היורש הנעלם של קופת הגמל

בתי המשפט מקפידים מאד כאשר מדובר בירושה של אדם. מאחר שהמוריש כבר אינו בחיים כדי לפקח שרצונו האמיתי יבוא לכדי מימוש, במקרים של מחלוקת סביב הירושה, בתי המשפט עומדים על קוצו של יוד ובודקים אם הצוואה נכתבה בהתאם לחוק, האם היא מבטאת את רצונו האמיתי והעדכני של המנוח וכיוצ"ב.

למרבה הצער, בירורים קפדניים אלה חלים רק על העיזבון שנכלל בצוואה, אך הכספים שצבר המנוח בקופות הגמל אינם מחולקים על-פי הצוואה, כי אם על-פי רשימת המוטבים המפורטים בטופס סטנדרטי שהוא ממלא עם פתיחת קופת הגמל. לגבי טופס זה בדרך-כלל לא מתנהלים הליכים דומים בבתי המשפט, הבודקים את גמירות הדעת של כותב הטופס וממלא הפרטים.

לא רק מבחינת בתי המשפט קיים פער בין הורשת הכספים בצוואה להורשת כספים בקופות הגמל. נראה כי גם בקרב הציבור קיימת מודעות גבוהה יותר לחשיבות כתיבתה של צוואה, ועדכונה במידת הצורך כשחלים שינויים מהותיים כגון פטירת חלק מהנהנים, מאשר לעובדה שחלוקת כספי קופות הגמל לאחר המוות אינה מושפעת מן הצוואה, ויש צורך לעדכן בנוסף גם את הנהנים בכל אחת מקופות הגמל. כתוצאה, לא פעם המוטבים של קופות הגמל אינם חופפים ליורשים על-פי הצוואה, שלא מידיעת המנוח ורצונו המפורש, אלא שפשוט בשל שכחה או הזנחה.

לאחרונה התברר כי ליורשים של קופות הגמל על-פי רשימת המוטבים קיים קושי נוסף. מר שלמה שוורצמן, בן יחיד ויורש יחיד מכוח צוואה, פנה לקבל את כספי קופת הגמל של אביו המנוח, וקיבל להפתעתו רק מחצית מהכספים, בטענה כי אביו המנוח רשם שני מוטבים שונים. קופת הגמל סרבה לספק למר שוורצמן את פרטי זהותו של המוטב השני, מאחר שלטענתה היא אינה רשאית למסור פרטים אלה בשל צנעת הפרט ובשל חובת החיסיון החלה עליה.

בהיעדר קרובי משפחה נוספים כלל, למיטב ידיעתו של מר שוורצמן המוטבת האפשרית היחידה לקופת הגמל יכולה היתה להיות רק אשתו השנייה של אביו, אך גם היא כבר נפטרה זה מכבר, ללא ילדים או יורשים. לפיכך טען מר שוורצמן כי אם אכן קיים מוטב נוסף, הוא מבקש לדעת מי הוא הזר, הכיצד הצליח לזכות במעמדו כמוטב, והאם לא נרשם ככזה באמצעות זיוף או השפעה בלתי הוגנת על המנוח.

בית המשפט דחה את טענת קופת הגמל כי המוטב השני והמסתורי זכאי להגנת הפרטיות או חיסיון, מאחר שהלה הוא אך נהנה, ולא חתם על הסכם מול קופת הגמל. מאידך, בית המשפט קבע כי על קופת הגמל מוטלת חובת סודיות כלפי האב המנוח מכוח הסכם מכללא בין האב המנוח לקופה ומכוחה של מערכת יחסי האמון ביניהם, ואף הזכיר את ההלכה המשפטית לפיה הזכות לפרטיותו של אדם אינה פוקעת עם מותו, אם כי דרגתה הופכת נמוכה יותר.

מן הצד השני, בית המשפט העמיד מול זכות הפרטיות של המנוח את זכות הקניין של הבן, אשר נפגעה כתוצאה מהעברת חלק מהכספים למוטב אחר, ופסק כי באיזון בין שתי זכויות אלה זכותו של הבן גוברת.

בסופו של יום בית המשפט קיבל את העתירה, וקבע ברמה העקרונית כי קופות הגמל תהנה מחויבות מעתה לגלות ליורשים, המהווים גם מוטבים, את זהותם של המוטבים האחרים על-פי דרישה, כדי שבהתקיים עילה משפטית, הראשונים יוכלו לפנות לערכאות המתאימות ולערער על ההחלטה להעביר את הכספים למוטבים הנוספים.

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס".