בכנס אילת לעיתונות נערך היום (ב') פאנל תחת הכותרת "מדוע מת התחקיר העיתונאי". בפאנל, בהנחייתו של רביב דרוקר, השתתפו רן רזניק מ"ישראל היום"; גולן יוכפז, איש גלי צה"ל וחדשות 2; מוטי שקלאר, לשעבר מנכ"ל רשות השידור; פרופ' חיליק לימור מאוניברסיטת תל-אביב; יעקב שחם, יו"ר ועדת הטלוויזיה של מועצת הרשות השנייה; והעיתונאים אבנר הופשטיין ומיקי רוזנטל.
אבנר הופשטיין, לשעבר עיתונאי ערוץ 10, שהיה אחראי לתחקיר ששודר בערוץ על שלדון אדלסון, אמר במהלך הפאנל כי "ערוץ 10 הסכים לפתוח את הרגליים בפני נתניהו מבלי לבדוק פרטים, ובאופן שערורייתי להתנצל בפניו".
יעקב שחם, יו"ר ועדת הטלוויזיה של מועצת הרשות השנייה, תקף את הופשטיין על רקע תחקיר אדלסון ואמר: "אילצת את ערוץ 10 להתנצל בשל העבודה הלא נכונה שעשית".
השדרן אליקו מרדיו לב המדינה אמר בפאנל: "אמנון לוי עדיין לא התנצל בשידור על התחקיר השקרי ששידר עליי".
בתחילת הדיון רביב דרוקר שאל את משתתפי הפאנל האם התחקיר העיתונאי מת. רן רזניק השיב כי "אי-אפשר לומר שהתחקיר העיתונאי מת. מניסיוני, תשומת-הלב והמוכנות של חלק מהעיתונים להקדיש לתחקירים - לממן משרה של עיתונאי, הגנה משפטית, זמן ומשאבים - הולכות ופוחתות. המוטיבציה הולכת ופוחתת, אבל התחקיר העיתונאי עדיין לא מת".
גולן יוכפז אמר כי "אפשר להאשים את הווקטורים החיצוניים - פוליטיקה וכלכלה, אבל צריך להסתכל על עצמנו באומץ ולהודות שעיתונאים לא אוהבים להתעסק עם תחקירים. זו עבודה מתסכלת ולא תמיד מתגמלת. היא מלחיצה, ובמשדרים שבועיים היכולת של עורך לתפעל את המערכת שתביא תחקירים רבי-משמעות היא קשה. יש בנו, העיתונאים, משהו שמתרחק מזה, כי לעיתים נכוונו".
מיקי רוזנטל: "התחקיר העיתונאי גוסס. זה רק הולך ונעשה קשה יותר בשל מספר סיבות: המשפטזציה של התחום, התחקיר הופך לשיח משפטי. היום אתה מקבל תביעות מעורכי דין שמאיימים לקרוע לך את התחת, וזה מקשה מאוד.
"דבר שני - שינוי הבעלות בכלי התקשורת. הטייקונים נהיו חלק מכלי תקשורת שונים, ויש להם הרבה אינטרסים. הם היו נשואי תחקיר בעבר, וזה מה שמסבך כל תחקיר עיתונאי. דבר שלישי - המשבר שעובר על התקשורת. מאחר שהיא מחפשת מודל כלכלי חדש, התוצאה היא שיש צמצומים ושינויים בדרך שבה אתה ממן את כלי התקשורת, מה שהופך את התחקירים למותרות. תחקיר הוא פריווילגיה שעיתונים לא יכולים להרשות לעצמם".
מוטי שקלאר: "היום אנחנו אוכלים את פירות הבואשים של כנסת ישראל. ביום שהיא קבעה כמה אנו צריכים להקציב לכל תחום (דרמה, הפקות מקור וכו'), היא הקשתה עלינו כלכלית. כמו כן ערוצי הטלוויזיה עונים על הפונקציה הבידורית. התקשורת הפסיקה לנסות לגעת ברבדים מעבר לרובד שהוא מובן מאליו, הרובד הבידורי.
"רוב התחקירים עוסקים במובן מאליו, אבל כל מה שנוגע בתהליכים יותר עמוקים לא קיים, ואז אתה מאבד את אמון הציבור. מאחר שאתה מאבד את אמון הציבור - יש לך פחות מוטיבציה לעשות פחות תחקירים".
אבנר הופשטיין: "מה שחשוב בתחקיר זו הרוח שמאחוריו. העיתונאי החוקר הוא קוץ בתחת במערכת. אני זוכר את מוטי גילת ב'ידיעות', כולנו הערכנו אותו אבל ריכלנו עליו שהוא קרצייה ואובססיבי ושהוא יוריד את העיתון שאולה.
"אז מדוע הרוח של התחקיר העיתונאי נפגעה? הרדיפה של האנשים מטעם הייתה מאז ומתמיד. ערוץ 10 היה עד לא מכבר דוגמה ומופת לחופש העיתונאי. גוף התקשורת הזה מטלטל בין חיים ומוות ,והוא חתם בשנה האחרונה על הסכמים משפטיים שחותרים נגד התפקיד שלו ונגד הרוח התחקירית. ההסכמים האלה אומרים שנסתיר את האמת, והצד השני מכיר את זה שאנחנו מסכנים. בואו נבקש מביבי שיעשה לנו טובה ונקבל מחילה. המחילה הזו כוללת זכות של הצד השני להחזיר את התביעה בכל עת.
"האם בעצם החתימה זה אומר שדרוקר סיקר עד היום באופן לא ענייני? בוודאי שלא. דרוקר לא יכול לענות עדיין בעניין, אבל השאלה היא למה הערוץ הסכים לפתוח את הרגליים מבלי לבדוק פרטים ובאופן שערורייתי להתנצל בפניו. למה אותו ערוץ בחר לכלול בהסכם סעיף של סודיות? הוא גודע את הרגליים עליו הוא צועד. הסכם הסודיות מנוגד לרוח התחקירית, ואת זה לא עורכי הדין המאיימים גרמו. הבגידה של המערכת זה המקום שבו התחקיר העיתונאי נידון למוות בייסורים".
יעקב שחם: "זה לא צודק למתוח ביקורת קשה כלפי ערוץ 10 כשהם לא פה. אין לי ספק שיש להם תשובות טובות לכל הטענות. אבנר, אתה זורק בוץ. קל מאוד לשבת כאן ולזרוק בוץ לאחר התחקיר שעשית. אילצת את הערוץ להתנצל בשל העבודה הלא נכונה שעשית".
הופשטיין: "מה לא נכון בכתבה? בוא תחשוף זאת. עו"ד דורי קלגסברג יודע שעדיף לו שהעמימות תישאר, כי יש לו מה להפסיד. פוטרתי בגלל תחקיר שעשיתי, וזה לא היה נעים ללכת ללשכת האבטלה. אבל היום אני שלם עם עצמי וגאה במה שעשיתי".
רביב דרוקר: "אבנר, כל העובדות שתיארת בעניין ביביטורס כמעט לא נכונות. מר נתניהו לא רצה שנגיש את כתב ההגנה שלנו. הם מחקו את התביעה, ומותר להם להגיש אותה שוב, כי כך זה במחיקת תביעה. אם התביעה לא נדחתה על-ידי בית המשפט, מותר לתובע להגיש אותה שוב. הדבר לא הותנה בכך שנסקר אותם באופן ענייני. מה שנכתב זה שנסקר אותם בצורה הוגנת ועניינית - זו לא התחייבות או מחיר שהערוץ משלם. התובע ביקש 4.5 מיליון שקל, ובסוף יצאנו בלי אף סדק בתחקיר. לא התנצלנו ולא זזנו מהתחקיר המקורי שלנו".
יעקב שחם: "אין לי ספק שהערוצים המסחריים לא עושים מה שצריך לעשות בנושא התחקיר. אף אחד לא חוקר את מה שצריך לחקור. התחקירים שנעשים הם מעטים מאוד. ערוצים 1, 2 ו-10 צריכים לעשות שני תחקירים בשבוע. צריך להקפיד שהזכיינים יפתחו את נושא התחקירים".
רותם אברוצקי: "אז למה רצית להוריד את 'מבט שני', תוכנית התחקירים של ערוץ 1?".
שחם: "הייתי שותף לחשיבה שאורכו של 'מבט שני' אינו נכון. לא רציתי להוריד את המשדר. רציתי לפצל את התוכנית. איתי לנדסברג לא ראוי להופיע על המסך, ובית המשפט קיבל את דעתי".
איתי לנדסברג, עורך "מבט שני" בערוץ 1, אמר: "שחם ביקש להפוך את תוכנית התחקירים לתוכנית אירוח. ניסו להוריד אותי מהמסך חודש אחרי שקיבלתי את פרס סוקולוב. ההנהלות של רשות השידור עושות הכול כדי שלא יהיו תחקירים. מעולם לא קיבלתי טלפון מהנהלת הטלוויזיה כדי לשאול אילו תקציבים אני צריך כדי להרים תקציבים. רק מצרים את צעדיי".
שחם: "אתה לא דובר אמת. אתה חלק מאותה חבורה של בעייתית של 20 אנשים ברשות השידור".
יחיאל לימור: "שחם, אתה הרעה החולה. מה פתאום הוועד המנהל של רשות השידור מתערב בתוכניות? התחקיר לא גוסס, הוא אף פעם לא היה חי על אמת. חופש העיתונות הוא אגדה, הדגל שמניפים אותו המו"לים כדי שלא יתערבו להם בעסקים.
"אני הייתי עיתונאי, והתחקירים הטובים ביותר שעשיתי לא התפרסמו - לפעמים בגלל הגנה משפטית, לפעמים בגלל רעש בינלאומי שהיה נגרם אם התחקיר היה מתפרסם, לפעמים בגלל התביעות הצפויות. בלילה של פרשת ביביטורס שוחחתי בטלפון עם אורי רוזן (אז מנכ"ל חדשות 10) ואמרתי לו שהיום נחצה קו אדום. הוא שאל למה. אמרתי לו שיפגעו בערוץ 10 בכספים, בחקיקה ובכנסת".
גולן יוכפז: "החוקים שמצרים את צעדיהם של עיתונאים לא אמורים להזיז לעיתונאי שמונח על קרקע ראייתית בטוחה. לכן אדלסון הוא לא פקטור. אנחנו מקלים על עצמנו, אנחנו עצלנים, לעורכים שלנו אין כוח אלינו. יש מעט מאוד עיתונאים שקמים בבוקר ורוצים לקדם תחקירים".
הדס שטייף, כתבת הפלילים של גלי צה"ל: "לפני 30 שנה כתבתי כתבה על בידן, מים חמים לישבן. כמה נשים ניכוו מהבידן, וכתבתי על זה תחקיר. לאחר שהודפסו 30 אלף עותקים מהעיתון, נוני מוזס ראה את הכתבה ואז עצר את ההדפסה וגנז את הכתבה, כי בידן היה מפרסם גדול של העיתון. אנחנו פוחדים לפרסם דברים ולקבל תביעות, וזה מה שפוגע בנו. אנחנו צריכים להפסיק לפחד".
השדרן אליקו מרדיו לב המדינה: "עברתי על בשרי את כל נושא התחקירים. כמה פעמים עיתונאי יודע שהוא עשה תחקיר מוטעה ובכל זאת משדר אותו? אמנון לוי עשה עליי תחקיר לפני 3 שנים והביא רק מרואיינים מפוקסלים. בתחקיר המקורי התקשרתי לאמנון והצעתי לו שנתחבר לפוליגרף, הוא אמר לי שהוא יחשוב על זה ויחזור אליי, אבל לא חזר אליי.
"אחרי שנה-שנתיים אמנון אמר לי שהוא הבין שמה שהוא הראה בטלוויזיה לא היה נכון. לאחר מסכת שקרים גדולה שהוא שידר, הלכתי לשבת איתו והראתי לו מכתבי התנצלות שהמרואיינים שלו כתבו לי. ישראל בונדק, שעשה עבורו את התחקיר, הודה שהוא שיקר. אמנון עדיין לא הודה בשידור שהוא טעה. תוכניות תחקירים לפעמים טועות ואף פעם לא מודות בטעויות. בעקבות התחקירים שנעשו זכיתי באהבת קהל גדולה".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
