מדוע שיתוף מידע ברשת מרגש כמו סקס ואוכל טוב?

אחרי כל המלחמות המתישות שנוהלו בעשור האחרון על שמירת הפרטיות, כל האזהרות על גניבת זהויות, החרדות מפני תוכנות ריגול החודרות למחשבים פרטיים ועוקבות אחר פעילות ברשת, והתביעות נגד ענקי האינטרנט, הגיעו הרשתות החברתיות ופתחו את הדיון מחדש.

מצלמות המעקב עדיין בולשות אחרינו ברחובות, בתחנות דלק ובנמלי תעופה, אבל הן כמעט שלא מגלות עלינו דברים חדשים. הרי ממילא אנחנו חושפים פרטים אישיים על עצמנו על בסיס יומיומי, כולל תמונות ודיווחים על מעשינו ומקום הימצאנו. הפרטיות איבדה מחשיבותה, והיא מאבדת את הרלוונטיות שלה. המוטו הוא: אני משתף, משמע אני קיים.

רבים מהפסיכולוגים שחוקרים את תופעת השיתוף מסכימים שמהות הפרטיות כנורמה חברתית משתנה, וששיתוף של מידע אישי ואף אינטימי עם אחרים מועיל לנו כאינדיבידואלים וכחברה.

1. שיתוף מייצר הנאה

במחקר שפורסם השנה נבדקו תגובות המוח לחשיפה עצמית של מידע אישי. דיאנה תמיר וג'ייסון מיטשל מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת הרווארד מצאו כי אנשים מייחסים ערך גבוה לאפשרות לחשוף את רגשותיהם וחוויותיהם ולשתף אחרים במידע על עצמם. מהמחקר עולה, כי כ-35% מ"תפוקת" הדיבור שלנו מיועדים אך ורק לעדכון אחרים על מצבנו והחוויות שחווינו, וכ-80% מהפעילות ברשתות החברתיות קשורים בשיתוף מידע אישי.

החוקרים סקרו את מוחות הנבדקים ב-MRI ובחנו את הפעילות המתרחשת בהם בעת שמשתתפי המחקר דיברו על עצמם. לאחר מכן הם בדקו את הפעילות שמתרחשת במוח בזמן שאותם נבדקים דיברו על אנשים אחרים. התוצאות הראו באופן מובהק, שאנשים מעדיפים לחשוף מידע אישי על עצמם על פני שיחה על אחרים. יתרה מכך, נמצא כי אנשים נוטים להפיץ פרטים על עצמם כתוצאה מאותו דחף שגורם להם לרצות להפיץ את הגנים שלהם.

בעת בדיקת מוחם של הנבדקים נמצא כי חשיפת המידע האישי קשורה קשר הדוק למנגנון היוצר תחושה של תגמול. החוקרים מצאו, כי הסיפוק שנוצר כתוצאה מהחשיפה דומה לתחושות שאנשים חווים בעת אכילת אוכל טעים, קיום יחסי מין, השגת רווח כספי או קבלת כסף במתנה. לעומת זאת, בעת הדיבור על אחרים לא נרשמו אותן תחושות של הנאה. לדברי החוקרים, הנחת עבודה זו נתמכת על-ידי 5 מחקרים שונים שהם ערכו בנושא.

אז מה בעצם הם מצאו? מסריקות המוח עולה כי שיתוף מידע אישי יוצר פעילות במספר אזורים במוח. ראשית, נמצאה פעילות באזור הנקרא מערכת ה-mesolimbic dopamine. זהו מעבר במוח שדרכו נע הדופמין, החומר הכימי המסייע לשלוט במרכזי התגמול וההנאה של המוח, ממקום אחד לשני. השיתוף יוצר פעילות גם בגרעין האקומבנס, שהינו מערכת הממלאת תפקיד מרכזי במערכת החיזוק וההנאה, ומדרבנת תהליכי למידה ומוטיבציה. בנוסף, נמצאה פעילות מוגברת במערכת האחראית על תהליכי מוטיבציה, רגשות עזים כמו אהבה, וגם כמה סוגי הפרעות נפשיות.

הפסיכולוגית ד"ר דבורה סירני מאוניברסיטת אדלפי בניו-יורק, טוענת כי נחשול הדופמין שנוצר במוח כתוצאה משיתוף מידע, לחיצות לייק וכתיבת תגובות לאחרים, מייצר אמנם תחושת הנאה, אבל השפעתו פגה לאחר זמן קצר, דבר שיוצר צורך לשחזר את התחושה.

לדבריה, כמויות גדולות מדי של דופמין עלולות ליצור תחושה טורדנית של עצבנות. אצל חלק מהמשתמשים זה יוצר צורך להתנתק, בעוד שאצל אחרים נוצר צורך לחדש את התחושה שוב ושוב, במעין סוג של התמכרות.

2. יותר טוב מכסף

באחד המחקרים שערכו תמיר ומיטשל הוצגו בפני הנבדקים שתי אופציות: לענות, ללא תשלום, על סקר שעוסק במידע אישי על עצמם, או לענות, תמורת תשלום, על סקר שעוסק בעובדות או על סקר שעוסק במידע על אחרים. בעוד שבסוגי סקרים אחרים שערכו החוקרים העדיפו רוב הנבדקים לענות על סקרים בתשלום, הרי שברגע שהוצגה בפניהם האופציה של חשיפת מידע אישי, הם העדיפו לוותר על תמורה כספית.

החוקרים הגיעו למסקנה, שגם אם התבונה האנושית שואפת לפרטיות, הפעילות הכימית במוח גורמת לנו לרצות בשיתוף המידע האישי ובחשיפה. שני מחקרים נוספים שערכו מוכיחים שדפוסי ההתנהגות הללו נובעים מהערך שאנשים מייחסים למחשבות על עצמם, ולשיתוף מידע על עצמם עם אחרים.

לדברי החוקרים, החיבור של כל הממצאים הללו יחד מעיד שהנטייה האנושית להעביר מידע על החוויה האישית נובעת מערך גבוה במיוחד המיוחס לחשיפה עצמית.

3. מה מפתה יותר?

הדחף לשתף במידע אישי באמצעות רשתות חברתיות כפייסבוק, טוויטר ואינסטגרם, מדורג גבוה ברשימת הדחפים שקשה לעמוד בפניהם. ממחקר שנערך בבית-הספר למינהל עסקים של אוניברסיטת שיקגו עולה, כי מדובר ברמת קושי זהה לזו שמציבים עישון סיגריות וסקס, וגדולה יותר מהקושי לעמוד בפני הפיתוי לשתות אלכוהול או לישון.

במחקר המקיף, שנערך בגרמניה, השתתפו בני 18 עד 85, שקיבלו סמארטפונים והתבקשו לדווח לחוקרים אחת לחצי שעה האם במהלך אותו פרק זמן הם התפתו להתחבר לרשתות חברתיות ולכתוב סטטוסים על עצמם, או להגיב תגובות אישיות אצל אחרים.

במקביל, הם התבקשו לתעד דחפים אחרים שחשו במהלך אותו זמן, ולדרג אותם לפי רמת הפיתוי - מ"פיתוי חזק" ועד "פיתוי שאי-אפשר לעמוד בפניו". התוצאות הראו שלנבדקים היה קשה יותר לעמוד בפני הפיתוי שהציבו הרשתות החברתיות בהשוואה לכל פיתוי אחר.

4. תן לי לספר לך

מייסדי פייסבוק טוענים כי הודות לאתר נוצרת שקיפות, שיוצרת חברה סובלנית יותר. ועם זאת, מסמך הגדרות הפרטיות שלהם כולל לא פחות מ-5,400 מילים (לפני 7 שנים, המסמך הזה כלל 1,000 מילים בלבד) - מה שמעיד על הבהלה בכל הנוגע לנושא. ייתכן שכיסוי הישבן המקיף הזה מעט מיותר, כיוון שהנתונים מראים שרוב המשתמשים לא מגבילים את חשיפת המידע על עצמם ומפרסמים עוד ועוד פרטים על חייהם, כולל פרטים אינטימיים.

מסקר שנערך בקרב סטודנטים מאוניברסיטת קרנגי מלון בארה"ב עלה כי דווקא ככל שמגדילים את אפשרויות הפרטיות, אנשים נוטים לחשוף יותר. יתרה מכך, הסקר מראה שכ-80% מהסטודנטים כלל לא טרחו לקרוא את מדיניות הפרטיות, וגם לאחר שהביאו לידיעתם את אפשרות חסימת המידע באמצעות אופציית ה-settings, רובם בחרו שלא השתמש בה.

הסטודנטים טענו כי הם מבינים את הסכנות הכרוכות בשיתוף המידע, הכוללות אפשרות לגניבת זהות ואף לפגיעה פיזית בהם, ולמרות זאת התעקשו להמשיך לפרסם על עצמם פרטים אישיים רבים, החל מפרטי ההתקשרות איתם וכלה בתחביביהם ופעילויותיהם בשעות הפנאי, עיירת הולדתם, הסטטוס הזוגי שלהם, מערכות היחסים שלהם ועוד.

פרופ' אלסנדרו אקוויטי, גם הוא מאוניברסיטת קרנגי מלון, החליט לחקור את הנושא בצורה מדעית. המחקר שלו מאשש את מה שעלה בסקר: דווקא כשמציעים למשתמשי רשתות חברתיות ליישם יותר אופציות של שמירה על פרטיות, הם מפגינים ביטחון עצמי מופרז ומגבירים את פעילותם ברשתות החברתיות.

*** הכתבה המלאה - במגזין "ליידי" הנמכר גם ברשת סטימצקי