"מימן רצה שנאמין בחברה, אבל לא הציג שום מחויבות"

יום לאחר הצהרתו הדרמטית של יוסי מימן, שלפיה הוא מעביר את חברת ההשקעות אמפל שבשליטתו לידי מחזיקי האג"ח, טוען עו"ד עופר שפירא, מנציגי המחזיקים, כי "ההודעה של מימן זה לא 'טובה' שהוא עושה למחזיקים. הוא נאלץ לשים את המפתחות, כי הבין שזו תהיה התוצאה, בין אם ירצה ובין אם לא.

"מימן הבין שאין לו סיכוי. בסופו של דבר הוא לא יוכל לשלוט בחברה שלא פורעת את החובות שלה. כשהוא הגיש את הליך הצ'פטר 11 זה התפרש כאילו הוא עשה צעד מתוחכם - עכשיו כולם מבינים שהטיול שבו הוא לקח את מחזיקי האג"ח לניו יורק היה יקר ומיותר".

עו"ד שפירא מייצג, לצד עוה"ד דן עופר ואריה דנציגר, את מחזיקי האג"ח במסגרת ועדת הנושים הלא מובטחים, שמונתה במסגרת הליך הצ'פטר 11 שנקטה אמפל בארה"ב. מימן פנה לפני יותר מחודשיים לבית המשפט בניו יורק, לאחר שלא הצליח לאשר הסדר חוב עם מחזיקי האג"ח באמפל, אשר רשומה כחברה אמריקנית בארה"ב.

אמפל טענה בהודעה מאתמול, כי ועדת הנושים הגישה בקשה לביהמ"ש האמריקני להגשת תוכנית חלופית להצעת הסדר החוב של אמפל, אשר משמעותה הוא מינוי נאמן לחברה ופגיעה אנושה ביכולת החזר החוב שלה למחזיקים. לפי אמפל, בקשה זו הוגשה לפני שאמפל הגישה את הצעתה להסדר חוב, אשר היה מביא לכך שאמפל תוכל לפרוע את חובה לנושיה, וזאת אף שהיה ידוע להם, כי בכוונת החברה להגיש בקרוב את הצעתה להסדר.

שפירא מבטל את טענת החברה: "אם הייתה תוכנית להסדר חוב, היא לא הובאה לידיעתם של מחזיקי האג"ח. הייתה לנו אתמול פגישה עם בנקאי ההשקעות של מימן, וחשבנו שהוא רוצה להציג לנו תוכנית, אבל לא הייתה לו כזו, ותוך כדי שאנחנו יושבים ודורשים ממנו לשים את המפתחות, הוא מפרסם את ההודעה שלפיה הוא מוותר על החברה. יתרה מכך, עד היום, יותר מחודשיים מאז שהתחיל התהליך בארה"ב, הנושים הלא מובטחים לא קיבלו כל הצעת הסדר קונקרטית מיוסי מימן או מהחברה, ומה שהגישו בעבר נדחה ברוב מוחלט".

דנציגר אומר, כי "מימן הגיע לאותה מסקנה שאליה הגיע בחודש אפריל (המועד שבו נדחה הסדר החוב הראשון שהציעה החברה, ר' ש'). הוא לא רוצה להביא כסף מהבית, ולכן כל הצעה שהוא יציע לא יכולה להתקבל".

"התנהלות שערורייתית"

כעת יצטרכו נושי אמפל להשלים את ההליך הפרוצדורלי שבמסגרתו יומר חוב החברה כלפיהם (כ-920 מיליון שקל) להון מניות, ולהתחיל לממש את נכסי החברה. הנכס המרכזי של החברה היום הוא הליך הבוררות שמנהל קונסורציום המחזיקים ב-EMG (ספקית הגז המצרי אשר אמפל מחזיקה ב-12.5% ממניותיה) נגד ממשלת מצרים.

"כרגע אין לנו מעורבות בהליך", אומר דנציגר. "לא נכנסנו לתוך הבוררות הזו, כי אף אחד לא פתח לנו דלת, אפילו לא עורכי הדין הבינלאומיים שמייצגים את אמפל, שלא הסכימו להיפגש. אנשי אמפל טפטפו לנו שהשותפים בתביעה לא מסכימים שניחשף לפרטים, מטעמים של שמירת סודיות".

בהודעה מאתמול כתבה אמפל, כי מימן החליט לוותר על השליטה בחברה עקב ההבנה ש"מיעוט קיצוני בקרב המחזיקים פועל בכל דרך על מנת לטרפד הסדר שיאפשר את החזר החוב למחזיקים, ולא ניתן להגיע להבנות שישרתו את טובת החברה והמחזיקים".

לפי אמפל, אותו מיעוט "מעדיף לנהל את המאבק באמצעות אמצעי התקשורת, מתוך מטרה לזכות בהישגים תקשורתיים ופופוליסטיים, אשר לא ייטיבו עם כלל בעלי החוב, אלא משרתים מטרות פרסומיות ושיווקיות שלהם. התנהלות חסרת אחריות זו כבר גרמה ותגרום לפגיעה קשה בנכסי החברה, ותסתיים בנזק כבד ובלתי הפיך, בן עשרות מיליוני דולרים, לנושי החברה בכלל ולגופים המוסדיים בפרט".

כשבאמפל כתבו מיעוט קיצוני, הם התכוונו לבתי ההשקעות פסגות ומיטב. אלה יצאו בהצהרה חריפה נגד ההאשמות של מימן. "מאז הודיע יוסי מימן על אי-יכולתו לעמוד בתשלומי החוב הסדירים, התנהלותה של אמפל בכלל ושל יוסי מימן בפרט הנה שערורייתית ולא מקובלת. בתקופה האחרונה המשיכו אמפל ויוסי מימן בטקטיקת משיכת הזמן, במטרה לנגוס בקופת המזומנים שנותרה בחברה, לטובתו האישית ולטובת מקורביו, על חשבון ציבור החוסכים".

"האסטרטגיה של החברה: הפחדה"

שפירא מתייחס אף הוא לטענות של אמפל, ואומר כי "זוהי שטות מוחלטת. האסטרטגיה של החברה מהיום הראשון של המו"מ הייתה הפחדה של הנושים בתוצאות עזיבתו של מימן, והפצת כותרות פומפוזיות על כמה טוב יהיה להם אם מימן יישאר. כך הייתה בנויה האסטרטגיה מהיום הראשון - רק הצהרות ללא תוכן".

דנציגר אומר, כי "הצד השני אומר שאנחנו עושים שגיאה וגורמים נזק, אבל אני משתמש בברירה היחידה שיש לי. לא נתנו לי מידע, וביקשו מאתנו שנחכה עד שהבוררות תיגמר, ומצפים שאשב מנגד ואסתכל בשריפת המזומנים שעדיין נותרו. הם רוצים למשוך כסף ומשכורות גבוהות, אבל לא מוכנים לשאת אפילו במחצית מההוצאות השוטפות, ומבקשים שאנחנו נהייה סובלניים. מימן רצה שאנחנו נאמין בחברה, אבל הוא בעצמו לא הציג שום מחויבות שמראה שהוא מאמין בה".

"קיבלנו אינדיקציה שמימן לא יפרע הלוואה של 22 מיליון דולר לפרויקט האתנול"

נכון להיום בקופתה של אמפל נותר סכום זעום של מיליון דולר בלבד, לאחר שבנק דיסקונט קיזז בחודש ספטמבר כ-16 מיליון דולר מקופתה כנגד הלוואה שהעמיד לה לרכישת חברת הסחר בכימיקלים גדות מיכליות (שמולה נותר חוב של 66 מיליון דולר). מלבד גדות מחזיקה אמפל ב-50% מחברת GWE, אשר עוסקת בייצור חשמל מאנרגיית רוח, בעיקר ביוון, ושותפתה לחברה זו היא כלל תעשיות. שתי החזקות נוספות, שנמצאות באמפל עוד מלפני התקופה שמימן רכש אותה, הן קניון לב המפרץ בחיפה (37%) וקאנטרי קלאב בכפר סבא (51%).

נכס נוסף שעומד לטובת מחזיקי האג"ח, הוא הלוואה שהעמידה אמפל בהיקף של 20 מיליון דולר לטובת פרויקט ייצור אתנול של מימן בקולומביה, הניתנת להמרה ל-25% מהון הפרויקט. התנאי המתלה להמרת ההלוואה להון היה קבלת מימון לפרויקט מבנק בינלאומי. התנאי לא התממש, ולכן ההלוואה לחברת הפרויקט עדיין קיימת, מועד הפירעון שלה הוארך מפעם לפעם, וכעת הוא עומד על סוף השנה הנוכחית. מימן העניק ערבות אישית לטובת ההלוואה, שהיקפה צמח בינתיים לכ-22 מיליון דולר, והתחייב שאם חברת הפרויקט לא תוכל לפרוע אותה, הוא יפרע אותה באופן אישי.

"אנחנו לא יודעים אם לחברת הפרויקט יש אפשרות לפרוע את ההלוואה. אני מניח שהיא השקיעה את הכסף בתכנון ובתשתיות של הפרויקט, ואני לא חושב שיש לה אותו בקופה", מעריך דנציגר. "לא ידוע לנו על נכסים שמימן שיעבד לטובת הערבות הזו, וקיבלנו אינדיקציה שהוא לא הולך לפרוע את ההלוואה. אם אכן הוא לא ישלם, התוצאה היא שתהיה תביעה ומשפט כנגד יוסי מימן".

מאמפל נמסר בתגובה לנושא זה: "אין בכוונתו לנהל דוח שיח באמצעות כלי התקשורת".

אגב, גם כאן עולה הסוגיה הגיאוגרפית על הפרק. "חלק מהמהלך שנקט מימן כרוך בזה שהוא רצה להשתחרר מהערבות הזו, ולהעביר אותה לארה"ב. לפי ה'טקסט' של הערבות, מקום השיפוט של התביעה הוא בארה"ב, אבל אני לא בטוח שזה המקום היחידי. בתנאים מסוימים אולי ניתן יהיה לעשות שיפוט מקביל בישראל, על מנת להוריד עלויות, אבל נצטרך לבדוק את זה".