בני לנדא: "לא אוהב את תופעת האקזיטים. מוכרים מהר מדי"

היזם בני לנדא, מייסד חברת אינדיגו, נסע בשבוע שעבר ללונדון לגייס כספים למיזם החדש שלו - חברת Landa לננו-פיגמנטים.

- כששוחחנו אתמול בטלפון כשהיית בלונדון, דובר על גיוס של 200 מיליון דולר למיזם, לפי שווי חברה של 800 מיליון דולר. זה נכון?

"אני נורא מצטער, אבל אנחנו לא יכולים לדבר על התוכניות הפיננסיות של החברה. אנחנו פשוט לא יכולים להתייחס".

- בסדר, אל תתייחס, רק תגיד כמה הצלחת לגייס?

"תסלחו לי".

- אתה לא רוצה לספר מה וכמה גייסת, אז תספר לנו מה עושה החברה החדשה.

"הקמתי את אינדיגו לפני 35 שנה, ואחרי 16 שנים של מחקר ופיתוח השקנו את מכונת דפוס הדיגיטלית הראשונה בעולם. אינדיגו אז הובילה את השוק שהיא בעצם בראה. אחרי 25 שנה, חברת HP רכשה את אינדיגו, והיא ממשיכה להוביל את השוק הדיגיטלי היום עם מחזור של מיליארד דולר. היא מוכרת כאלף מכונות דפוס דיגיטליות בשנה ויש לה 60% נתח שוק. אני מאוד גאה בזה. וזה בגלל שאינדיגו מייצרת את כל המוצרים שלה, גם מכונות הדפוס וגם הדיו שהוא מרכיב מאוד חשוב במבנה העסקי של החברה, כולם מיוצרים בארץ. היא לא מפעילה רק 3,000 עובדים, אלא גם עוד 9,000 עובדים באופן עקיף באמצעות קבלני משנה. כך שאם תכפיל את זה בבתי אב, תגיע ל-40 אלף אנשים שמתפרנסים מאינדיגו - 0.5% מהאוכלוסייה במדינה". כך אמר לנדא בשיחה עם העורך הראשי של "גלובס", חגי גולן, בכנס ג'רני.

"HP קנתה את החברה לפני עשר שנים", מספר לנדא, "אז, אמרתי לעצמי שאני עוזב את תחום הדפוס. 25 שנה זה מספיק והרגשתי שצריך להשקיע בדברים יותר חשובים כמו בריאות ואנרגיה. ולמרות שלא התכוונתי לחזור אי-פעם לדפוס, בגלל ה-DNA שלי, יש לי דיו בעורקים, לא יכולתי לשלוט בעצמי. לא התכוונתי לחזור, אבל היה לנו את המפתח לכל הדפוס העתידי - ננו-פיגמנטים. השקנו לפני כמה חודשים טכנולוגיה שנקראת ננו-גרפיה, והיא מבטיחה לעשות מהפכה שנייה בתחום הדפוס הדיגיטלי".

"מכרתי את אינדיגו בכאב רב"

היזם הוותיק התייחס לשאלה כמה עובדים יועסקו במפעלים שתקים החברה החדשה Landa, ואמר: "אנחנו מקווים להקים כמה מפעלים - לפחות אחד למוצר ואחד לדיו. השקנו את המוצר בגרמניה לפני כמה חודשים והדגמנו הרבה מוצרים - שבע מכונות אב-טיפוס. ציפינו שיהיה עניין, אבל לא ציפינו שירצו לקנות את המוצר. קיבלנו יותר ממיליארד דולר של הזמנות בתערוכה אחת. אז מה לעשות - יש ביקוש אז חייבים לבנות מפעלים ולספק את הביקוש".

- אין חשש להיכנס להשקעות בדפוס דווקא בעידן הדיגיטלי?

"אני יודע שכולם חושבים שדפוס זה טכנולוגיה של אתמול כי יש אייפדים, אייפודים וכו', אבל התעשייה הזו, שהאדם מדפיס על נייר, קיימת 600 שנה ו-5,000 שנה שהאדם מתקשר על נייר. תעשיית הדפוס היא תעשייה של 800 מיליארד דולר בשנה, ומכל התעשייה הזו, חלק קטן - כ-15%-20% - קשור לעיתונות, לתקשורת, למגזינים. כל השאר קשור למסחר היומיומי.

"גם אם חלק מזה ייעלם - הספרים בטוח ייעלמו, הירחונים וגם עיתונים וקטלוגים. מה שלא ייעלם זה תקשורת שיווקית, כי אנשים אוהבים את זה. יש משהו אישי בנייר. אתה יכול לגעת בזה, להריח את זה, יש יופי, עומק. לשוק של 800 מיליארד דולר ייקח הרבה דורות להיעלם". לדבריו, שוק האריזות ששווה 312 מיליארד דולר בשנה, מהווה 40% מתעשיית הדפוס. "כל מה שנמצא בסופרמרקט ובבית מרקחת - זה לא ייעלם. אף אחד לא יארוז קורנפלקס באייפד או באייפון".

לנדא התייחס גם לתופעת האקזיטים בישראל. "אני לא אוהב את זה. אני חושב שיש הבדל בין הדור הישן לחדש, ורואים שאני מהדור הישן שרצה לבנות תעשייה ולא להתחיל משהו כדי למכור לאיזה מישהו. אני מכרתי את אינדיגו בכאב רב. התנאי שלי היה שהיא תמשיך לפתח את החברה בארץ, תמשיך לייצר בארץ".

- אז למה האקזיט שלכם ל-HP היה בסדר?

"כי עושים פה אקזיט יותר מדי מוקדם. צריך לבנות משהו שתורם לחברה ואח"כ צריך למכור וליהנות. אין לי בעיה שימכרו חברות, אבל צריכים לבנות עסק שהוא לא בתחילת הדרך ואז למכור ולקפל את הפעילות בארץ. אין לי שום דבר נגד היזמים שמחפשים מימון מחו"ל ותמיכה, אבל אני חושב שזה לא בריא למדינה להלל את האקזיטים המוקדמים כל כך שפשוט לוקחים מאתנו עוצמה".

"חייבים מדינה עם אנשים משכילים"

אתה שואף שהתהליך שיעבור על החברה החדשה שהקמת יהיה כמו זה שהיה עם אינדיגו - להקים חברה, לבסס את הפעילות שלה ואז בכל זאת למכור? לעשות אקזיט?

"אני רוצה להקים פעילות ענפה, גדולה יותר מאינדיגו. אבל כן פעילות שמייצרת בארץ, מייצאת מהמדינה, משפיעה על הכלכלה. אני חושב שאין סיפוק יותר גדול מזה. אבל אל תבינו אותי לא נכון, אין לי ביקורת על היזמים שבנסיבות כאלה או אחרות מוצאים את עצמם שהם צריכים למכור אחרי שנה, שנתיים, שלוש. אבל בשווקים שניתן לעשות זאת, אפשר לבנות בארץ תעשייה ולייצר ולייצא. אני חושב שזו צריכה להיות 'מטרת על' של כל סטארט-אפ".

- בזמנו אמרת דברים די קשים על מערכת החינוך. האם נתקלת בקשיים למצוא כוח עבודה מספיק איכותי בישראל?

"הכי טוב שיש. אין כמו העובד הישראלי, לפחות בהיי-טק שאני מכיר. אין את היוזמה, אין את הנאמנות. באמריקה, כל אחד הוא "נאמבר וואן" - זה המוקד של התרבות, זה האינדיבידואליזם. והיפנים גם חכמים וחרוצים. אבל הישראלים עובדים בשביל מטרת על - לא רק לחשבון הבנק, אלא בשביל לעשות משהו. יש סיבה גדולה לחיים מאשר רק אתה. הכוח והרצון להשאיר חותם על העולם, לשנות את העולם, לשים את ישראל על המפה - זה הדבר שאני לא מכיר באף מדינה, וזה עושה את ישראל, לדעתי, מעצמה לא פחות מאלה שיש להם נפט. זה משאב ממש איכותי. זו הסיבה שאינדיגו מוצלחת, וזו הסיבה שאני חושב שאנחנו היום מצליחים".

- בעבר התבטאת גם בצורה קשה בנוגע לאי-שילובם של הערבים והחרדים במעגל העבודה. משהו השתנה?

"זה לא שאין לי ביקורת, לא על הערבים ולא על החרדים שהם לא משתלבים בכוח העבודה. אנחנו מדינה דלת מפרנסים וברוכת ילדים, והאיזון הזה לא יכול להימשך. אנחנו חייבים מדינה עם אנשים משכילים, עם חינוך שכל אחד יוכל לתרום לחברה ולקבל השכלה, ואני חרד ממדינה שאחוז האוכלוסייה שלא מקבלת את הכלים הבסיסיים - אנגלית, מתמטיקה, פיזיקה, לימודים שיכולים לתרום לחברה מודרנית. אנחנו לא מכינים את האוכלוסייה הזו לחיים בעולם המודרני. אז מי יפרנס אותם? זו דאגה לא קטנה".

- מה מניע את המנוע הזה שקוראים לו בני לנדא?

"אני לא יודע. יש לי תחושה כל הזמן בבטן, מאז שאני זוכר, של פאניקה שאין מספיק זמן, החיים קצרים מדי ואני לא אספיק לעשות את כל מה שאני רוצה. כשאתה מתבגר אתה נהיה יותר ויותר בפאניקה, יש לי כל כך הרבה לעשות ואין לי מספיק זמן. הייתי מראיין אנשים לאינדיגו ושואל אותם על התחביבים שלהם: מי שהעיניים שלו היו נדלקות, הייתי אומר לו 'תודה רבה, שלום, המועמד הבא בבקשה'. כי מי שזוכה בחיים להתפרנס מהדבר שהוא הכי אוהב, שהכי ממלא אותו בסיפוק, אלה האנשים שחיים חלום. אני זכיתי לדבר כזה".