תכירו את "יהיה בסדר" החדש

א. יש פיל בחדר, ממותה בסלון והיפופוטם במטבח, אבל אף אחד לא מדבר עליהם. כולם מדברים על נושאים אחרים לגמרי.

תקציב המדינה. קיצוץ של כ-14 מיליארד שקלים. בגלל התקציב שלא אושר אנחנו הולכים לבחירות האלה, התקציב שלא אושר והקיצוצים שבדרך הם הסיבה לכל המסיבה - אבל הם נעדרים ממנה כמעט לגמרי. אני מקשיב למועמדים, עובר בין המפלגות וקורא את המצעים. כולם פותרים את כל בעיות העולם בנונשלנט. לכל דבר יש להם תוכנית מפורטת. דיור? אין בעיה. חינוך? קלי קלות. פלסטינים? בעיניים מכוסות. איראן? עם ידיים קשורות מאחורי הגב. יוקר המחיה? צ'ק. מעמדנו בעולם? תראו את העניין סגור.

אבל התקציב? הקיצוץ העמוק והכואב ותוצאותיו המחכות מעבר לפינה לממשלה הבאה ולכל בנימין נתניהו שיעמוד בראשה? ששש... זה לא קיים. לכל פוליטיקאי יש המון מה לומר על כל דבר - מקטן ועד קטנטן, מטפל ועד שולי - אבל על התקציב לא שמעתי אף מילה. על התקציב הלכנו לבחירות, ואף אחד לא מעז לומר בקול ובאומץ מאיפה הוא רוצה לקצץ, מה התוכנית שלו, מי ייפגע ועד כמה עמוק. אבל כל אחד מהם, תעיר אותו באמצע הלילה והוא יישא נאום מדיני נוקב. מדהים עד כמה שום דבר לא משתנה.

דברו על הקיצוצים. דברו על התקציב. תנו לאנשים את האמת בפנים במקום למכור להם אשליות. תצדיקו את הביטוי נבחרי ציבור ותעמדו מול הציבור, שכמו שזה נראה הולך לאכול אותה חזק מאוד בתקופה הקרובה, ותנו לו להתחיל להבין מאיפה זה הולך ליפול עליו.

דברו על הקיצוצים. דברו על התקציב. בהסתייגות אחת: אם אשמע עוד פעם אחת מישהו שמציע לקצץ בתקציב הביטחון, יש מצב שיתפוצץ לי הראש. "אני מציע לקצץ בתקציב הביטחון" זה ה"יהיה בסדר" החדש. פוליטיקאים אומרים את זה סתם, הם לא מתכוונים לזה והם לא מאמינים בזה. זה כמו מלכת יופי שרוצה להביא שלום עולמי. זה כמו שהם אומרים שהכי הם רוצים להיות שר החינוך, שהמשאב הכי גדול של ישראל זה ההון האנושי, ושהכי חשוב זה השוויון בנטל.

דברו על הקיצוצים. דברו על העתיד הקרוב. דברו על התקציב שלא הצלחתם לאשר ולהעביר מרוב פחד ממה שהוא טומן בחובו וצופן בקרבו. אגב, את תקציב הבחירות הם אישרו בקלות ובשנייה, בלי לעשות עניינים. 246.8 מיליון שקלים - 40 מיליון יותר מתקציב הבחירות הקודם. כי כשיש דברים שחשובים להם באמת, הם יודעים לתת עבודה.

דברו על זה במקום לדבר על משילות - מה זה בכלל משילות ועד כמה יכול ביטוי להיות ריק מתוכן? הרי תוך כדי שאתם מדברים על משילות, על כוח ועל עוצמה (שיח מבחיל בפני עצמו), נכנע השבוע המפקח על הביטוח ללחץ חברות הביטוח, והעביר תקנות המאפשרות להקפיץ את דמי הניהול של החוסכים הקטנים במאות אחוזים, ולהזרים 200 מיליון שקלים לכיסי חברות הביטוח. ככה, בקטנה. אז בחייאת, על איזו משילות אתם מדברים?

ב. השבוע התבשרנו על אלפי מובטלים חדשים, אחים לגורל לאלפים שכבר פוטרו השנה ולאלפים שיפוטרו בשנה הבאה, אבל איכשהו הדבר תפס הרבה פחות כותרות מהדיון על צעדי פישר בשוק המשכנתאות, שגרמו - כך על-פי העיתונים - לתורים ארוכים בבנקים.

האין זה צדו השני, או לפחות אחת מתוצאותיו, של השיח השקרי והנבוב המתואר בסעיף הקודם? אני מעריך מאוד את האופטימיות של לוקחי המשכנתאות החדשים, אבל הלו, תגידו, אתם לא קולטים איפה אתם נמצאים? אתם לא מצליחים להבין את הרמז ששולח לכם הנגיד? אנחנו הולכים לקראת האטה או מיתון או צנע, או איך שתקראו לזה. אל תקנו עכשיו דירה, הוא מבקש מכם (גם אם הוא לא עושה את זה מתוך דאגה לציבור, אלא דווקא לבנקים), ואתם מתנפלים על הפקיד בבנק למשכנתאות? לא מספיק לכם הסיכוי להיות מובטלים, אתם מתעקשים על הסיכוי להיות מובטלים עם משכנתה? איזה חלק מהמשפט "הולכת לבוא תקופה קשה" לא הבנתם?

אני לא אחד שנוטה לצייר את המציאות בצבעים קודרים, אני אדם שמשתדל להיות אופטימי, אבל צריך להסתכל קדימה בעיניים פקוחות. ואיך אפשר להסתכל קדימה בעיניים פקוחות כשעומדים שם פוליטיקאים, מסתירים מאיתנו את העולם, ובמצח נחושה מבטיחים דברים שאין ביכולתם לקיים? צריך להיות אדם מסוג מאוד מיוחד בשביל להסתכל על מה שקורה בעולם ולחשוב שהגשם ירד על כולם חוץ מאשר עליך, ועדיין - זה בדיוק מה שטוחנים לנו במוח קברניטי הכלכלה; שאנחנו איזה נס, שאנחנו לא כמו אף כלכלה בעולם. מוזר, לא?

אז כן, זה בהחלט צדו השני ואחת מתוצאותיו של השיח השקרי והנבוב הנ"ל.

ג. לא רק הפוליטיקאים אשמים, ולא רק העם, אלא גם אנחנו - האחים והאחיות בתקשורת; מתפלשים בהנאה בתרחישים חסרי חשיבות או היתכנות, כמו ריצה משותפת (או נפרדת, למי באמת אכפת) של אולמרט ושל לבני, מתבוססים במדמנת הדילים במרכזי המפלגות, מפספסים את האירועים הגדולים באמת שקורים, ואחרי שנייה מסבירים אותם כאילו הגינו אותם בעצמנו, שותקים כשאדם עם ותק של רבע שעה בפוליטיקה, שעוד לא נבחר לכלום וטרם עשה דבר, כבר רוצה להיות שר בכיר, מתווכחים על מקומו הראוי של הזה ברשימה של ההוא, רודפים אחרי סדר יום מופרך - וכל זאת במקום לדחוק במועמדים, להכריח אותם להתייחס לדברים שעל הפרק. ואלה הם, שוב: התקציב (זהו הפיל שבחדר), האבטלה/ההאטה (זו הממותה שבסלון) והקיצוץ (ההיפופוטם שבמטבח).

הרי אלה הדברים הראשונים, שלא לומר הכי חשובים, שהם ייאלצו לעסוק בהם מיד כשיסתיימו הבחירות. הרי אלה - אמת נשכחת שראוי להזכיר עוד פעם - היו הסיבות לכל הבחירות האלה מלכתחילה. לא השוויון בנטל, לא היעדר המשילות, לא הפצצה האיראנית. על זה, (כמעט) רק על זה, צריך לדבר איתם. בכל פעם שבה הם מתחילים לדבר על משהו אחר, ימין-שמאל וכיוצא בזה, צריך להסות אותם בנימוס ולומר משהו כמו: סליחה אדוני או גברתי, אבל עם כל הכבוד, יש לך תקציב שכולל קיצוץ ענק להעביר או להילחם בו. מה בכוונתך לעשות בעניין ומאיפה יבוא הכסף? ובמיוחד יש להקפיד עם אלה המכנים את עצמם חברתיים.

המשפט האחרון הוא סוג של בדיחה, כמובן: הרי כולם חברתיים לאללה ולעילא כיום.

ד. לדעתי, במיוחד יש להקפיד בדברים האלה עם הפוליטיקאים החדשים. להזכיר להם איך עד עשרים דקות לפני שנכנסו לפוליטיקה גם הם שנאו שמורחים אותם ומחרבשים להם ת'ראש. נכנסת בשביל לשנות? אני מכבד את זה עד מאוד. וזה יכול להיות השינוי הראשון שלך: תתחיל/י לענות כמו שהיית רוצה שיענו לך עד לפני אותן עשרים דקות גורליות שבהן החלטת לעזוב את הכול ולקפוץ למים הפוליטיים, או מה שזה לא יהיה.

ועוד לדעתי, במיוחד ובמיוחד יש להקפיד בדברים האלה עם הפוליטיקאים החדשים שהגיעו מהעיתונות. פוליטיקה בעיתונות יש לנו מספיק, והדברים ידועים ומוכרים. עכשיו לא תזיק לנו קצת יותר עיתונות בפוליטיקה. בסך-הכול, אני חושב שהניסיון המצטבר של עיתונאים בפוליטיקה הוא חיובי מבחינת הציבור. אל תביישו את הפירמה. או במילים אחרות: אל תתנו לעם ישראל להשתכנע שראוי להציל את העיתונות רק בשביל לוודא שלא יעברו עוד מאיתנו לפוליטיקה.

אז תתחילו לדבר על התקציב ועל הקיצוץ, לעזאזל.

 דרור פויר

ה"אני מציע לקצץ בתקציב הביטחון" זה ה"יהיה בסדר" החדש. כמו מלכת יופי שרוצה להביא שלום עולמי