כבר לא זאבי זאבי

לא צריך לקנא בגד זאבי. עקב חובות פרטיים של מאות מיליוני שקלים לבנקים, נדרש איש העסקים החיפאי להיפרד בשבועות האחרונים מנכסיו העיקריים בעיר: 30% ממניות המרכז המסחרי "גרנד קניון" (לאחר שזאבי לא עמד בתנאי הלוואה שהעמידה לו שותפתו בנכס, חברת בריטיש ישראל), והבעלות על ביה"ח אלישע, שנמכר לחברת סלע קפיטל נדל"ן, לאחר שגם עליו רבץ ככל הידוע חוב כבד.

בד בבד נאלץ זאבי להעמיד למכירה את השריד האחרון למסע הרכישות שביצע כאן בשלהי שנות ה-90: חברת יפנאוטו, יבואנית רכבי סובארו, המתקשה אף היא לעמוד בהתחייבויותיה לבנקים ולמחזיקי האג"ח. מתברר שלפחות במקרה של זאבי, הנושים הפסיקו לאיים ועברו לשלב המעשים.

לאחר שתושלם המכירה הזו, יישאר מעט מאוד מהנכסים שיוחסו לזאבי בתקשורת בתחילת העשור הקודם. "על פי הערכות, עסקיו בישראל ובעולם מגלגלים מחזור של 3.5 מיליארד דולר באמצעות כ-50 חברות בחמש יבשות, הפועלות בתחומים של נדל"ן, אנרגיה, היי-טק, לוגיסטיקה, שיווק, תקשורת ועוד", נכתב באותה תקופה אודותיו.

רשימה חלקית(!) של העסקים שאותם רכש ובעיקר ניסה לרכוש זאבי בעבר: בזק, פלאפון, פז, כלל סחר, יפנאוטו, היפרשוק, מלם, אייס קנה ובנה, שידורי קשת, חברת הלוויין yes, בית"ר ירושלים, בנק המזרחי, הבנק הבינלאומי, בנק הספנות, בתי זיקוק בפורטו ריקו, חברת תעופה בבולגריה, תחנות דלק ברומניה ומטעי קפה בקניה.

חזר מקניה עטור תהילה

זאבי, בן 73, יליד קיבוץ מסדה ובוגר לימודי אווירונאוטיקה בטכניון, עשה חייל בעת שביצע עבודות תשתית בסיני אחרי מלחמת ששת הימים. בשנות ה-70 הוא עבר לקניה וקבע את מושבו בניירובי. שם, ככל הידוע, שגשגו עסקיו בחסות ההפיכה שהעלתה לשלטון את דניאל אראפ מוי. הוא חזר לישראל בשלהי שנות ה-90, עטור בהילה של איש עסקים בינלאומי המחזיק "בחצי קניה" ובפעילות בינלאומית ענפה, בעיקר בתחומי האנרגיה.

בשנים הבאות ניסה זאבי לרכוש כאן כמעט מכל הבא ליד. לרוב זה נפל עוד בשלב המשא ומתן (מה שהקנה לו כותרות בנוסח "זאבי זאבי"). רוב העסקים שזאבי כן הצליח לרכוש - כלל סחר, מניות בזק, בית"ר ירושלים או חברת התעופה הבולגרית - הסבו לו שברון לב וכיס, והוא נאלץ לוותר עליהם בסופו של דבר, בדרך כלל לטובת הגורמים שמימנו את הרכישות.

בזק סימנה את תחילת הנפילה

הרכישה של 20% ממניות בזק באוקטובר 99' אמורה הייתה להיות המקפצה שתעמיד את זאבי בחזית אחת עם הטייקונים הגדולים במשק, ולהפוך אותו למועמד מוביל לרכישת מניות המדינה בחברת התקשורת הלאומית לכשזו תופרט. בפועל, מהרכישה הזאת החלה ההתדרדרות.

משבר שפרץ בשוק המניות כעבור שנתיים גרם לירידה חדה בשווי מניות בזק, מנע מהחברה לחלק דיבידנדים, ובסופו של דבר נאלץ זאבי לוותר בשנת 2003 על המניות שרכש לטובת הבנקים, שהעמידו לו הלוואות בהיקף של כ-650 מיליון דולר למימון המהלך.

ההסתבכות בבזק הוחרפה כשביוני 2002 הגישה הפרקליטות כתבי אישום נגד זאבי ואיש העסקים מיכאל צ'רנוי בטענה כי הסתירו ממשרד התקשורת ומהבנקים את העובדה שצ'רנוי נתן לזאבי מימון לצורך הרכישה, וכן את העובדה שבהסכם ביניהם ניתנה לצ'רנוי אופציה להיכנס כשותף בבזק. מאז הגשת כתב האישום הוריד זאבי פרופיל. שמו כבר אינו נקשר בעסקאות ענק, וכעת מתברר שגם את הנכסים שנותרו בידו הוא מאבד בזה אחר זה.

דומה שכמו שמות גדולים אחרים במגזר העסקי שחוו בשנים האחרונות נפילה קשה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, כך גם בסיפור נפילתו של גד זאבי שימשו בערבוביה אגו גדול, החלטות עסקיות גרועות, ובעיקר שימוש מופרז באשראי.

כך, למשל, אם זאבי רק היה פועל בשמרנות רבה יותר במקרה של רכישת מניות בזק, אם היה מתמנף פחות ומשכיל לשמור על החזקותיו, הוא היה מוצא את עצמו במקום אחר לגמרי. בשנת 2009, שש שנים לאחר שמניותיו בחברת התקשורת עברו לידי כונס הנכסים מטעם הבנקים, מכר אותן הנאמן, עו"ד אלקס הרטמן, בעקבות עליות חדות בערכן. הרווח של זאבי מהמכירה, אם היה ממשיך להחזיק במניות בזק, היה עומד על כחצי מיליארד שקל.