"אם אין מספיק כסף, עושים קיצורי דרך; במיוחד ישראלים"

סטיוארט (סטו) בריץ', מנהל בבנק ההשקעות אופנהיימר, מנסה שנים לשכנע חברות ביומד ישראליות שכדאי להן לגייס הרבה מאוד כסף, אך ללא הרבה הצלחה. המנהלים הישראלים מתנגדים לכסף שבריץ' מציע להם כי הוא בדרך כלל מגיע בשוויים נמוכים מאלה שהחברות חושבות שמגיע להן, כלומר הוא מחייב דילול משמעותי. "נפגשתי עם 20 חברות, 15 מתוכן צעקו לי 'דילול!'", הוא מספר.

לדברי בריץ', המנהלים הישראלים מתלוננים כי הנפקות אלו מורידות את ערך הנכסים שלהן ושל משקיעיהן הראשונים לרצפה. "בחברת תרופות או מכשור רפואי, כשאתה לא מידלל, אתה לא מצליח", הוא אומר, "צריך המון כסף בתחום הזה, ויש חודשים או שנים שלמות שבהן השוק סגור לגמרי. חייבים לגייס כשאפשר, והרבה יותר ממה שאתם חושבים שאתם צריכים. רוב החברות שהצליחו בתחום הזה, גייסו יותר כסף ממה שהן היו יכולות להוציא".

כדוגמה מביא בריץ' את חברת אומריקס, שחתכה את שווי ההנפקה שלה בכמחצית בגיוס ב-2007. לבסוף היא גייסה לפי שווי של 150 מיליון דולר, ונמכרה ב-428 מיליון דולר. "פלוריסטם למשל גייסה הרבה כסף כי היא לא חששה להידלל, ועכשיו היא יכולה להרשות לעצמה לעשות טעויות. הרי לא כל הניסויים יצליחו, אבל אם אחד יצליח היא תהיה שווה כל כך הרבה, שהדילול ישתלם".

"לעסוק בגיוס כל יום"

"אם אין מספיק כסף, עושים קיצורי דרך", מוסיף בריץ', "במיוחד ישראלים. לפני שנכנסים לניסוי שלב III ענק, שבדרך כלל יש רק הזדמנות אחת לבצעו, משקיעים מחפשים חברות שמבצעות ניסוי שלב II (ניסוי יעילות) גדול, ואחריו עוד ניסוי שלב II גדול לאישוש התוצאות. חברות ישראליות מנסות להגיע לשלב הכי רחוק עם הכי מעט כסף. הן חושבות שהן יצליחו במינימום הניסויים ההכרחי. אני עוד לא ראיתי חברה אחת בעולם שהמסלול שלה היה כזה נקי. תמיד יש הפתעות בדרך".

חלק מן המנכ"לים הישראלים ודאי יסכימו עם בריץ' לגבי הדילול, לו רק היו מצליחים לגייס כמות גדולה של כסף בתל אביב. "הבורסה הישראלית הפכה בלית ברירה למקור להון שאמור להתקבל מקרנות הון סיכון בשלבי הביניים. נראה כי לא הייתה כל חלופה", אומרת מרינדה טולדנו, בנקאית השקעות ב-MLV Healthcare

לדבריה, חברה צעירה, גם פרטית, חייבת לעסוק בגיוס כספים כל יום, משום שאין מספיק חשיפה של החברות הישראליות למשקיעים. "תתנהגו כמו חברות ציבוריות. משקיעים בבורסה מאבדים עניין כשהם לא שומעים ממך. קשרי משקיעים טובים מבדילים בין חברות ששורדות משבר לבין כאלה שהוא ממוטט אותן".

טולדנו אומרת כי המשקיעים המוסדיים מארה"ב ואירופה לא יתנגדו להשקיע בחברה הנסחרת בתל אביב. "זו בורסה מכובדת ומוערכת, הבעיה היא הנזילות", שלדבריה ניתן לשפר אותה באמצעות רישום מקביל.

גם גור רושוולב, שותף בקרן השקעות הביומד ונרוק פרטנרס, תומך ברישום דואלי. "הבורסה בתל אביב לבדה לא תעניק לכם 10-20 מיליון דולר בגיוס אחד. בורסה נוספת פירושה סחירות ונזילות, יותר מחקר ושקיפות בסטנדרטים שהמשקיע מכיר".

המשקיעים והבנקאים בפאנל דנו בשאלה כיצד על חברה להציג את עצמה בפני משקיעים? "האמריקנים יניחו שאם אתה דובר אנגלית טובה, אז אתה גם מבין את התרבות שלהם", אומר רושוולב. לדבריו, טעויות שנובעות מפער תרבותי הופכות לבלתי נסלחות.

רושוולב מציע לישראלים להתמקד בסיפור על המוצר המתקדם ביותר, כלומר לדבר פחות על ניסויים בעכברים וטכנולוגיה. "אל תראו לי את הגרף היפה של עלייה של מאות אחוזים במכירות כל שנה", הוא אומר, "לי יש מאגר של 500 חברות ואף אחת מהן לא התקדמה בצורה יפה כל כך. אם אני מערער על הנתון הזה, אני מתחיל לפקפק בכל מה שסיפרת לי".

"חשוב שחברה תציג מדע ייחודי", אומרת טולדנו, "אבל בסוף אני רוצה לדעת איך ההבדל מתבטא בקליניקה - מה היתרון לעומת מתחרות קיימות, מבחינת הרופא והחולה; מה שוק היעד הגדול ביותר, ומהו שוק הנישה הראשון שאליו ניתן לפנות במימון סביר; ומה ההבטחה לשני השווקים הללו, ואיך מוכיחים אותה בניסוי".

"משקיעים ותיקים בתחום הביומד מניחים שההנהלה תמיד משקרת או מטייחת, בעיקר אם אתם לא אמריקנים", מוסיף רושוולב, "זו הנחת היסוד, והיא מבוססת על ניסיון מר. תוכלו להילחם בה אם תהיו שקופים ככל האפשר".

"אין בישראל חברות ביומד צעירות עם שווי של מיליארד דולר", אומר בריץ', "צריכות להיות כמה כאלה, והן יקומו. כבנקאי אני רוצה שתמכרו כי אני גוזר קופון, אישית אני רוצה שתבנו חברות חזקות. בביקור שלי כאן ראיתי 20 חברות עם מדע פורץ דרך ממש".

60 חברות, 3.8 מיליארד דולר בשנה

על אף שנראה כי כל הסיכויים נגדן, חברות הביומד מצליחות לשרוד בבורסה. מדובר בסקטור של כמעט 60 חברות, שמגלגל 3.8 מיליארד דולר בשנה. מאז שיוסד הסקטור ב-2005 הוא גייס 1.2 מיליארד דולר, הגדולים שבהם היו ב-2007. את הנתונים הללו הביא סטיבן טפר, אליסט הביומד בחברת הראל.

ההחזר על ההנפקות הראשונות בתל אביב הוא 43%-. כלומר, מי שהשקיע בכל הנפקה את אותו סכום, הפסיד שיעור זה מכספו. "הנפקות שבוצעו בשווי של פחות מ-20 מיליון דולר לפני הכסף, ירדו ב-78%", אומר טפר, "רוב החברות הגדולות בבורסה הן דואליות, והחברות הטובות יעברו כנראה להיות דואליות בהמשך".

טפר ממליץ לחברות להגיע לבורסה בתל אביב רק כשהן בשלות, כלומר בניסויים קליניים מתקדמים או ממש לפני קבלת אישור שיווק. "הבשלות של החברה מתייחסת גם להנהלה שלה, שיכולה לעמוד בתובענות של השוק הציבורי".

בנוסף, ממליץ טפר להיכנס לבורסה בערך ריאלי ולא מנופח, משום שסביר שהחברה תצטרך לגייס שוב מאותם משקיעים, אז עדיף שהם יהיו מרוצים מביצועי המניה. למרות הביצועים הבעייתיים בעבר, טפר אופטימי לגבי עתיד השוק. "הסקטור כאן כדי להישאר. המשקיעים יחזרו כשהשוק ישתפר, והמוסדיים מתחילים שוב להתעניין בו. אני מאמין גם במודל של חברות החזקה בורסאיות שישקיעו בחברות צעירות פרטיות".

 המספרים