"טיפול הממשלה בדיור - מחדל; צריך היה לטפל בשוק הדיור בכל הכוח, זה מה שהכי מרגיז אותי"

"אני מודאג ממה שקורה. חיתנתי את שתי הבנות שלי תוך חודש וחצי. זה מדהים לגלות מה שהדבר הזה עושה לך. עכשיו האחריות אינה ישירה: אני לא צריך לדאוג להן יותר לאוכל או שילבשו סוודר כשקר בערב; אני צריך לדאוג איזה מדינה אני משאיר להן אחרי" - כך אומר פרופ' מנואל טרכטנברג, יו"ר הוועדה לשינוי כלכלי-חברתי, בשיחה עם "גלובס" שבה הוא חושף את אשר על לבו בימים אלה, שבהם שמו עולה לכותרות מחדש, הפעם כמי שעתיד לקפוץ למים הפוליטיים ולהצטרף לרשימה בראשות ציפי לבני. לעניין זה טרכטנברג מסרב להתייחס; הוא אומר שהוא מדבר מלבו, ומאפשר לכל אחד להגיע למסקנות משלו.

"בגלל השתלשלות דברים שלא ציפיתי להם, אני מוצא עצמי בעמדה מסוימת. זה נפל עלי. לא שאני חיפשתי. יש לך אחריות יתרה. נפלה עליך הזדמנויות - כזאת שלא חיפשת אותה - ואתה לא יודע מה לעשות עם זה. כשקופצים למים הפוליטיים בישראל, יש לכך קונוטציה כל כך שלילית", מסביר טרכטנברג, שמבקש להחליף נושא ולהיכנס ישירות לעובי הקורה של הסוגיות הבוערות.

- ממה אתה מוטרד?

טרכטנברג: "העולם רווי אי-ודאות - במעגלים הכי קרובים וגם הכי רחוקים. לא יכול להיות שהמדיניות, השיח והחשיבה יהיו מה שהיו עד עכשיו. לצערי הרב, אני לא רואה גורם משמעותי שמודע לכך. מישהו שיתחיל לחשוב בצורה מסודרת ואחרת, על איך אתה מתמודד מול כל האתגרים. דרושה פה חשיבה אחרת. לעתים נראה כי אנו חושבים שאנו חיים בגן עדן, ואנחנו לא".

- אז הבחירות מהוות מעין הזדמנות.

"אנחנו מקובעים במין שיח קטנוני, ואני נורא חושש מהבחירות - שם אין שיח, יש בעיקר מהלומות. הרי תוך 10 ימים אתה חותם על הסכם קואליציוני ויוצא לדרך. לאיזו דרך בדיוק?"

הטובים והרעים

לגבי האיומים שעל הפרק, למרבה ההפתעה טרכטנברג מעז בראשונה לצאת ממשבצת הכלכלן - ונכנס גם לסוגיות גאו-פוליטיות. בשיחה עם "גלובס" הוא אומר כי "עכשיו זה לא העולם שלפני 20 שנה, ולא של לפני שנתיים. סוריה, מצרים, טורקיה - זה לא מה שהתרגלנו. אני לא יודע מה יהיה, אבל לא יהיה מה שהיה. מה שברור הוא, שזה לא יהיה יותר סימפטי".

טרכטנברג מעלה סוגיה נוספת, חשובה לא פחות. "הזמן עושה את שלו. מה שקורה אל מול יהודה ושומרון - או יותר נכון, מה שלא קורה - אינו בשיווי משקל. זה לא יחזיק. כל הדיבורים שאנחנו במצב מצוין, שאין פיגועים... אנחנו חיים באילוזיה שהעניין הזה מטופל. זה לא יחזיק".

- אז מה הדבר הראשון שהיית ממליץ לשר האוצר הבא לעשות?

"קודם כל, צריך להבהיר בממשלה, בכנסת ובציבור מה המשמעות של כל האיומים שסביבנו מבחינת תקציב המדינה וסדרי העדיפויות. צריך לשים את זה על השולחן, כי יש אי-בהירות. חלק מהציבור חושב שהעניין של תקציב המדינה נתון להחלטה שרירותית. אגב, השיח הזה היה ברור במחאה. יש את ה-Good Guys ואת ה-Bad guys.

"ה-Good Guys אומרים 'יאללה, בוא נוציא', וה-Bad Guys אומרים 'לא'. זה קיים גם בתוך הממשלה. יש תחושה שתמיד יש, כאשר האילוצים המרכזיים הם כל כך ברורים! אלא אם כן אתה חסר אחריות מוחלט!".

לדברי טרכטנברג, יש צורך לבצע קיצוץ קשה ולעמוד במסגרת ההוצאה שנקבעה. "כל זה כאשר אתה מבהיר שמדינת ישראל צריכה החל ב-2013 לתת מענה גם לצרכים חברתיים - ולא יעזור שום דבר".

- אבל כפי שציינת, יש גם אילוצים של תקציב הביטחון.

"תקציב הביטחון לא יכול להיות משהו תוצאתי; הוא צריך להיות אילוץ בקביעת מדיניות. יש לקבוע מדיניות אחראית אל מול מגבלה תקציבית - נניח, כ-60 מיליארד שקל. יש תקדים לדבר הזה: ראש הממשלה דוד בן גוריון אמר לרמטכ"ל יגאל ידין שזו המגבלה ושהוא חייב לחיות איתה, וידין התפטר כי הוא לא היה מוכן לחיות איתה".

- אז למה לא עושים זאת כיום?

"מתוך פחדנות - ממש ככה. כי לא מעיזים לעשות מה שאני אומר לך: לקחת את המשאבים שיש לך כמגבלה, ואז להסביר מה מסוגלים ומה לא בהינתן המשאבים האלה. אני אומר את זה באחריות, ואני מכיר טוב את תקציב הביטחון (טרכטנברג היה חבר בוועדת ברודט לבחינת תקציב הביטחון - א.פ.)".

"זה מרגיז"

ערב הבחירות, אי אפשר שלא לערוך עם טרכטנברג מעין סיכום של תוצאות הוועדה שבראשה עמד בשנה שעברה - מה נכנס, ומה נשאר בחוץ.

- מה קרה עם ההמלצות?

"בעניין המסים, הכול קורה כבר. הדבר החשוב הוא שנעצרה הירידה במס חברות ויחידים. אם לא היינו עושים את זה, היינו כיום כבר בגירעון של 5%-6% תוצר - וזה דרמטי. הצעירים מרגישים את נקודות הזיכוי לילדים קטנים, במיוחד האבות. הכול קרה למעט מס היסף, וזה מרגיז אותי מאוד. עד היום לא ניתן לי הסבר משכנע מדוע זה נעצר.

"עניין החינוך חינם לבני 3 ו-4 לא מושלם ב-100%, כי עדיין צריכים להעביר את האחריות ממשרד התמ''ת למשרד החינוך. הרי גני ילדים זה לא חניה, שזורקים את הילד ובאים לאסוף אותו אחר כך ב-16:00. הרי זה לא רק עניין שעכשיו זה לא עולה לך, וקודם זה עלה לך. זה דבר קריטי, ואם יש מאבק ציבורי שאני אהיה בו, זה המאבק הזה, לא חשוב באיזה תפקיד אהיה. זה העתיד שלנו".

- מה קרה עם הדיור? איך אתה מסביר שלא קרה עם זה כלום?

"זה באמת מחדל. הרי היינו שם - זה אחד הטריגרים של המחאה. צריך היה להתחיל בכל הכוח, כי ממילא ברור שזה ייקח זמן. זה מה שהכי מרגיז אותי. לא רק שלא קרה, אלא שלא הבינו שפה צריך לעשות את פעולה המערכתית שדיברנו עליה. זה כאילו שאתה יכול לטפל בבעיה הזאת בפינצטה עם שינויים קלים פה ושם. אין דבר כזה. בעצם הפילו על בנק ישראל תיק שהוא לא לו. בנק ישראל לא יכול להתמודד עם בעיית הדיור. זו בעיקרה בעיה מצד ההיצע. אין גיבוי ממשלתי חזק לטיפול בנושא הזה.

"הצעדים שנעשו אחרי שפורסמו מסקנות הוועדה אינם מספיקים! גם אם היו מיישמים את כל מסקנות הוועדה, את כולן, זה לא היה מספיק. צריך להבין ששינוי משמעותי נוגע למדיניות השוטפת של הממשלה, כשממשלה רוצה - ולא כשכופים עליה. חייבים שינוי דיסקט, ושינוי הדיסקט הזה עדיין לא קרה. זה ברור לי לגמרי".

- ולכן המחאה תתחדש?

"מחאה בסדר גודל שהייתה כאן היא תופעה חד-פעמית. אם תתחדש, זה לא יהיה בצורה שהייתה, אלא בצורה אלימה ומצומצמת, כמו במקומות אחרים. זו חריגה מכללי המשחק המקובלים, וזו הסכנה הגדולה, ולכן מה שנורא חשוב במצבים האלה זה לתעל את המחאה לתוך המסגרות הדמוקרטיות של מדינת ישראל. אם לא - זו ממש סכנה.

"לכן, המבחן של המחאה יכול להיות בבחירות האלה. האם השיח של הבחירות ישקף את הנושאים של המחאה? זו בדיוק ההזדמנות שיש למחאה. אז צריך לקרות השינוי".

- מה היה חסר? מה לא הבנו מהמחאה?

"לא התמודדנו באופן אמיתי עם הסוגיות החברתיות שדרשו מאיתנו התמודדות, ולא הגענו לתפיסה ביטחונית-מדינית-כלכלית שמכילה את כל האתגרים. אנו עדיין מתנהלים בצורה של מהיום-להיום".

רקע / האיש המחוזר במפלגות המרכז-שמאל

מנואל טרכטנברג שוקל את צעדיו. כפי שסיפר למקורביו, אם ייכנס לפוליטיקה, "מרחב הבחירה איננו גדול מדי". הוא קיבל פניות רשמיות מציפי לבני, שבעצמה בוחנת את צעדיה בימים אלה, וגם מיו''ר מפלגת יש עתיד, יאיר לפיד. עוד נודע, כי גם יו''ר מפלגת העבודה, ח"כ שלי יחימוביץ', התעניינה בו, אך נמנעה מפנייה ישירה - אולי כדי לא לפגוע ב"איש הכלכלה" שלה, ח"כ פרופ' אבישי ברוורמן, שנאמן לה זה שנים ויושב על אותה משבצת כטרכטנברג, עקב הפרופיל הדומה.

הבחירה של טרכטנברג כאיש הכלכלי של המרכז-שמאל ברורה, טבעית ואיננה מפתיעה, בעיקר כי עמד בראש הוועדה לשינוי כלכלי-חברתי, פרי תוצר של המחאה החברתית שפרצה בקיץ 2011. הוועדה שנושאת את שמו ביקשה להנהיג במדינת ישראל משטר כלכלי "חברתי יותר"; על כן, תווית החברתי כבר דבקה בטרכטנברג.

במסגרת הוועדה, הצליח טרכטנברג לשים קץ למתווה הפחתת המסים הישירים - הן ליחידים בעלי השכר הגבוה, הן לחברות. המתווה הזה מזוהה בראש ובראשונה עם מדיניותו ומשנתו הכלכלית של ראש הממשלה, בנימין נתניהו. עם זאת, טרכטנברג הבהיר מהרגע הראשון שלא ייתן יד לפריצה של המסגרת התקציבית - מהלך שסייע לו להצטייר כחברתי, אך גם ככלכלן אחראי, שדוגל במשמעת תקציבית ואינו תומך בהגדלת הגירעון.

לטרכטנברג דעה מגובשת מאוד לגבי הצורך בהפחתת תקציב הביטחון. זו הסיבה שביקש לממן את הגדלת תקציב החינוך והסבסוד לחינוך בגיל הרך, באמצעות קיצוץ של כ-2 מיליארד שקל בתקציב הביטחון - צעד שמזוהה מאוד עם הגישה הסוציאל-דמוקרטית.

יתרה מכך, נתניהו בחר דווקא בטרכטנברג בגלל שכבר היה מזוהה עם מרכז-שמאל, ונמנע מלבחור איש מקצוע קרוב יותר לאידאולוגיה שלו. לפני כינון הוועדה בראשותו אשתקד, שמו של טרכטנברג עלה כמועמד העיקרי להחליף את נגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר, אחרי שזה יסיים את כהונתו.

צמצום העוני והאי-שוויון

טרכטנברג משמש יו''ר הוועדה לתכנון ותקצוב (ות''ת) במועצה להשכלה גבוהה, ומזוהה עם תחום החינוך. הוא ייסד את המועצה הלאומית לכלכלה, הגוף המייעץ לראש הממשלה, בתקופת כהונתו של אהוד אולמרט כרה"מ. בתפקיד זה גיבש, בראשונה בתולדות המשק, סדר יום כלכלי-חברתי שביקש לקבוע - לצד יעדים פיסקאליים כגירעון וכאינפלציה - יעדי תעסוקה ויעד לצמצום העוני והאי-שוויון.

בכל תפקידיו הציבוריים - בוועדה, במל"ג ובמועצה הלאומית לכלכלה - הוכיח טרכטנברג יכולות פוליטיות ומנהיגותיות גבוהות מאוד: הוא יודע להגיע לאנשים, יודע לגשר, גם להתפשר, אבל בעיקר להוביל מהלכים ולהביא אותם ליישום. זו הסיבה לכך שהוא כל כך מחוזר: לעומת תדמית הפרופסור שחי במגדל השן ומנותק מעשייה, זה 6 שנים בקירוב שהוא מצוי בלב העשייה הציבורית, תוך היכרות עמוקה עם כל הגופים שמשפיעים על ביצוע מדיניות כלכלית, לרבות משרד רה"מ, משרד האוצר, בנק ישראל והוועדות הכלכליות בכנסת.

טרכטנברג גדל בבית של מעמד ביניים נמוך, בן של מהגרים יהודים שהיגרו מאוקראינה לארגנטינה. ניתן בהחלט לומר כי הוא מכיר מקרוב מאוד את המציאות של אותו מעמד.