רדיפת אולמרט או רדיפת צדק?

אם לעשות פרפרזה מנאום צ'רציל על טייסי "הקרב על בריטניה", נאמר כך: "מעולם בסכסוך משפטי, לא חבו מעטים כל-כך (3 שופטים), הרבה כל-כך, למעטים כל-כך (אהוד אולמרט)". ובתרגום לישראלית: מעולם לא קיבלו שופטים שהרשיעו נאשם (בהפרת אמונים) מחמאות רבות כל-כך ממנו כמו שופטי אולמרט על שזיכו אותו בעניינים אחרים (פרשות טלנסקי וראשונטורס).

תגובת יועצו של אולמרט ביום רביעי השבוע על ההחלטה להגיש ערעור על הזיכויים הייתה בין השאר שבית המשפט שעליו מערערים הוא "אחד ההרכבים הבכירים ביותר של בתי המשפט המחוזיים בישראל", ויושבים בו "3 שופטים מנוסים" (אתם מוזמנים לפנטז מה היה אומר עליהם אולמרט לולא זיכו אותו).

האמת היא שהשופטים מוסיה ארד, יעקב צבן ומשה סובל הרוויחו את המחמאות של ראש הממשלה לשעבר (לא בטוח שאת הערכתו, כי הוא בוודאי מבין היטב מה קרה פה). השופטים אמנם הרשיעו את אולמרט, אבל בעיקר הם הושיעו אותו.

תגובה היסטרית ומביכה

התגובה של אולמרט לערעור של הפרקליטות גובלת בהיסטריה, כמו תגובות קודמות שלו. והיא, בהתאם, עמוסה באמירות כל-כך מופרכות שזה מביך.

"עוד שלב במסע הרדיפה" - נו טוב, לזה אנחנו כבר רגילים. חידוש גדול יש בקביעת אולמרט כי "הערעור... מהווה הבעת אי-אמון מוחלטת של הפרקליטות באחד ההרכבים הבכירים ביותר של בתי המשפט המחוזיים בישראל".

מישהו ניסה לחשוב על משמעות קביעה זו לפני שהוציא אותה לאוויר העולם? אם זה נכון, כלומר אם הגשת ערעור משמעותה אי-אמון בשופטים, הרי שיש לשלול מהפרקליטות, המייצגת את כלל אזרחי ישראל, את הזכות הנתונה בחוק לכל אזרח.

הילכת אולמרט

על-פי הילכת אולמרט אפשר לומר גם כך: נשיא בית המשפט העליון, אשר גרוניס, הביע לאחרונה אי-אמון ב-3 שופטים עליונים - כאשר החליט כי יש לקיים דיון נוסף על פסיקתם בזכות אילנה דיין בפרשת הדיבה נגד סרן ר'. אין כמובן דמיון לגבי חומרת הדברים בשני המקרים, האחד פלילי והשני אזרחי, אבל לעניין של ערעור כ"הבעת אי-אמון" ההבדל הזה אינו רלוונטי.

מבחינה אישית חבל לי על מה שקורה לאולמרט, או בעצם על מה שאולמרט עולל לעצמו. כי הוא אדם מאוד מוכשר שיכול היה לעשות דברים מועילים במדינה. אבל את הנעשה אין להשיב, "גורלו של אדם אופיו". אבל עכשיו קמים אנשים, בתקשורת ובחיים הציבוריים, הטוענים כי הגשת ערעור היא פגיעה בדמוקרטיה. איך? למה? מכיוון שהיא פוגעת באפשרות שאולמרט ירוץ לכנסת הבאה.

על זה צריך לומר שני דברים שצריכים לסכם סוגיה זו. האחד, אי-אפשר לבטל זכות חוקית בגלל שיקולים פוליטיים. שנית, אומרים שהפרקליטות מתערבת בבחירות? אני אומר שאם הפרקליטות לא הייתה מגישה ערעור - זו הייתה התערבות בהליך הדמוקרטי. שכן מדובר בפסק דין שהדבר הכי עדין שאפשר לומר עליו שהוא בעייתי מאוד. במקרה כזה חלה על הפרקליטות חובה חוקתית וציבורית להגיש ערעור.

מדובר בראש ממשלה שקיבל מעטפות כסף ללא רישום כלשהו. בית המשפט המחוזי, 3 "השופטים המנוסים", קבעו שזה לא פלילי. האם אין זו חובת הפרקליטות לציבור להביא לבדיקה נוספת קביעה מפוקפקת זו - אצל 3 שופטים יותר בכירים ומנוסים?

העקרונות הגמישים של נאורי השמאל-מרכז

אנשי שמאל-מרכז רבים מוכיחים כי כאשר רצונותיהם עומדים בסתירה לעקרונותיהם, הם הולכים אחר מאווייהם האישיים וזונחים את העקרונות. אותם אנשים המדברים נגד הערעור בנימוקי דמוקרטיה, הם אותם האנשים הדורשים למנוע ממורשעים להיכנס או לחזור לפוליטיקה. ממש אותם האנשים. אלה אותן דמויות הטוענות כי לא משנה אם יש קלון משפטי - הקלון של אנשי ציבור מורשעים הוא מוסרי-ציבורי, ולכן הם פסולים לשירות והנהגה.

אבל עכשיו הם נורא רוצים את אולמרט. סליחה, הם נורא לא רוצים את נתניהו, והם נתלים בתקווה, שפישרה לא ברור, שאולמרט יכול להיות האיש שידיח אותו.

ומה עם העקרונות הנעלים? ובכן, את אלה ניישם על נתניהו בפרט, ועל הימין בכלל. אנחנו, השמאלנים-מרכזיים, אנחנו נאורים, ולכן חלים עלינו כללים אחרים.

matigolan@globes.co.il