אורי גוטליב: "להיות סלב זו בועה שעלולה להתפקע בכל רגע"

"אתה לא רציני", אומר לי אורי גוטליב כשאנחנו עוצרים במקביל לחריץ מים עמוק. כשני קילומטרים מתחילת דרך הנוף הדרומית של פארק קנדה, בין רוכבי אופניים שמנצלים את קרירות הבוקר לאימון קצר לפני העבודה, הגענו למכשול משמעותי. "נו! לא באמת", הוא מביט בי מעל למסגרת המשקפיים שלו. "תעבור באלכסון ותן גז קבוע, שהדיסקו יזוז בקצב הליכה - לא יותר", אני מנחה. "וחשוב מזה. אל תתייחס למה שאתה חושב שאתה רואה בעיניים, אולי בעצם עדיף שתעצום אותן ורק תשמע לכיוונים שלי".

טוב, זה לא ממש עוזר לחזק אותו, אבל כנראה שעשה את העבודה. הוא מוריד בעדינות גלגל אחד לחריץ, הדיסקברי נוטה אבל לא מאבד אחיזה בקרקע, ליטוף של דוושת הגז, הדיזל הגדול מגרגר כחתול שמדגדגים את סנטרו, ורכב השטח הגדול מטופף גלגלים וחולף ללא דרמה מעל לחריץ העמוק. המכשול מאחורינו וגוטליב התרשם. מאוד. אפילו שמכוניות הן סוג של אהבת ילדות שניצתה מחדש בעוז בשנים האחרונות (והוא גאה להציג רישיון מרוצים תקני של משרד הספורט, מה שהופך אותו, על-פי חוק הספורט, לנהג מרוצים), עיקר כוחו על האספלט הסלול ולא במשעולי הג'יפים.

בגיל 43, אחרי הפרידה ה-N במספר מכוכבנית מוכרת, ואחרי כמה מעלות ומורדות קיצוניים בקריירה המקצועית שלו, אורי גוטליב מפוכח וריאלי יותר. ובכל זאת, "אנשים לא לוקחים אותי ברצינות", הוא מתלונן.

כרגע הוא לא נמצא במערכת יחסים. "הזוגיות כמו שהיא היום כבר מתה", הוא אומר. "אין לה יותר זכות קיום. 60% מהנשואים מתגרשים לבסוף וה-40% האחרים חיים באומללות של בגידות או השלמה עם מר גורלם". ולי נראה - אם אתן רגע לגנים הפולניים שלי להתבטא - שהפחד מפרידה וקרע הם שהשאירו אותו רווק. "פעם ממש בער בי הצורך לילדים. הייתי כמו אישה בהריון. היום, העניין רגוע יותר. לא אקיא כשאראה תינוק בעגלה, ובכלל בשנה הראשונה אשאיר אותו לאמא, אבל כשהם גדלים מעט ומתחילים לתקשר - זה נראה לי ממש כיף".

הרחק מהדימוי של גוטליב הבליין, והרחק מהרשימה הארוכה של בנות הזוג של פעם - בהן נמצא את אסתי גינזבורג, חן יאני, דניאלה פיק ואחרות - ומבלי לדבר מילה על בר רפאלי - וזה לא שלא ניסיתי לדובב אותו, הוא "מעדיף לשמור על עמימות בנושא הזה. עמימות זו מילה מצוינת, מוסיפה נופך של מסתורין לכל העניין".

המרוץ לפורמולה

גוטליב אוהב לנהוג. זו אחת האהבות הראשונות שלו והוא נזכר בדוד שגר בארצות-הברית, אשר לקח אותו לסיבוב בפורשה כשהיה ילד. הנסיעה הקצרה הזו השאירה חותם גדול וזרעה את זרעי המשיכה הגדולה למכוניות. "אני לא זוכר באיזה ערוץ זה היה, אולי ירדן, כשראיתי את איירטון סנה נהרג בשידור חי (ב-1 במאי 1994, במרוץ פורמולה 1 באיטליה). זה היה אירוע מאוד קשה בשבילי מכיוון שבאותו הזמן עקבתי באדיקות אחרי המרוצים האלו".

רק בשנים האחרונות, כשחוק הספורט מאפשר קיום מרוצים חוקיים, חזר גוטליב לזירה, הפעם גם כמשתתף פעיל. הוא עבר קורס וקיבל רישיון נהיגת מרוצים, השתתף במרוצי הפורמולה שהיו באילת, ועשה קורסי נהיגה ספורטיבית רבים בארץ ובחו"ל. למעשה, ממש יום אחרי המפגש שלנו, הוא טס לצרפת לקורס נהיגה מתקדם על "סינגל סיטר" - מכונית מסלול מאוד מהירה אשר מצריכה כישורי נהיגה מצוינים.

"היום, אם מישהו רוצה להיפגש איתי בימי ראשון, זה לא יקרה. כשמשודרת הפורמולה בטלוויזיה, אני מתנתק מהכל ורואה את המרוץ. וזה בעייתי כי בישראל זו עדיין לא סיבה לגיטימית לדחות פגישה, אולי באיטליה. אם אני אומר למישהו שלא אוכל להיפגש כי יש שידור חי של פורמולה, הוא ממש ייעלב. אז אני ממציא תירוצים".

גוטליב עובד היום על תוכנית רכב בערוץ אגו, "אגומוטורי", אשר משודרת במסגרת שיתוף פעולה גם בערוץ 10. "אני חושב שיש מקום אצלנו למשהו עם נינוח מחו"ל. לא רק מלחמות וביבי. להביא תכנים קלילים, כמו ספורט מוטורי - שהוא ענק בחו"ל - עם המון צופים וכסף. לא חסרים פה אנשים שאוהבים את זה. בעצם המכוניות והנהיגה הם בדמנו, והישראלים בשלים וצמאים לתכנים האלו, למרות מה ששמעתי ממבינים רבים בערוצים החשובים בעבר".

רצועת הביטחון

אנו עוצרים את הדיסקברי ויורדים ברגל לחקור מה שנראה כמו בריכת מים מוצלת בין עצי חרוב ענקיים. הבריכה יבשה, אבל נראית מבטיחה בעונות אחרות. "יש משהו בבריכות האלה", אומר גוטליב, "שאני לא יכול לעצור את עצמי מלטבול בהן". מין דחף ראשוני ועמוק שלמען האמת גם אני שותף לו.

"תגיד", אני שואל אותו, "לא נמאס לך מהתווית של הסלב?". "ברור שזה כיף, ומגיעים עם זה המון דברים טובים והזדמנויות. אבל חשוב להבין שזה לא העולם האמתי אלא בועה שיכולה להתפקע בכל רגע. וכמו שרגע אחד מרימים אותך גבוה, אתה יכול במהירות רבה להתרסק ולהעלם. חשוב לשמור על פרופורציות ולא לתת להצלחה לעלות יותר מדי לראש. למשל, כשאני נמצא בחו"ל ואנשים לא מכירים אותי, מתסכל אותי שאני לא יוצר את אותן התגובות שאני מקבל ברחוב בתל-אביב - סוג של ריאליטי צ'ק.

"הייתה לי תקופה של היי מטורף, זכיתי שנתיים ברציפות בפרס השחקן המצחיק והכל בחיים שלי היה 'בול', מקצועית ואישית. ואז יאיר לפיד יצא להפסקה, התפנה 'סלוט' בלוח השידורים וקיבלתי תוכנית משלי, 'הכל טוב', אליה הגעתי ממש לא טוב. זה הסתיים בהתרסקות של ממש - כספית ומקצועית. לא יצאתי מהבית חמישה חודשים. ואז, מהמקום הרע הזה, עשיתי כמה תוכניות רדיו עם טל ברמן, 'הרצועה', ואחרי כחמישים תוכניות כבר התחלתי להגיש אותה וההצלחה שוב חזרה והרימה אותי. צריכים להיות מאוד חזקים נפשית כדי להבין את העליות והמורדות של העיסוק הזה - הפעם במחזור של שלוש שנים. צריך סוג של בגרות כדי להבין שגם אם הקריירה שלך בשפל זה לא אומר עליך שאתה זבל וכישלון".

לא רבים מכירים את הצד העסקי של גוטליב. צד שאותו הוא מפתח לא מעט בזכות רשת קשרים ענפה אותה טווה בשנים הארוכות שבהן הוא פעיל. "אני כל הזמן בפגישות עוזר ויוצר חיבורים, עוזר לפתוח דלתות. אבל הרבה פעמים לא לוקחים אותי ברצינות וקשה לי להשתחרר מסטטוס הסלב השטחי. מצפים ממני להיות כל הזמן דמות מאחת התוכניות שלי, אז אני זורק משהו מצחיק כדי לשבור את הקרח או לחמם פגישה צוננת עם אנשי עסקים חסרי הומור".

היום הוא שותף ב"שאפה בר" בשוק הפשפשים ביפו. "כיף לי שם", הוא אומר, "אני שותף בו עם האקסית שלי, נמצא בו המון - זה העסק שלי ואני מרגיש בו בעל בית, כיף לי כבר אמרתי? והוא יניב עוד ועוד".

וזה לא מקרה שה"סלב שפתח בר מגניב כזה" שותף פעיל במפעל לקפה בשם "מניילי", בו הוא ושותפו קולים סוגים רבים של קפה, "מה שרוצים למי שרוצים". המפעל עובד עם לקוחות רבים בחו"ל ומתעתד להתמקד בקפה ירוק. "אתה יודע שקפה זו הסחורה הנסחרת ביותר אחרי דלק?". מיזם נוסף, עליו גוטליב לא יכול להרחיב , הוא בתחום הבריאות ו"יעשה טוב לרבים". נחיה ונראה.

בבוקר אספתי את גוטליב אחרי מופע לא מוצלח. חסר שינה ודי מצוברח. אחרי כמה שעות אנו עומדים בצומת שבילים סימבולית למדי עבור היוצר המוכשר הזה. בין זוגיות, אולי לפני מופע יחיד חדש, ולפני עסקים חדשים. "אני חייב הפעם לעקוף את אילדיס בפורמולה", הוא אומר. וכמו במסלול המרוצים, כך גם בעסקים - כדאי שיתחילו לקחת את אורי גוטליב ברצינות.