השבוע התבשרנו כי מדינת ישראל היא מחסן הנשק הכימי הגדול במערב. לא מדובר בנשק שמופנה ישירות לעבר בני אדם. מתברר כי גם במלחמה במזיקים בחקלאות אנחנו מעצמה צבאית.
על-פי הדוח המהדהד שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), כמות חומרי ההדברה שנשפכים על דונם חקלאי ממוצע בישראל גדולה פי 87 (!) מדונם מקביל בשוודיה, פי 50 מפינלנד ופי 35 מנורבגיה.
באולימפיאדה הזו ישראל זוכה בקלות במדליית זהב: השנייה בדירוג מדינות ה-OECD. יפן, לדוגמה, משתמשת בפחות ממחצית הכמות של חומרי הדברה עבור יחידת שטח.
חגיגה למזיקים
גם מי שלא מתלהב לסנגר על הרגלי הריסוס של החקלאות בישראל, צריך להודות שנתוני הלמ"ס מציירים תמונה מוקצנת מאוד. ההשוואה בין מדינות קרות בצפון אירופה לפינה הרותחת במזרח-התיכון כמעט לא הוגנת. מזג-האוויר בישראל הוא חגיגה למזיקים. בסקנדינביה הם קופאים במשך חודשים ארוכים בשנה. אין צורך להשתמש בחומרי הדברה כשהטמפרטורה עושה את העבודה.
ההשוואה האמיתית של החקלאות הישראלית צריכה להיות מול מדינות כמו ספרד, פורטוגל, יוון, דרום איטליה. המדינות הללו לא נכללות בפרסום שהפיצה השבוע הלמ"ס.
במשרד החקלאות טוענים בנוסף כי החקלאות בישראל הרבה יותר אינטנסיבית. כלומר, על אותה חלקת שדה מגדלים מחזורים צפופים של גידולים - בשונה ממדינות צפוניות שבהן מייבאים ירקות ופירות, והגידול העצמי נעשה בדלילות ובקצב איטי. לכן, לטענתם, צריך להשוות את כמות הרעלים שבהם נעשה שימוש עבור יחידת פרי או ירק, ולא עבור שטח.
עד כאן הנסיבות המקילות, רק שהשורה התחתונה עדיין מטרידה מאוד. על השדות בישראל מורעפות כמויות עצומות של רעל. וכמו במחזות של צ'כוב, רעל שמופיע במערכה הראשונה כמעט תמיד יפגע במישהו במערכה האחרונה: בצרכן שאוכל את העגבנייה והתפוח, בחקלאי שגידל אותם ובא במגע ישיר עם החומר, במאגרי המים שהכימיקלים מחלחלים אליהם, ובתושבים שגרים בסמוך לחלקות החקלאיות ונושמים מלוא הריאות את הריסוס.
דווקא בגלל תנאי האקלים הייחודיים של ישראל, דווקא משום שהחקלאות באופן מסורתי כל-כך חשובה כאן, דווקא משום שזו מדינה צפופה שבה כל-כך הרבה תושבים גרים בסמיכות לחלקות חקלאיות, דווקא משום שהדיאטה הישראלית - על אף התפשטות נגע הג'אנק-פוד - עדיין כוללת שפע ירקות ופירות טריים, דווקא בגלל כל אלה צריך לעשות מאמץ אדיר ולהפוך את החקלאות המקומית לנקייה ולבריאה לסביבה ולאדם.
חקלאות נקייה
ישראל היא מעצמת חקלאות. מכאן הגיעו פריצות-דרך עולמיות בתחומי ההשקיה והטפטוף, הדישון וההשבחה. את כל הכוחות והטכנולוגיות הללו, הגיע הזמן לתעל לעבר חקלאות נקייה ובטוחה יותר.
במשרד החקלאות מציינים בגאווה כי מדי שנה נפסלים לשימוש כמה חומרים מסוכנים. זה נכון, אבל זה מתרחש באיטיות רבה ובאיחור של שנים. גם העובדה שחומרים מסויימים נפסלים עדיין לא מבטיחה שהם אכן יוצאים משימוש: לרשות משרד החקלאות עומדים רק 14 (!) פקחים שפרוסים ברחבי הארץ ותפקידם לאכוף את השימוש הנכון בחומרי הדברה.
דיונים על מזון מרוסס נוטים להתמקד בשאלת ההשפעה על האדם שנוגס במלפפון. זו החמצה של העיקר. לאחרונה התארחו מומחים בעלי שם עולמי בכנס של האגודה הישראלית לאקולוגיה, והציגו מחקרים המצביעים על קשר בין מגורים בסביבה של שדות מרוססים לשורה של תחלואים קשים - מפרקינסון ועד פגיעה בעוברים.
כל עוד משרד החקלאות מתפקד כמשרד החקלאים, כל עוד ממשלת ישראל היא אחת היחידות במערב שלא מתמרצת ומעודדת חקלאים לעבור הסבה לגידולים אורגניים, וכל עוד אין רשות מזון לאומית שמרכזת את הסמכויות בתחום ומגינה על האינטרס הציבורי - הציבור ימשיך להיות חשוף לשימוש נרחב מדי ולא אחראי בחומרי הדברה. גם אם זה לא באמת פי 87 משוודיה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
