כך סוכל הסדר הטיעון בין הפרקליטות והולילנד פארק

ב-2 בינואר 2012, 3 ימים לפני הגשת כתב האישום בפרשת הולילנד לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, החליט דירקטוריון חברת הולילנד פארק, בעלת הזכויות במתחם הולילנד בירושלים, לאשר ברוב קולות מתווה להסדר טיעון עם הפרקליטות.

ההסדר הושג אחרי משא-ומתן ארוך ומורכב שהתנהל בין בא-כוחה של הולילנד פארק באותה עת, עו"ד ליאור אפשטיין, לבין פרקליטות מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה).

אחרי שבועות ארוכים נשמו רוב חברי דירקטוריון החברה לרווחה - הסדר הטיעון שאישרו אמנם כלל בתוכו ויתור על זכויות בנייה במתחם הולילנד בהיקף עצום, שהוערך בכ-58 מיליון שקל; ואולם, התמורה שהבטיחה הפרקליטות הייתה מפליגה לא פחות: אי-העמדתה לדין של החברה באשמה שהיא הייתה שותפה להעברת כספי שוחד לאישי ציבור בתמורה לסיועם בקידום הפרויקט.

ואולם התקוות להסדר החזיקו מעמד זמן קצר מאוד. יומיים אחרי האישור בדירקטוריון, הוחלט בהולילנד פארק לסגת מהסדר הטיעון. בעקבות זאת עומדת בימים אלה החברה לדין, באשמה כי היא הייתה שותפה מלאה לתוכנית העבריינית שאיפשרה את הקמתו וקידומו של פרויקט הולילנד. החברה מואשמת בביצוע עבירות חמורות של מתן שוחד, רישום כוזב במסמכי תאגיד, עבירות מס והלבנת הון, והיא כופרת בכל האישומים נגדה.

מידע שהגיע באחרונה לידי "גלובס" חושף את הדרמה מאחורי החלטת הולילנד פארק לחזור בה מכוונתה לחתום על הסדר טיעון עם הפרקליטות. לפי המידע, היא כללה עימות חריף בין בעלות השליטה בהולילנד פארק - קרדן נדל"ן שבשליטת יוסף גרינפלד ואבנר שנור; ופולאר השקעות שבשליטת ז'יל פלדמן - ביחס לשאלה אם לאמץ את הסדר הטיעון.

מתברר כי רגע לפני שנחתם ההסדר, סיכלה קרדן נדל"ן את המהלך. עוד מתברר, כי כדי לכפות את רצונה שלא לאשר את ההסכם, הכינה קרדן, באמצעות עו"ד שי פינס, כתב תביעה נגד שותפותיה לשליטה בהולילנד פארק, שאותו התכוונה להגיש לבית המשפט.

ויכוח על פרשנות לתקנון החברה

16 נאשמים עומדים לדין בתיק הולילנד, הנערך בבית המשפט המחוזי בתל-אביב מאז יולי האחרון. 13 מהם הם אנשי עסקים ואישי ציבור, בהם ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, וראש עיריית ירושלים לשעבר, אורי לופוליאנסקי, המואשמים כי קיימו מערכת יחסים מושחתת של מתן וקבלת שוחד במיליוני שקלים, במטרה לקדם את הפרויקט. 3 הנאשמות הנוספות הן החברות שהיו שותפות להקמת הפרויקט - הולילנד פארק, הולילנד תיירות והולילנד שרות לנופש.

הולילנד פארק היא החברה היזמית שבנתה את הפרויקט. החברה הוקמה בדצמבר 1999 בידי אנשי העסקים אביגדור קלנר ואמנון ספרן, שעומדים אף הם לדין בפרשה. מטרת הקמת החברה הייתה לרכוש חלק מהמקרקעין במתחם הולילנד מהבעלים המקורי שלה, הלל צ'רני (הנאשם גם הוא בתיק), ולהמשיך לקדם את הליכי התכנון והבנייה במתחם.

הולילנד פארק מוחזקת עד היום על-ידי מספר גורמים עסקיים: 60% בידי חברת פולאר נדל"ן (20% ישירות ו-40% באמצעות קלדש בנייה); 30% בידי חברת קרדן נדל"ן, כיום חברה ציבורית בבעלות ז'יל פלדמן; ו-10% בידי לאומי השקעות.

בשבועות שלפני הגשת כתב האישום נגדה ניהלה הולילנד פארק, באמצעות עו"ד אפשטיין, משא-ומתן אינטנסיבי עם פרקליטות מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה), בראשות עורכות הדין אלה רובינק (שפרשה מאז) וליאת בן-ארי (פרקליטת המחוז היום), בניסיון להגיע להסדר שימנע את העמדתה לדין.

ב-2 בינואר 2012 אישר, כאמור, דירקטוריון הולילנד פארק ברוב קולות את מתווה הסדר הטיעון. שני הדירקטורים שמונו מטעם פולאר הצביעו בעד ההסדר, ואילו הדירקטור מטעם קרדן, יורם קרן, התנגד.

בנקודה זו החריפה המחלוקת בין הצדדים, וקרדן החל לפעול לסיכול הסדר הטיעון. בניגוד לדעתה של פולאר ומנכ"לה, אורי שני, חששה קרדן כי להחלטה יהיו השלכות שליליות דרמטיות על החברה.

כדי לכפות על שותפותיה לשליטה בהולילנד פארק את רצונה לבטל את ההסדר, הכין בא-כוחה של קרדן, עו"ד שי פינס, טיוטת תביעה נגד השותפות. טיוטת התביעה, שלא הוגשה בסופו של דבר, הגיעה לידי "גלובס".

לפי הטיוטה, קרדן עמדה לבקש מבית המשפט כי יבטל את החלטת דירקטוריון הולילנד פארק לאשר את הסדר הטיעון עם הפרקליטות, וכי יקבע שהחלטה מסוג זה חייבת להתקבל פה-אחד וללא מתנגדים.

טיוטת התביעה מלמדת כי קרדן סברה כי ההחלטה לאשר את ההסדר התקבלה בפולאר בחוסר תום-לב, משיקולים שאינם ברורים ושאינם לטובת החברה, תוך סטייה מהחלטות קודמות של הדירקטוריון.

לפי הטיוטה, קרדן חששה כי הסדר הטיעון אינו מנקה את החברה לחלוטין, וכי הוא יביא לכך שהיא תוותר על זכויות בסך עשרות מיליוני שקלים, אך לא תקבל כל הבטחה כי תוכל לממש את זכויות הבנייה הנותרות בתוך פרק זמן סביר, או לכך שהועדה המחוזית לתכנון ובנייה לא תפחית את זכויות הבנייה הנותרות במתחם.

"למעשה, נוצר מצב לפיו מתווה הסדר הטיעון המתגבש כוללת ויתורים משמעותיים ומרחיקי לכת מבחינת החברה, ולצד זאת ההסדר אינו מבטיח את המשך פעילות החברה ביחס לזכויות שיוותרו בידה", כתבה קרדן בטיוטת התביעה. עוד נטען כי "נציגי פולאר גיבשו את דעתם לאשר את הסדר הטיעון ויהי מה".

בטיוטת התביעה טענה קרדן כי קודם להצבעה בדירקטוריון הולילנד פארק, טען מנכ"ל פולאר, אורי שני, כי החלטה הרת-גורל מסוג זה חייבת להתקבל פה-אחד. ואולם, לדברי קרדן, לאחר ההצבעה, שינה שני את עמדתו וטען כי לא נדרשת הסכמה של כל חברי הדירקטוריון, וכי היא תקפה גם אם התקבלה ברוב רגיל.

"לאור התנהלות הדירקטורים מטעם פולאר, אין מנוס מהמסקנה כי תחת אשר להפעיל שיקול-דעת עצמאי, גיבשו האחרונים את דעתם טרם ישיבת הדירקטוריון, והישיבה התקיימה למראית עין בלבד", כתבה קרדן.

בנקודה זו הוויכוח בין קרדן לפולאר הפך לוויכוח על פרשנות תקנון החברה. בעוד שפולאר ושני סברו כי אישור הסדר טיעון דורש רוב מיוחד, סברה קרדן כי מדובר בהחלטה העוסקת ב"עניינים מיוחדים", שלפי התקנון מחייבת הסכמה פה אחד.

גרוס קבע: אין זכות וטו

למחרת (ב-3 בינואר 2012), פחות מ-48 שעות לפני שהוגש כתב האישום נגד הולילנד פארק, פנו פולאר וקרדן לפרופ' יוסף גרוס, שנחשב למומחה מספר 1 בארץ בדיני חברות, כדי לקבל את חוות-דעתו לגבי המחלוקת בין הצדדים.

לפי חוות-דעתו, שהגיעה לידי "גלובס", פרופ' גרוס צידד בעמדה של פולאר, לפיה אישור הסדר הטיעון אינו דורש הסכמה פה-אחד. "לא נראה שההסדר המוצע לעסקת טיעון כלול ברשימת 'עניינים מיוחדים' המפורטים בתקנון", קבע גרוס.

לדבריו, מדובר בהחלטה מהותית בחיי החברה, לה השלכות רבות הן לחיוב והן לשלילה, ולכן קרדן חוששת בצדק מאישור הסדר הטיעון, "ואולם, חשש אינו מקנה זכות וטו בהחלטה, לשלילת עמדת הרוב".

קרדן לא השלימה עם עמדתו של פרופ' גרוס והמשיכה להילחם נגד הסדר הטיעון. בעתירה שהכינה לבית המשפט טענה קרדן כי חוות-הדעת של גרוס שגויה, וכי הוא העניק פרשנות מצמצמת מדי לסעיפי תקנון החברה.

נאשמת מספר 16

הדרמה הגיעה לשיאה ב-4 בינואר 2012. הזמן הלך והתקצר, כתב האישום של הפרקליטות בתיק הולילנד כבר היה מוכן, ודירקטוריון הולילנד פארק אמור היה להתכנס פעם נוספת כדי לאשר את הסדר הטיעון הסופי עם הפרקליטות, שעבר שינויים ביומיים שחלפו.

ואולם, קרדן הייתה נחושה שהסדר הטיעון רע לחברה. בסופו של דבר ההסדר לא עבר את האישור הסופי של הדירקטוריון, וכתב האישום שהוגש למחרת כלל את הולילנד פארק כנאשמת מספר 16. בשורה התחתונה, קרדן הצליחה לכפות את רצונה על פולאר.

כיצד הצליחה קרדן לסכל את הסדר הטיעון? הפתרון לשאלה זו אינו ברור דיו. מקורבים לקרדן טוענים כי פולאר השתכנעה בסופו של דבר כי ההסדר אינו טוב לחברה.

מקורבים לפולאר טוענים מנגד כי פולאר המשיכה לתמוך בהסדר, אך התפטרות ברגע האחרון של יורם קרן מדירקטוריון הולילנד פארק יצרה לוח זמנים צפוף, שלא איפשר את כינוס הדירקטוריון כדי לתת גושפנקא סופית להסדר.

כך חזרה בה הולילנד פארק מהסדר הטיעון שיכול היה לחסוך לה הליך שיפוטי ארוך וקשה, שסופו אינו ידוע, ושעשוי היה להביא לציבור דיבידנדים רבים.

עו"ד אפשטיין, שייצג את הולילנד פארק קודם להגשת כתב האישום נגדה, מסר בתגובה: "משפט פלילי הוא 'ממלכה של הזדמניות בנות-חלוף', ורק בסוף אפשר לדעת אם ההזדמנות הייתה טובה או לא". לגופו של עניין מסר אפשטיין כי הוא "לא מאשר ולא מכחיש את האירועים".

עו"ד פינס, שייצג את קרדן קודם להגשת כתב האישום ומיצג את הולילנד פארק במשפט, סירב להגיב.