קרואטיה: נכנסת לך ללב

גם אם לפעמים נדמה שהוא לא קיים, או שמזמן נדם, לא באמת קיימת עיר ללא לב. הכוונה אינה דווקא ללב פיזי כמו כיכר, פסל מונומנטלי, סניף דואר מרכזי, קתדרלה או בניין עירייה, אלא למקום שבצורה כזו או אחרת מגדיר את רוחה של העיר או לפחות מתגלה כנקודה ייחודית בה. סולן הגרייטפול דד, ג’רי גרסייה, אמר כבר לפני יותר מ34 שנים שכל מה שצריך כדי לגלות את אותו לב מטפורי ומטפיזי הוא להוציא את האף ולרחרח אחריו, והוא צדק.

לא מדובר בדבר של מה בכך: ילשיץ’ נחשב עד היום לאחד משלושה אבות האומה הקרואטית. באמצע המאה ה19 הוא קרא תגר על האימפריה האוסטרוהונגרית והגן על זאגרב, ובמשך הדורות שחלפו לאחר מותו בטרם עת ב1859, הוא גילם באישיותו את הלאומיות הקרואטית. כה חזקה הייתה אותה התגלמות של לאומיות, עד שבתקופה שבה קרואטיה הייתה חלק מיוגוסלביה הקומוניסטית של טיטו הוסר פסלו של ילשיץ’ מהכיכר, כדי לא לתת למקומיים רעיונות מסוכנים.

רק ב1991, בכאוס שלאחר התפוררות יוגוסלביה, התגלה באחד ממרתפי המשטר פסלו המפורק של הרוזן המניף את חרבו המעוקלת בהתרסה אמיצה. ילשיץ’ חובר במהירות לסוס האצילי שעליו רכב לפני שהלחיץ מדי את הקומוניסטים, והוחזר אחר כבוד למקומו בהתלהבות שרק לידה של אומה חדשה יכולה לעורר באנשים. לו היו יודעים הקרואטים בכמה חיי אדם ישלמו על התפרצות הלאומיות הזו בארבע השנים שיבואו לאחר מכן, סביר להניח שהיו חוגגים קצת פחות.

אבל למרות ההיסטוריה, ואף שהלב שמצאתי היה שבור לשניים, הוא פעם חזק מלבו של הרוזן המת והיה מרגש ממנו בהרבה. "מוזיאון היחסים השבורים", שהלוגו שלו הוא כמובן לב שבור, נמצא על הגבעה הגבוהה ביותר בזאגרב, ממש מעל לכיכר ילשיץ’. :

מוזיאון הלבבות השבורים

המבנה היפה שבו שוכן מוזיאון היחסים ההרוסים נתרם לפני כמה שנים עלידי זוג אמנים, שהקשר ביניהם גווע. בני זוג שבורי לב מרחבי העולם שולחים אליו פריטים שייצגו עבורם משהו משמעותי ממערכות היחסים הקודמות שניהלו, ומצמידים אליהם הסבר קצר. האוצרים ממקמים את הפריטים - מצעצוע זול, עבור בוויברטור אדמוני ועד רקמה עדינה שסיפור קורע לב בצדה - על קירות המוזיאון ועל מדפיו.

"ישנה אמרה מצרית שעלפיה גרגרי פול צריכים להיות מוגשים חמים", כתב או כתבה מישהו או מישהי מזאגרב על שלט קטן שמוצב סמוך לפתילייה חשמלית באחד החדרים. "מערכת היחסים שלנו, שנמשכה בין 1990 ל1991 מעולם לא ממש התחממה, אבל החברות שבינינו נשארה חזקה כמו גרגרי פול שלא בושלו"; לצד מסיר שערות חתולים שנשלח למוזיאון מאיזמיר שבטורקיה כתב הפרוד מ2004 כך: "יש לי שני חתולים בבית, והייתה לי חברה שהביאה עמה את מסיר השערות הזה כדי לנקות את בגדיה משערות הפרווה שלהם. יום אחד היא השאירה את מסיר השערות אצלי ומעולם לא חזרה. זה היה לטובה".

המבקרים מוזמנים לעבור בין החפצים שהיו שייכים לאנשים שהתחברו ונפרדו, להציץ לתוך נבכי נפשם של אחרים, ולהרהר בקשרים שהם עצמם ניהלו ובחפצים שאולי ירצו לשלוח לזאגרב.

היהלום שבכתר הטבע

במרחק של כשעתיים וחצי נסיעה מזאגרב נמצא היהלום שבכתר הטבע הקרואטי - פארק פליטויצה (Plitvice). הדבר הרע היחידי שניתן לומר עליו הוא שהנופים בו נוטים לחזור על עצמם. עם זאת, הפארק מציע מסלול נוח ומישורי (מתאים גם לנכים) שנע מסביב לאגמים ולמפלים רבים מספור. מיטיבי הלכת יכולים לבחור מסלולים מאתגרים מעט יותר.

מלבד האטרקציות הטבעיות (מפל בגובה 78 מטרים, בריכות צלולות בצבע טורקיז וצמחייה יפה), קשה שלא להתפעל מהניקיון המדהים של הפארק: אף שחיפשתי, מצאתי לאורך מסלול של חמישה קילומטרים רק שקית ריקה אחת של חטיף קרואטי דמוי אפרופו. הממצא הזה מדהים אפילו יותר כשמתברר שהפארק מארח 1.2 מיליון מבקרים בשנה.

החודשים הטובים ביותר בשנה לביקור בפארק הם אפריל ומאי, אך גם באוקטובר, ביום אפרורי וערפילי מאוד, הזדחלו התיירים הרבים בשביל הצר. על רקע חמישים גוני האפור שיצרו הערפל והטפטוף הקל היו המטריות הרבות כתמי הצבע היחידים כמעט לאורך המסלול. מספר המבקרים הגדול כבר החל לייצר ויכוח בין משרד התיירות המקומי שמעוניין בתנועה גדולה ככל האפשר של תיירים (ומטבע זר), לבין פעילי איכות סביבה שמעוניינים להגביל את הכניסה לפארק כדי לא לפגוע במערכת האקולוגית שלו.

מחירו של כרטיס כניסה יומי לפארק עומד על 110 קונות למבוגר ו55 קונות לילדים (14.5 ו7.5 אירו בהתאמה). לינה במלון של הפארק מקנה כניסה חינם גם למחרת. עם זאת, חשוב לדעת שאותו מלון הוא שריד למורשת הסוציאליסטית, שבקרואטיה מנסים מאוד להתנער ממנה אבל לא ממש מצליחים. חדר האוכל שלו מזכיר חדר האבסה בבית הבראה הסתדרותי, ובארוחת הצהריים שאכלתי בו קיבלתי חזה עוף ברוטב בז׳ דליל.

בדרך מזאגרב לכיוון פליטויצה כדאי לסטות לכמה דקות מהדרך, ולעצור לרבע שעה במוזיאון הפתוח שבכפר קרלובאץ’ (Karlovac). בחצר גדולה, לצד מבנים שנהרסו במלחמת האזרחים היוגוסלבית במחצית הראשונה של שנות ה90, מוצבים בחצי גורן כלי המלחמה ששימשו את הקרואטים בלחימה הברוטלית נגד הסרבים. ההסברים נכתבו מנקודת המבט הקרואטית, אבל על דבר אחד אין ויכוח: עם התפוררותה של יוגוסלביה תפסו הסרבים את רוב מחסני הנשק של הצבא היוגוסלבי העצום (שהיה בזמנו השני בגודלו באירופה), והשאירו את הקרואטים להילחם עם רובי ציד ועם ציוד מיושן. לצד טנקים ממלחמת העולם השנייה ניתן לראות באתר טרקטורים שהוסבו למשוריינים ולספוג משהו מהאווירה העגומה ששלטה באותה תקופה במדינה.

גלדיאטורים ואוליגרכים

אם תמשיכו לנסוע צפונה לאורך חוף הים האדריאטי יש להניח שתעברו דרך אופטייה (Opatija) - עיר המשלבת בין הוד אוסטרוהונגרי ישן לאווירה טבריינית מעט טראשית. יש בה ארכיטקטורה יפה וכמה גנים נאים, אבל על רקע כמויות התיירים והמלונות שמארחים קבוצות גדולות בסגנון הכול כלול, נראה שאופייה הישן נעלם במהירות.

אם התמזל מזלכם לעצור באופטייה, כדי מאוד לצאת מהרכב (או מהמלון), לרדת לשפת הים ולפצוח בהליכה נעימה וקלה על הטיילת. המסלול הסלול שמוביל לעיירה לוברן שמצפון לה נמשך לאורך שישה קילומטרים. לאורך הדרך תראו וילות יפות, שרבות מהן נרכשו בשנים האחרונות עלידי מתעשרים מרוסיה, וגם את המרינה שמארחת לא מעט מהיאכטות המפוארות שלהם. בסוף המסלול תגיעו ללוברן, עיירה קטנה וחמודה שבה מרגישים את התיירים הרבה פחות מאשר באופטייה. שוק קטן שבו מוכרים נקניקים ודבש מקומי יוצא מהרחוב הראשי שלה. בית קפה נחמד עם בירה מצוינת מהחבית ממוקם בדיוק מול הכניסה לשוק ומול לשכת התיירות המקומית.

פולה (Pula) היא עיר חוף נוספת בהמשך החוף הקרואטי. היא גדולה יותר מאופטייה, תוססת יותר ואינה מוצפת בתיירים כמו אחותה שמדרום, אף שלטעמי יש לה יותר מה להציע. במרכז העיר ממוקם הקולוסאום הרומאי השישי בגודלו בעולם. הוא שמור היטב, מרהיב ביופיו, ולא קשה לדמיין כיצד לפני כאלפיים שנים נדחסו אליו לא פחות מ23 אלף צופים שנהנו מתמהיל טוב של פעילויות: בתחילת היום הם צפו בהצגות, לפני ארוחת הצהריים הם התענגו על הוצאות להורג של פושעים, מיד לאחר הנשנוש צפו בלחימה בחיות טרף כמו אריות ונמרים, ואחר הצהריים הגיעה תורה של האטרקציה המרכזית - קרבות הגלדיאטורים.

האירועים הללו התקיימו שלוש או ארבע פעמים בשנה, ונמשכו כמה ימים בכל פעם. כדי להקל על חוטמיהם של הצופים הנרגשים שנאלצו לסבול את סירחון הגופות שהלכו והצטברו במשך היום, היו סדרנים מיוחדים משפריצים עליהם מים מהולים בבושם.

הקולוסאום ממשיך לשמש את תושבי פולה גם כיום, ולעתים קרובות מתקיימים בו אירועי תרבות והופעות. רק לאחרונה הופיע בו טום ג’ונס. גם במרכזה הסואן של העיר איאפשר לפספס שרידים רומאיים שמורים היטב - משער כניסה במצב מעולה ועד לפנתיאון יפהפה ולפסיפסים מורכבים שהתגלו בעיר דווקא לאחר שחלקים גדולים ממנה הוחרבו בהפצצת בנות הברית בשלהי מלחמת העולם השנייה.

בשבוע הבא - המשך המסע בסלובניה השכנה.

מידע מעשי

מוזיאון היחסים ההרוסים, זאגרב: בשנה שעברה זכה המוסד הצעיר (ראו בכתבה) בתואר המוזיאון החדשני ביותר באירופה, ולא בכדי. יש בו גם חנות מזכרות קטנה ומתוקה, ובית קפה מצוין. המוזיאון נמצא על הגבעה הגבוהה ביותר בזאגרב, ממש מעל לכיכר ילשיץ’. יש שתי דרכים לעלות לגבעה: בטיפוס במדרגות תלולות או בנסיעה בחשמלית קטנה ומיושנת שיוצאת בכל כמה דקות מתחתיתה. ההחלטה על בניית המסילה התקבלה הרבה לפני שזאגרב גדלה לממדיה הנוכחיים. ראש העיר בזמנו, שממש רצה לבנות אותה ולחבר את הפסגה לעיר, הציב בתחתיתה כיסא, ובמשך תקופה ערך עליו סקר לא מדעי בעליל עם תושבי עירו. לא הרבה ידוע על המתודולוגיה של אותו סקר, אולם בסופו של דבר הכספים גויסו והחשמלית נבנתה. וטוב שכך. שעות פתיחה: 09:00-21:00 בחורף, 09:00-22:30 בקיץ; Ćirilometodska Ulica 2, דמי כניסה: 25 קונות (3.3 אירו); http://brokenships.com

לאכול ולשתות:

זאגרב: במרחק יריקה ממוזיאון היחסים ההרוסים וממשכן הנשיא ומהפרלמנט שבראש הגבעה שמעל זאגרב, נמצאת פום גריש’יקים טופום - מסעדה נעימה שמחלונותיה וממרפסתה ניתן להשקיף על העיר שפרוסה תחתיה. מגישים בה בשר ופירות ים על טהרת המטבח המקומי. טעים. שעות פתיחה: 11:00-24:00 (המטבח נסגר ב23:00), Zakmardijvde stube 5, www.restoran-pod-grickim-topom.hr/english.html

בר בזאגרב: בכחוס (מבטאים באקוס) היא מאורת ג’ז תתקרקעית, שהכניסה אליה ממוקמת בקצה הרחוב שתוחם את הפארק שבמרכז העיר. בקיץ נעים לשבת גם בחצר העליונה, ובכל מקרה ניתן להיחשף במקום להרכבים מקומיים ולפטפט עם צעירים מעודכנים על בירה מקומית טובה וזולה. שעות פתיחה: 11:00-24:00. Trg kralja Tomislava 16, www.facebook.com/bacchusjazzbar

ª פולה: מסעדת מילן, לא הרחק ממרכז העיר, והיא ממוקמת במלון בוטיק קטן שבו 12 חדרים ושנושא את אותו שם. התפריט מבוסס בעיקר על דגים ועל פירות ים בסגנון איטלקי, והשפית שבמטבח עושה עבודה מצוינת. האווירה מעונבת למדי, המחירים לא זולים במיוחד, אבל אם בא לכם להתרחק מעט ממרכז העיר הסואן ולאכול מצוין, לא תתחרטו. ,Stoja 4 www.milan1967.hr