למי שרקה "סנדי"?

דייוויד אקסלרוד מבטיח לגלח את שפמו בן ארבעים השנה בשידור טלוויזיה חי, אם הנשיא אובמה יפסיד בפנסילווניה, או במינסוטה, או בוויסקונסין בשבוע הבא. אקסלרוד, איש יחסי ציבור יהודי משיקאגו, הוא האסטרטג הפוליטי הראשי של הנשיא. הוא השמיע את ההתחייבות הזו לאחר שנשאל על גל האופטימיות הבוקע עכשיו מגרונות הרפובליקאים. הם מזרימים כסף ואנשים לשלוש מדינות, הרגילות להצביע בעד מועמדים דמוקרטיים לנשיאות.

"אובמה מחוסל", כותב בעל טור לענייני סטטיסטיקה של בחירות באתר הרשת הימני RedStates. "אני מזמין אתכם ללעוג לי בשבוע הבא אם רומני לא ינצח", כותב שדר רדיו ידוע בבוסטון בטבלואיד מקומי, והוא מוסיף, "ינצח בהפרש גדול".

שטויות, אומרים הדמוקרטים, "לרפובליקאים יש מיתוס, לנו יש מתמטיקה" (נשמע קצת יותר טוב באנגלית). "אנחנו מנצחים".

כמובן, סחרירים ("ספינים") כאלה פוקדים אותנו מעשה שגרה בימי בחירות. אבל הפעם יש כאן יותר מסתם סחריר. מבוכה עצומה שורה על קהילת הפרשנים, וכנראה גם על הפוליטיקאים. חמישה ימים לפני הבחירות לנשיאות, אמריקה פונה לעזרת הידעונים ולעזרת גרמי השמיים, בערך כמו שנהגו לעשות ערב הבחירות באתונה לפני 2,500 שנה.

הידעונים הם אלה המנסים ללמוד משהו מן הסקרים, שהתפתחו למדרגה של ניחושים מתוחכמים. הם מיוסדים על עובדות, הרבה מאוד עובדות, אבל הם אינם מגישים לנו עוד עובדות גולמיות. הם מנסים להורות לנו דרך להבין את העובדות אגב שימוש באינטואיציות, באסוציאציות ובהקשים הגיוניים. בהחלט הגיוניים.

סוף סוף, מה הטעם להגיד לנו כמה אנשים תומכים במועמד, אם אין לנו מושג כמה מהם מתכוונים להצביע? ומה הטעם לשאול אנשים בעד מי יצביעו, אם הם כבר הצביעו (מצפים ש-15% מבלי זכות הבחירה ישלשלו פתקים בקלפיות מוקדמות עוד לפני יום שלישי)? ומה יעזור לנו אם נדע את התפלגות הקולות הארצית, כאשר רק 12 מדינות, או אולי רק שבע, באמת מעלות ומורידות? מה זה חשוב כמה אנשים תומכים במיט רומני בטקסס, או בברק אובמה בקליפורניה, כאשר ברור לחלוטין שטקסס מונחת בכיסו של זה, וקליפורניה מונחת בכיסו של זה?

הוא חזר ל"גן הוורדים"

אשר לגרמי השמיים, הם התערבו השבוע בגסות בענייני הבחירות. סופת ההוריקן סנדי נשבה מן הים הקריבי, לאורך החוף המזרחי בואכה ניו יורק. שם היא פגשה סופת חורף מוקדמת שבאה מצפון-מזרח. הן עשו יד אחת עם שקע שבא מכיוון אפריקה. התוצאה היתה חרדה כבדה בימים שלקראת הפגישה עם סנדי, חורבן במהלך הפגישה, ליקוק ארוך של פצעים אחריה.

סנדי הסיחה את הדעת מענייני הבחירות. הפוליטיקאים לא יכלו להרשות לעצמם את הקטנוניות של שיגרת התעמולה. ההנחה הפחות-או-יותר כללית היא שהסחת הדעת הזו היטיבה עם הנשיא. הנה מדוע:

1. היא איפשרה לו להיות נשיא, בלי אופוזיציה, לעיני המצלמות; לגלות אחריות לאומית, להקצות משאבים להצלה; להתחכך בכתפיהם של מושלי מדינות, כולל מושלים מן המפלגה היריבה. בשבוע שעבר כתבתי כאן על אסטרטגיית "גן החוחים" של אובמה, שעניינה היה יציאה מ"גן הוורדים" של הבית הלבן, ודישדוש בביצות הפוליטיות. השבוע חזרו ניחוחות של ורדים ועלו מן הנשיא. אי אפשר אפילו לפקוד עליו עוון של פוליטיזציה, מפני שמה הוא אשם שסנדי החליטה לשרוק לו בדיוק עכשיו?

2. סנדי בלמה, או האטה, או סיימה את תנופת רומני. ערב בואה, הטוען הרפובליקאי לנשיאות ביסס את יתרונו הזעיר בסקרים הארציים, וצמצם, אולי אפילו מחק, את יתרונו של אובמה בכמה מדינות מתנדנדות. הואיל ולתנופה יש ממד פסיכולוגי, והיא מזינה את עצמה, ההפסקה-צורך-הוריקן ניתקה את האינפוזיה.

תזוזה של 4% לטובת אובמה?

הבוקר (ה'), אינדקס הסקרים המצוטט מאוד של realclearpolitics.com מראה שוויון, בפעם הראשונה זה שבועיים. סקר חדש של כתב העת הפוליטי המוערך National Journal הראה אתמול יתרון של 5% לאובמה בזירה הארצית. זה נתון מעניין כשלעצמו. סקר קודם, בחודש ספטמבר, הראה שוויון מלא.

האומנם נרשמה תזוזה של חמישה אחוזים לטובת הנשיא? קצת קשה להאמין - אבל גם סקר אחר, של מכון Pew, מודד מרכזי של דעת הקהל האמריקנית והגלובלית, הראה השבוע תזוזה של 4% לטובת הנשיא, שמחקה יתרון של רומני מלפני שבועיים.

כלפי זה אפשר בהחלט לנופף בממצאים הבלתי משתנים של מכון גאלופ. סקרי המעקב היומיים שלו מראים זה שלושה שבועות יתרון קטן אך סולידי של רומני, בסביבות 5%.

אני מתנצל על העיסוק המופרז בסקרים ובסטטיסטיקות. כמה קוראים הואילו להעיר לי, בצדק, שכתיבה על הבחירות אינה יכולה להסתפק בניחושים על תוצאותיהן. עליה לתאר גם את מצב הדעת של האמריקנים ואת רצונותיהם. אני מודה ללא חמדה, שאמנם הרביתי לעסוק כאן בשבועות האחרונים במכאניקה של הבחירות על חשבון תוכנן. עיתונאים חוטאים בזה די הרבה. הם, זאת אומרת אנחנו, נוהגים בבחירות כדרך שכתבי ספורט נוהגים במשחקי כדורגל.

קול אחד - או מיליון קולות

בכל זאת, אין מנוס מלדבר עוד קצת על הסקרים ועל דגמי החיזוי. הצורך בדגמים נובע בין השאר מן הקושי להסתמך בלבדית על הסקרים, גם מפני שכמעט כל סקר נתון לביקורת מתודולוגית, גם מפני שלרוב הסוקרים אין זנב ארוך מספיק כדי להעריך את אמינותם, גם בגלל הקושי הגובר ליישב תוצאות של סקרים מדינתיים עם סקרים ארציים.

הקושי הזה מגיע עכשיו אל שיאו: יתרונו הקבוע של רומני (עד הבוקר) בזירה הארצית אינו מנחיל לו את הנשיאות. הוא מוסיף לפגר, אם גם בהפרשים קטנטנים, במדינות המתנדנדות. איך זה יתכן? מדוע יתרון ארצי אינו מתורגם ליתרונות מקומיים?

ההסבר הפשוט הוא שהיתרון הארצי אינו מתחלק שווה בשווה בין מדינות ואזורים. אקסיומטית, מועמד רפובליקאי נהנה מיתרונות גדולים במדינות כמו טקסס וג'ורג'יה, בשעה שדמוקרט נהנה מיתרונות ניכרים בקליפורניה ובניו יורק. מאחר שההצבעה בבחירות לנשיאות אינה ארצית, הפרש הניצחון בכל אחת המדינות אינו מעלה ואינו מוריד. רומני יכול לנצח בטקסס בהפרש של קול אחד, או בהפרש של מיליון קולות, והתוצאה תהיה זהה: הוא יגרוף את כל מושביה של טקסס בחבר האלקטורים, שבחירת הנשיא נמצאת נומינלית בידיו (נומינלית, מפני שלאלקטורים אין רצון משלהם, הם רק מאשרים את הכרעת הבוחרים בכל אחת מן המדינות).

ממילא, יתרונות גדולים מאוד בקומץ של מדינות יכולים להעניק לרומני את הבכורה בסקרים הארציים מבלי להשפיע על פיגורו במדינות המתנדנדות, שבהן יוכרעו הבחירות.

זה ההסבר הפשוט. אבל בימים האחרונים חזרו כמה משקיפים ועיינו בסקרים שנערכו במדינות הלא-מתנדנדות. אם ההסבר הפשוט היה נכון, רומני היה צריך ליהנות מיתרונות-ענק במדינות התומכות בו. אבל בפועל היתרונות אינם גדולים בהרבה מהפרשי נצחונו של המועמד הרפובליקאי לנשיאות ב-2008.

מה קורה כאן אפוא? אחת משתיים: או שהסקרים הארציים אינם נכונים, או שסקרי המדינות המתנדנדות אינם נכונים. לשון אחר: או שרומני מפגר גם בזירה הארצית, או שרומני מוליך גם במתנדנדות.

הרוב חושבים שאובמה

דבר והיפוכו? חכו-נא עד שתעיינו בתוצאות של שני סקרים נפרדים מבית גאלופ, הסבא של סוקרי דעת הקהל. כאמור, סקר המעקב היומי מעניק יתרון קבוע של 5% לרומני. אבל סקר אחר הראה אתמול, שרוב ניכר של האמריקנים (34-54) חושבים שברק אובמה ינצח בבחירות. עורכי הסקר מזכירים לנו, כי מאז 1996 חזרו האמריקנים והעריכו נכונה את תוצאות הבחירות.

גם האינטרא-טרייד, מעין שוק סחורות אלקטורליות עתידיות, מעריך את סיכויי נצחונו של הנשיא בסביבות 60%. אחד המודלים המצוטטים ביותר, זה של ניית סילבר באתר ה"ניו יורק טיימס" (tinyurl.com/2el86wj), מעניק סיכוי של 78% לנשיא לנצח. מודל אחר, של הכלכלן רוי פייר מאוניברסיטת ייל (fairmodel.econ.yale.edu), חוזה ניצחון דחוק לרומני על יסוד שקלול של פקטורים כמו שיעור הצמיחה בשלושת הרבעים שלפני הבחירות, שיעור האינפלציה בארבע השנים האחרונות וכו'.

בקיצור, לכל אחד מאיתנו שמורה הזכות לפתח אינטואיציה, ולאיש מאיתנו אין הזכות לטעון ברצינות שהוא יודע מה יקרה ביום שלישי. אין זה מן הנמנע שאי-ודאות כזאת לא נרשמה מאז התחיל הניסיון השיטתי למפות את דעת הקהל, בסוף שנות ה-30. ההכרעה יכולה ליפול על חוט השערה. וזה, מקץ מערכת הבחירות היקרה ביותר בהיסטוריה, שחלקים שלה מתנהלים זה שנתיים או יותר? מי צריך בחירות, כאשר אפשר פשוט להטיל מטבע.

 לקראת הכרעה

* רשימות קודמות של יואב קרני אפשר לקרוא ב yoavkarny.com