתפקיד פרופ' זוהר גושן, הצליח למרות התנגדות הבנקים לקדם את הצעתו. ההצעה, שתעלה לדיון ביום ג' השבוע בוועדת הכספים של הכנסת, קובעת כי עמלת ההפצה של קרנות הנאמנות, אותה גובים הבנקים ממנהלי הקרנות, תופחת משמעותית.

עמלת ההפצה משולה לחבית נפץ במערכת היחסים הטעונה שבין בתי ההשקעות המנהלים את קרנות הנאמנות, לבין הבנקים המפיצים את הקרנות לציבור. לפי נתוני הרשות, עומדים דמי הניהול שגובות קרנות הנאמנות על 1.3 מיליארד שקל. 36% מסכום זה, 475 מיליון שקל, גובים הבנקים ממנהלי הקרנות באמצעות עמלת ההפצה, כאשר שיעור העמלה נגזר מסיווג הקרן ונע בין 0.125% ל-0.8%.

בתי ההשקעות, שנאנקים תחת התחרות מול הבנקים בתחום הברוקראז', ירידת מחזורי המסחר, הרגולציה החונקת והמשבר המתמשך, זקוקים כעת להורדת עמלת ההפצה כאוויר לנשימה. מנגד, עומדים הבנקים. הצעתו של האוזר להפחית את עמלת ההפצה בכ-20% - על מנת להביא להפחתה בגובה דומה בדמי הניהול שגובים בתי ההשקעות מהציבור - עשויה לפגוע בהכנסותיהם בהיקף של כ-100 מיליון שקל בשנה.

כאן עשוי הקורא לשאול "אז מה?", מה רע בכך שהבנקים, שמרוויחים היטב על גבו של הציבור, ירוויחו קצת פחות? אלא שבדיוק בנקודה הזו טמונה הבעיה, שכן הרפורמה של האוזר, שעטופה באמירה חברתית שעיקרה הוא לקיחת כסף מהבנקים לטובת ציבור המשקיעים, מסתירה מודל בעייתי להסדרת דמי הניהול בקרנות.

יישום של המודל הזה עלול להביא להעברת החיסכון שינבע מהורדת עמלת ההפצה לכיסיהם של מנהלי הקרנות, במקום לכיסו של הציבור. יתרה מזאת, השינוי אף עלול לפגוע בסופו של דבר בציבור המשקיעים. אלה שתי הבעיות שטמונות, לשיטתנו, באופן שבו מבקש האוזר ליישם את הרפורמה, וההשלכות שיהיו לכך על הציבור:

1. רשות ני"ע נמנעה מלעגן את הרפורמה הזו בחקיקה, סביר להניח שבלחץ מנהלי הקרנות שהעדיפו להגיע להסכם שלא יגביל את צעדיהם בעתיד. לפי ההסכם, יפחיתו מנהלי הקרנות את דמי הניהול ללקוחותיהם במלוא גובה ההפחתה של עמלות ההפצה שהם משלמים לבנקים למשך חצי שנה. ברשות ני"ע מעריכים כי בתום תקופה זו, בגלל התחרות החריפה בענף, לא יעלו מנהלי הקרנות את דמי הניהול חזרה, ובכך תושג ההוזלה הרצויה.

אך מי ערב לכך שבתום חצי השנה שנקבעה אכן ימשיכו מנהלי הקרנות לגלגל לכיסו של הצרכן את החיסכון שיצרה הורדת עמלת ההפצה? אף אחד. ומי שתולה תקוות בכך שהתחרות תעשה את העבודה עלול להתאכזב. כך, במידה שמנהלי הקרנות יעלו בעתיד את דמי הניהול, הרי שהתוצאה של הרפורמה עשויה להתגלות בסופו של יום כהעברת כסף מכיסם של הבנקים לזה של בתי ההשקעות.

2. דמי הניהול בקרנות הנאמנות נמצאים מזה תקופה במגמת ירידה, והסיבה העיקרית לכך אינה רפורמה כזו או אחרת, אלא מערך הייעוץ בבנקים, הנותן משקל משמעותי לפרמטר של דמי ניהול בדירוג קרנות הנאמנות המומלצות ללקוח.

אובדן הכנסות שנתי של כ-100 מיליון שקל לבנקים כתוצאה מהפחתת עמלת ההפצה, עשוי להביא בטווח הזמן הקצר והבינוני לשני מהלכים מצדם של הבנקים: הראשון הוא העלאת עמלות אחרות כדי לקזז את ההפסד שנוצר (ותסמכו עליהם, הם ימצאו מהיכן לקחת), השני הוא פיחות במעמדו של יועץ ההשקעות במערכת הבנקאית.

שלא כמו פקיד בנק מן המניין, יועץ השקעות נתון תחת מגבלות חריפות של רשות ני"ע האוסרות עליו לבצע כל פעולה אחרת בבנק מלבד ייעוץ. הורדת עמלת ההפצה תהפוך את תפקידו לפחות רווחי ועל כן לפחות נחוץ. לא מן הנמנע כי במקרה כזה, מערך הייעוץ בבנקים בו מושקעים כיום תשומות רבות ממשאבי הבנק, יכנס לדיאטה בשנתיים הקרובות.

כך, ההשקעה בפיתוח תוכנות ייעוץ מתקדמות תרד, מצבת היועצים תקטן או תבוטל בחלק מהסניפים, במקצוע יועסק כוח עבודה צעיר וזול אך חסר ניסיון, ופחות קורסי הכשרה יוענקו ליועצים. בשורה התחתונה מי שייפגע מכך יהיה הלקוח, שיקבל ייעוץ ברמה פחות טובה.

בנוסף, פגיעה במערך הייעוץ הבנקאי היא גם פגיעה בבתי השקעות. מי יפיץ את המוצרים שלהם? מי יגיע לכל לקוח וימכור לו תעודות סל וקרנות נאמנות? החוק מחייב בנק לתת ייעוץ אובייקטיבי אבל לא מחייב אותו לתת ייעוץ. אם מערך הייעוץ לא יהיה רווחי לבנקים הוא לא ישרוד, בטח לא במתכונתו הנוכחית.

ומי שחושב שמדובר באיום סרק של הבנקים, שיביט על הייעוץ הפנסיוני. שורה של הגבלות ממשלתיות ואוזלת יד רגולטורית (אי הקמת מסלקה, למשל) הביאו לכך שהבנקים נסוגו מהייעוץ. מאות יועצים פנסיוניים שהוכשרו לתפקיד הוסבו לתפקידים אחרים, והייעוץ הפנסיוני בבנקים כיום פשוט לא קיים.

הפתרון: קרנות זרות

לאור כל זאת, תמוהה העובדה שהאוזר, ששם לו למטרה להגביר את התחרות בקרנות הנאמנות ע"י הורדת דמי ניהול, אינו מקדם את תיקון 15 שעיקרו שיווק קרנות זרות בארץ. לחלק מהקרנות הללו יש לא רק רקורד תשואות מרשים יותר מהקרנות המקומיות והיקף נכסים גדול יותר, אלא הן גם גובות בממוצע דמי ניהול נמוכים בהרבה מאלו של קרנות הנאמנות המקומיות. לפי מחקר שביצעה חברת TASC, דמי הניהול בקרנות הישראליות גבוה ב-52% בקרנות המנייתיות, וב-28% באג"חיות.

ירידת דמי הניהול ותחרות אמיתית בשוק קרנות הנאמנות תגיע רק כאשר יכנסו לשוק הישראלי קרנות נאמנות זרות איכותיות וזולות. רק כשלצד פסגות ודש יוכל המשקיע לבחור בקרנות פידליטי, רק כאשר מול הלקוח יונחו לא רק קרנות אלטשולר שחם ומיטב אלא גם פימקו. או אז נראה תחרות אמיתית בדמי ניהול, ואולי גם תשואות טובות יותר. ברשות ני"ע סירבו להגיב לכתבה.

 עמלות