מתיחות בדרום

נו, סוף סוף. הסתיימה פגרת הסתיו הקצרה, המשחקים הבינלאומיים והגיחה הקצרצרה לליגות המקומיות עברו חלפו, והמשחק המרכזי חזר. ליגת האלופות, הליגה המרכזית של אוהדי הכדורגל. ולא רק מבחינת הטלוויזיה. מבט קצר אל טבלאות מספרי הצופים של המפעל מבהיר שזו הליגה הבכירה של אירופה, ושל הכדורגל העולמי כולו. מאז 2005 נע מספר הצופים הממוצע למשחק בליגת האלופות בין 40 ל-44 אלף צופים.

וזה קורה אחרי כל ההגבלות שמטילה אופ"א: למשל, מבוטלים כל יציעי העמידה באצטדיון במהלך משחק אירופי. מה שגרם לגרמנים לבנות אצטדיונים עם כסאות מתקפלים, ולתפוסה של האצטדיונים הללו לרדת בערך ב-20%. למשל, עולה דרסטית כמות המקומות שמוקצבת לספונסרים, לעסקנים ולעיתונאים.

רק בשנה האחרונה הצליחה הבונדסליגה לעבור את הצ'מפיונס, עם שיא ממוצע קהל חדש של 42.6 אלף צופים למשחק. לא רק העלייה בכמויות הצופים בגרמניה תרמה לכך, אלא גם ירידה של 5% בכמות הצופים בצ'מפיונס. לירידה הזו יש סיבות: האחת, ריבוי סינגולרי של קבוצות לא אטרקטיביות בשלב הבתים, ושל בתים משעממים במיוחד בעקבות זאת; הסיבה השנייה: ירידה כללית במספר הצופים באירופה, בעיקר בדרומה, בשל המשבר הכלכלי.

***

המשבר הכלכלי במדינות דרום אירופה הגיע גם לכדורגל. ביוון הגיעו העונה לאחד ממשחקי הליגה הראשונה 18 צופים. כמות הקהל הממוצעת ירדה בכמעט 25%. גם באיטליה המשיכה מגמת הירידה במספר הצופים מאז תחילת האלף הנוכחי: על-פי נתוני אתר FUSSBALLWELT, ממוצע הקהל בסריה A בעונה החולפת עמד על קצת פחות מ-23.5 אלף, הכמות השנייה הכי נמוכה ב-20 השנים האחרונות.

מצד שני, כמו שזה נראה היום, המצב מתייצב באיטליה. בעיקר עקב החזרה של מועדוני הפאר המסורתיים כמו טורינו וסמפדוריה, שדואגות לדרבי ואווירה של כדורגל בכל אחת מארבע ערי הכדורגל המרכזיות: מילאנו, טורינו, רומא וגנואה. הקהל יודע להעריך את ההשקעה של המועדונים, בלית ברירה בצעירים - לרוב מקומיים.

"בל נשלה את עצמנו", אמר אדריאנו גליאני, מנכ"ל מילאן. "גרמניה עברה אותנו וגם הצרפתים יעשו זאת, עם האצטדיונים החדשים שלהם לקראת יורו 2016. בקרוב מאוד תהפוך הסריה A, כלכלית וספורטיבית, לכוח החמישי בלבד באירופה. בהשוואה לקבוצות הצמרת האירופיות, האיטלקים כיום הם רק אנדרדוגים. אבל גרמניה וברצלונה שתיהן יצאו ממשברים באמצעות הסתמכות על הנוער", הוא הוסיף באופטימיות. בסיום חלון ההעברות, הליגה האיטלקית נותרה עם פלוס נדיר של 20 מיליון אירו. יותר ממחצית המועדונים נותרו מורווחים מהפעילות שלהם בשוק.

המועדונים עובדים על המאזנים. מילאן, למשל, בשנה פיננסית. לא רק רווח מהעברות של 45 מיליון אירו, אלא גם חיסכון של 60 מיליון אירו בשכר השחקנים אחרי שאיברהימוביץ', טיאגו סילבה, גאטוסו, אינזאגי, נסטה, סיידורף וזמברוטה עזבו את המועדון. "בכך המאזנים שלנו מסודרים לשלוש-ארבע השנים הקרובות", הסביר גליאני, עם מבט לפייננשל פייר-פליי של אופ"א.

לא רק במילאן מצמצמים: ברחבי הליגה קיצצו העונה כ-250 מיליון אירו משכר השחקנים. אבל עדיין, יתרת חוב המועדונים עומדת על 2.5 מיליארד אירו. כך שהעתיד הוורוד של חזרת הליגה האלגנטית והמתוחכמת באירופה עוד עלול להתעכב קמעא.

***

בספרד המצב יותר מסובך. מבט חטוף עלול לתת תמונה מוטעית. מכירת המנויים, למשל, עלתה לקראת העונה הנוכחית וקבעה שיא: 558.9 אלף מנויים נמכרו בסך הכל ברחבי הליגה. אבל כמות הקהל? ירדה. כל מי שהולך לראות את משחקי הבית של קבוצתו רכש את המנוי - שכן הוא יוצא זול יותר. אבל רוכשי כרטיסים בקושי יש, ורק לעיתים רחוקות האצטדיונים מלאים - אפילו הקאמפ נואו: מספר הצופים הממוצע העונה ירד לפחות מ-75 אלף, ירידה של 5% לעומת העונה שעברה. תפוסת האצטדיון הממוצעת ירדה ל-75% בלבד, וזאת למרות שעברנו כבר את הבאנקר העונתי - ה"קלאסיקו" הביתי מול ריאל מדריד.

הירידה בברנבאו לא פחות חמורה: רק 71 אלף צופים בממוצע מגיעים למשחקי האלופה. לפחות בכל הקשור לתפוסה, 89%, מצבם של הבלאנקוס טוב משל בארסה. בשאר האצטדיונים? שממה. אפילו במשחקים מול ריאל ובארסה האצטדיונים לא מלאים. מה זה לא מלאים: בחטאפה באו למשחק מול ריאל רק 13 אלף צופים, ולמשחק מול בארסה רכשו רק 9,200 איש כרטיס, וכל זה בעיר שמרוחקת 15 קילומטר בלבד ממדריד.

גם מחירי הכרטיסים לא עוזרים לתושבים השבורים מהמצב הכלכלי להגיע בהמוניהם. המועדונים העלו מחירים וקבעו תוספות למשחקים מיוחדים, כדי לרענן קצת את הקופות המיובשות. כך עלה למשל הכרטיס הזול ביותר למשחק של סביליה מול ריאל 80 אירו. ולכן ראו את המשחק רק 36 אלף צופים, כ-80% תפוסה למשחק הכי חשוב של סביליה בעונה. לקראת המשחק מול ברצלונה כבר הוציאה סביליה 8,000 כרטיסים במחיר של 20 אירו. "כדי ליצור אווירה יותר טובה", הסביר הנשיא חוזה מריה דל נידו.

במהלך חלון ההעברות הוציאו קבוצות הליגה הספרדית רק כ-120 מיליון אירו על רכש, כחמישית מההוצאות של 2007, וכרבע מ-2009. כ-200 ספרדים יצאו לשחק בליגות זרות במהלך הקיץ, שיא חדש. מיגל אנחל חיל, היו"ר של אתלטיקו ובנו של הנשיא המיתולוגי המנוח של המועדון חזוס חיל, הודה ב"מארקה" שהרכישה של פלקאו בעונה שעברה, תמורת 40 מיליון אירו שאין למועדון, היתה "חסרת אחריות". ועתיד הליגה? "רע", השיב בפשטות.

דל נידו, שהורשע במרמה ונידון לשבע שנות מאסר וממתין לתוצאת הערעור, קרא לליגה הספרדית "ערימת זבל". הפרופסור לכלכלה חוזה מריה גאי מאוניברסיטת ברצלונה, האיש שזועק בשערי העיר כבר שנים, צופה "שאם זה ימשיך כך, הכדורגל שלנו עומד למות. בתוך שנים ספורות יכולות צרפת ומן הסתם רוסיה לעבור אותנו בשוק הטלוויזיה". מזל שבאיטליה המצב יותר גרוע.