הדשא של השכן נורא נורא ירוק

אי-הגבלה על כמויות זרים, הקלות מס על שכר השחקנים, ומתקנים ברמה גבוהה; כך צמצמה קפריסין פערים מהכדורגל האירופי (ועקפה את ישראל בסיבוב)

מיכאליס גברילידיס הוא עיתונאי קפריסאי ותיק בעיתון "פילפת'רוס" היוצא בניקוסיה. לפני שמונה שנים הוא ישב בחדר מסיבות העיתונאים הקטן באצטדיון GSP בניקוסיה, משפשף את עיניו כלא מאמין, כאשר מאמן מכבי פ"ת אז, גיא לוזון, אמר דקות אחדות לאחר שהובס על-ידי א.א.ק לרנקה 3-0 בסיבוב המוקדם של גביע אופ"א: "גם לה קורוניה הצליחה למחוק הפרש של שלושה שערים". שבוע אחר-כך, כאשר מכבי פ"ת מחקה את הפער הזה בתוך מחצית אחת באצטדיון ר"ג, גברילידיס התקשר: "את עזות המצח הזו אנחנו נדע ללמוד. זה רק עניין של זמן - הקבוצות הקפריסאיות יחלפו תוך פחות מעשור על פני ישראל".

ההישג המדהים של אפואל ניקוסיה בעונה שעברה - רבע גמר ליגת האלופות - יחד עם הצלחות הולכות ומתגברות של קבוצות קפריסאיות בגביעי אירופה, הביאה השנה את קפריסין עד למקום ה-13 בדירוג אופ"א (לעומת 17 של ישראל). המשמעות: אם לא יהיה שינוי, בקיץ 2014 יהיו שתי קבוצות קפריסאיות במוקדמות ליגת האלופות, ועוד שלוש קבוצות במוקדמות הליגה האירופית. המקום ה-12 בדירוג אופ"א, יעד ריאלי בהחלט לקפריסין, מביא נציגה אוטומטית בשלב הבתים של ליגת האלופות, ללא כל צורך בבתים מוקדמים. ישראל תמשיך לדשדש בינתיים עם נציגה אחת במוקדמות האלופות.

בשנתיים האחרונות צברה קפריסין יותר ניקוד באירופה מאשר טורקיה ויוון, שתי המדינות שהכי משפיעות על התנהלותה. בארבע מתוך שש השנים האחרונות צברה קפריסין יותר נקודות מאשר ישראל. ועוד הערה: בקפריסין מתגוררים 840 אלף תושבים, קצת יותר מאשר בירושלים וכמעט עשירית מתושבי מדינת ישראל.

***

הצמיחה המטאורית של הכדורגל הקפריסאי אינה מקרית. ב-2007 התקבלה קפריסין לאיחוד האירופי. מאותו רגע התהפכה המגמה בכדורגל הקפריסאי: הוא הוצף בזרים, שהציפו כדורגל טוב יותר.

תחילה לא הגבילה ההתאחדות הקפריסאית את כמות הזרים, אך משהבינה כי המדיניות הזו תרסק את הנבחרת הלאומית בגלל מחסור במקומות פנויים בקבוצות - הטילה הגבל, לא ממש משמעותי: כל קבוצה יכולה לרשום עד 17 שחקנים זרים, מתוכם חמישה שאינם מן האיחוד האירופי. אבל אפילו זה לא מאוד משנה, כשכל זר שמגיע מאפריקה, הופך בשנה השנייה שלו לשחקן מקומי לכל דבר (שחקנים מחוץ לאיחוד מקבלים אזרחות אירופית בקפריסין בקלות). כך למשל יש באלקי לרנקה (קבוצתם של הישראלים ניסו קפילוטו ורועי בקל), הקבוצה השנייה של העיר לרנקה, עם תקציב של 2.5 מיליון אירו בקירוב, 21 שחקנים זרים, מתוכם 12 שלא נולדו באיחוד האירופי. בקבוצות כדורגל יש בערך 25 שחקנים, וכאשר 17 מתוכם, לפחות, הם זרים - הרי שזו קבוצה בינלאומית לכל דבר. אין כמעט תדריך בליגה הראשונה בקפריסין שלא ניתן באנגלית, ולא רק בגלל ששבעה מאמנים מתוך ה-14 בליגה הראשונה, לא דוברים יוונית כשפת אם.

המדיניות הזו מביאה למצב אבסורדי שבו גם בליגה הרביעית (שווה ערך לליגה ב' אצלנו) אפשר למצוא שישה ושבעה שחקנים שלא נולדו בקפריסין, למרות שאין שם היתר לשתף זרים.

***

מה בעצם הופך את קפריסין לגן עדן לשחקנים זרים? השכר, וגם רמת ואיכות החיים. תקציב 14 הקבוצות בליגה הבכירה בקפריסין עומד על כ-50 מיליון אירו. בשבוע שעבר פורסם ב"גלובספורט" כי תקציב 14 קבוצות ליגת העל בישראל עומד על כ-85 מיליון אירו. ובכל זאת, הכסף הקפריסאי קונה יותר.

בקפריסין, הממשלה מאפשרת לקבוצות כדורגל מקצועניות לשלם מס רק על שכר הבסיס. כלומר, הפרמיות והבונוסים נקיים ממס. לכן, מעדיפות רוב הקבוצות לשלם לשחקנים 30% שכר בסיס, ו-70% פרמיות. לא שהשחקנים סובלים מזה: שחקן כמו אסטבן סולארי (אחיו של דויד סולארי מקרית שמונה) משתכר 600 אלף אירו בעונה באפואל ניקוסיה, אחרי בונוסים. אלה משכורות שהיו נחשבות נדירות בישראל, אבל לקפריסאים יותר קל לשלם סכומים כאלו בגלל הקלות המס.

העובדה שהמושג "בקרת תקציבים" לא קיים בליגה בקפריסין רק עוזרת לגן העדן הזה. אלא שמוסר התשלומים בקפריסין ירוד באופן מובהק, אפילו בהשוואה לקבוצות בעייתיות בכדורגל הישראלי. שם, שחקנים לא מקבלים כסף בזמן, לא משנה באיזה מועדון ולא משנה באיזה חודש. בקפריסין מתבדחים על כך שבפיפ"א שוקלים להקים לצד הוועדה למעמד השחקן, עוד ועדה למעמד שחקן לענייני קפריסין בלבד. ההתאחדות בקפריסין מנסה בעצלתיים להילחם בתופעה, והעונה כבר פתחו שתי קבוצות את העונה אחרי הפחתה של שלוש ושש נקודות כתוצאה מאי-תשלום פסקי בורר. אפילו מגן הפועל עכו, דדי בן דיין, ששיחק באומוניה ניקוסיה, התנהל לאחרונה מול הקבוצה באמצעות עורכי דין.

***

הקפריסאים חולים על כדורגל, והרוגע השבועי שלהם בבתי קפה ובחופי הים מתחלף לתזזיתיות בסופי שבוע, לקראת משחקי המחזור. וככאלה, הקפריסאים מעזים לחלום. באותה נשימה שהם מפתים כדורגלנים בעלי שם להגיע אליהם, הם בקלות מסוגלים לפטר מאמנים. א.א.ל לימאסול, שזכתה בעונה שעברה עם פמבוס כריסטודולו באליפות ראשונה מאז 1968, פיטרה אותו לאחר שישה מחזורים העונה בהם צברה רק שני ניצחונות, ומינתה את בלם נבחרת פורטוגל לשעבר, ז'ורז'ה קושטה.

מבנה הליגה הקפריסאית יוצר בה עניין רב. בליגה בת 14 קבוצות יורדות שלוש, ואחרי 26 מחזורים ופרידה משתי האחרונות, מתחלקת הטבלה לשלושה פלייאופים. פלייאוף עליון על אליפות, פלייאוף אמצעי על מענקים, ופלייאוף תחתון לקביעת היורדת השלישית. בקפריסין, בה ההימורים על כדורגל נפוצים ביותר וכמות האינטרסים גדולה, יש המספרים על כך שהיורדת השלישית נקבעת מראש. שלוש הקבוצות האחרות בפלייאוף התחתון, על-פי גורמים לא רשמיים, מסמנות את הרביעית לירידה.

למרות המשבר הכלכלי במדינות האיחוד האירופי, החיים בקפריסין כמעט ולא נפגעו. מה שמושך שחקנים ומאמנים רבים להגיע, כולל שני המוליכים העכשוויים של הליגה, רוני לוי מאמן אנורתוזיס, ורן בן שמעון מאמנה של א.א.ק לרנקה. העובדה כי שניים מהמאמנים הבכירים ביותר בישראל, שזכו יחד בארבע אליפויות כמאמנים ונחשבים יחסית לצעירים, מאמנים בקפריסין - אומרת הרבה על האיכויות שיש למקום הזה להציע. גם מאמנים כמו אלי גוטמן, יוסי מזרחי וניר קלינגר עברו שם. כולם מספרים נפלאות על שקט מתקשורת, על צוותי עבודה גדולים, על יציאה למלון לפני כל משחק, בית או חוץ (קפריסין קטנה מישראל כמעט פי שלושה) ועל רמת מתקנים יוצאת דופן. בפראלימני, עיירת חוף בת 15 אלף תושבים, אימנו כבר שני מאמנים ישראלים - גוטמן וקלינגר (בשתי קדנציות). הם מספרים על אצטדיון יחסית חדש שמכיל 5,800 מקומות ישיבה, על קומפלקס אימונים שמכיל שלושה מגרשים ועוד אחד סינתטי. כך גם בפאפוס, עיר קיט בת 33 אלף תושבים, שהקבוצה שלה עלתה מהמקום השלישי בעונה שעברה, ויש לה אצטדיון משופץ בן 9,500 מקומות ישיבה וקומפלקס אימונים פרטי משלה. וזה עוד לפני שנגענו בקבוצות הגדולות.

לאפואל ניקוסיה הגיעו בממוצע בעונה שעברה 9,400 צופים בכל משחק, כמו הפועל ת"א (בניקוסיה יש פחות תושבים מאשר בראשון לציון, ושלוש קבוצות בסך הכל). אבל מה שמדהים יותר הם 7,000 המנויים שלה. תחשבו שאחוז מתושבי מדינת ישראל (80,000) היו מנויים למשחקים של מכבי ת"א. הקבוצות הגדולות מביאות בממוצע יותר מ-4,000 צופים ותנופת האצטדיונים שם הולכת לקבל תאוצה: א.א.ל ואריס לימאסול בונות אצטדיון בן 25 אלף מקומות ישיבה, אומוניה ניקוסיה רוצה לעזוב את ה-GSP ולבנות אצטדיון של 30 אלף מקומות. למרות המצב הכלכלי הקשה, והעובדה כי 25% מהצעירים מובטלים, המשכורת הממוצעת ממש לא בשמיים (800 אירו לחודש), ומחירי הכרטיסים במשחקים לא זולים ונעים בין 17 ל-20 אירו - עדיין מגיע קהל רב למגרשים, כולל נשים וילדים.

***

להאצה ברמת הקבוצות יש מחיר - הנבחרת הקפריסאית, שמדרג רביעי באירופה הולכת ומתקרבת לתחתית. ועדיין, למי שם זה באמת אכפת? איך אמר מנהלו המיתולוגי של ה-GSP, פיבוס קונסטנדינידיס, כאשר אירחה מכבי חיפה את משחקי ליגת האלופות באי ב-2002: "יבוא היום, וזה לא רחוק, ונראה פה את ליגת האלופות, לא בגלל שיש טרור ברחובות בישראל". יבוא היום, וזה לא רחוק, שזה יקרה בכל מחזור של ליגת האלופות.