ההצגה הטובה ביותר בעיר: רשמים מהאירוע של מיקרוסופט בישראל

אני משער שלא הביקורת הסרקסטית שלי על ההכרזה חסרת ה-Glam של Windows Server החדשה לפני כ-3 חודשים היא זו שגרמה לכך שהשקת Windows 8 בישראל תהיה ההצגה הטובה בעיר.

כנראה שהקרדיט מגיע לסטיב באלמר, שכיבד בנוכחותו ובדבריו את 5,000 האנשים שמילאו את אולם הכנסים בגני התערוכה, תל-אביב. באלמר יודע לתת הצגת סטנד-אפ קולחת והמתכנסים בגני התערוכה יצאו מרוצים גם בלי לקבל רבע עוף לארוחת צהריים. לא רק שבאלמר הוא חיית במה מלידה, כזה שמסוגל לקפץ בחינניות של גריזלי על הבמה בהתעלמות גמורה ממעמדו, גילו והמראה המרושל שהוא מקפיד לא לגהץ, הוא גם פצצת אנרגיה ביולוגית. לראות וללמוד איך מלהיבים קהל.

חימום הקהל לפני המופע

הוא לא היה הראשון על הבמה בבוקר ההכרזה. קדמו לו להקת ריקוד מודרני על רקע אודיו-ויזואלי מהמם בצעקנותו המסוגננת, שלושה קדימונים מהוגנים שהגישו שלוש גרציות (יפות באמת - וגם צעירות ולבושות בטוב טעם מאופק) מהצוות שמקיף את בני ימין, מנכ"ל מיקרוסופט ישראל, שגם הוא נטל חלק צנוע בחימום הקהל כהכנה למופע הכוכב העליון.

דני, כדרכו, מנהיג את האופרציה בראשה הוא עומד, מאחור. הקטע שלו היה קצר, ללא זיקוקים ובלי לקחת את ההצגה מהבנות. ואלה, מהוקצעות כמיטב האסכולה האמריקאית, דקלמו ברהיטות את המסר שמצופה מהן. פתיחה פילוסופית כדי לתת טון אינטלקטואלי למצגת (בין השאר הוזכרו איינשטיין, האבולוציה ועוד קלישאות מקובלות), המשך בהתלהבות קרירה מהשימושים "המדליקים" של הטכנולוגיה (רשתות חברתיות, כמובן, אך גם מוזיקה ומשחקים), וכלה בסקירת התכונות והיתרונות של סביבת העבודה החדשה. בגדול, בסדר גמור, מקצועיות לחלוטין.

בקטנות, לא באמת מצדיק את הזמן והמאמץ הכרוכים בהגעה לכנס תל אביבי. דווקא הבחורים שעלו לבמה כדי להדגים אספקטים טכניים עשו עבודה טובה יותר, למרות שגם הם נסחפו לערב במצגת את המשפחה, הילדים, הפנאי והתחביבים בהפרזה קלה. יכול להיות שאני זקן מדי ליהנות מתוכניות ריאליטי?

אבל סטיב באלמר תמיד מספק את הסחורה. למרות שהוא לא רקד ממש, רק התרוצץ על הבמה כדב שנכלא בכלוב צר מדי, הוא נתן הצגת תכלית לכל מי שרוצה לדעת איך מרתקים קהל למצגת טכנית. דבר ראשון, לא צריך PowerPoint. השקופיות וקטעי הווידיאו ברקע כמעט לא מילאו תפקיד - למעשה הם שימשו אותו כקטעי קישור להתרגעות בין גלי צונאמי של וירטואוזיות שואגת.

הוא לא יודע לדבר בשקט, באלמר, ומהרגע שהוא עולה על הבמה אי אפשר לשמוע אף אחד אחר. אפילו המשפחה שלי בארוחת פורים המסורתית עושה פחות גלים. והוא גם לא מפחד מסופרלטיבים וקריאות התפעלות מהסחורה, שלא היו מביישים את וותיקי שוק מחנה יהודה. וההתלהבות שלו מדבקת למרות שכמה "פיינשמקרס" מצאו אותה המונית מדי. נשיא של אחת מחברות הטכנולוגיה הגדולות בישראל, ציניקן משופשף שכבר צבר לא מעט שנים בזירת השיווק העולמי, העיר בקנאה: "אם סטיב היה תורם אחוזים מעטים מהאנרגיות שלו לישראלים שעלו לבמה לפניו, זו היתה יכולה להיות הצגה מושלמת". אני מסכים. נדרש יותר מתרגום מצגת אמריקאית לעברית ושפת גוף מעוצבת בהנחיית במאי מסחרי כדי לשכנע קהל אמיתי.

ארוחה של 4 מנות עקריות

מסיבות טקטיות החליטה מיקרוסופט לשלב בהצגה אחת כמה מחזות - ואפילו לא כולם מאותו ז'אנר. הראו לנו את Windows 8, המנה העיקרית, כמתאבן. ממנה המשיך באלמר למערכת הטלפונים החכמים Phone 8 Windows, שמבחינתו האישית היא שתקבע את מקומו בהיסטוריה. לאחר כמה מהלכים לא מוצלחים לחדור משמעותית לשוק האופנתי ולתפוס מקום בין Apple ולאנדרואיד, הפעם הוא חייב להראות למשקיעים ש"יש לו את זה", שגם הוא יודע לבצע תפניות אסטרטגיות דרמטיות כדי לזכות בנתחי שוק מעוררי קנאה, לא פחות מסטיב ג'ובס ז"ל וביל גייטס, יבדל לאורך ימים.

ומעניין לעניין באותו עניין, באלמר הציג את Surface, מחשב הלוח שאמור להתחרות ב-iPad ולעצור את החדירה של אפל לעולם המחשוב הארגוני דרך הדלת האחורית, אליה מתנוססת הכתובת BYOD ("הבא את המכשיר שלך"). ורק בסוף, אחרי כמעט שעתיים ללא הפסקת פופקורן ושירותים, הגיע האפיקומן הגואל. בהמרצה מנומסת של דני, סטיב הכריז שמיקרוסופט תתחיל לשווק באופן רשמי את מכונת המשחקים Xbox 360 בישראל, עם תמיכה מקומית ונגיעות של עברית. לא שהרבה חובבי משחקים חיכו עד שהאסימון יפול ברדמונד - והראייה היא המכירות הנאות של Xbox בשוק האפור וביבוא אישי. אבל מוטב מאוחר מלעולם לא, אמר המורה שלי לשיווק.

סיכום ביניים: מה ראינו בגני התערוכה?

Windows 8: אני אישית מאמין שזו מציינת "נקודת תפנית" (Deflection Point) הכרחית במפת הדרכים של מיקרוסופט, שחייבת להוכיח כי היא לא קופאת על שמריה בתחום מערכות ההפעלה, השורשים ההיסטוריים שלה. הדוברים השונים מטעם מיקרוסופט לא הצליחו להגיע להסכמה בנוגע למספר השנים שחלפו מאז ההכרזה האחרונה בעלת חשיבות דומה. המספרים 20 שנה (מאז Windows 3.1), 15 שנה (מההכרזה על Win 95) ו-10 שנים (שחרור XP) נשמעו על הבמה, אבל הספקנות המדעית מחייבת אותנו להמתין לפחות שנתיים לפני שנחתום על מספר כלשהו.

בכל מקרה, סטיב באלמר סיים את ההצגה שלו ספק בתחינה ספק בפקודה, "קנו את Windows 8 עכשיו". למרות שאני בטוח בצורך להגר למערכת החדשה במוקדם או במאוחר, מניסיוני עם מערכות קודמות אעדיף לחכות ל-Service Pack.

Surface: מחשב הלוח של מיקרוסופט בהחלט מציב אתגר רציני ל-iPad. יש לו צורה (Form Factor, במינוח המקצועי), גודל ומשקל דומים. הפתרונות של מקלדת, רגל מתקפלת וכיסוי מגע טובים בעיני יותר מהפתרונות של אפל. אהבתי גם את ממשק המשתמש "המרובע", שבמרכזו "אריחים חיים", ואת הדינמיקה של מסך הפתיחה. אבל האמת היא שדעתי במקרה זה (לפחות) אינה חשובה במיוחד, משום שעוד לא מצאתי סיבה משכנעת להסתובב עם Tablet צמוד. הקטגוריה הזאת מיועדת לצרכני "מדיה עשירה", שלא מסוגלים להעביר רגע בלי Action שמסיח את הדעת מתלאות העולם האמיתי, ועבור משתמשי רשתות חברתית שמפחדים להישאר לבד גם כאשר מאות אנשים סובבים אותם.

Win Phone 8: אני לא יודע איך הם עשו את זה, אבל התוכניתנים של מיקרוסופט הצליחו לשבור את הכד ולשמור על היין. מצד אחד נשארת התאימות ברמת הקוד עם הבסיס של Windows 8 - ולכך יש חשיבות עצומה מבחינת מי שרוצה לפתח אפליקציות לטלפון החכם תוך שימוש בתחנת עבודה שולחנית או מחשב נייד כפלטפורמה לסביבת הפיתוח. ומצד שני, זו מערכת קלה וזריזה מאוד, שלא מתקשה לרוץ על חומרת טלפונים סטנדרטית בלי להכניס את המשתמשים לתרדמת. מגיע לה להצליח ומגיע לנו לקבל חלופה שלישית בנוסף ל-iOS ואנדרואיד.

Xbox 360 ו-Kinect: נכון, קצת מצחיק לראות אנשים מבוגרים משחקים בעולם וירטואלי תוך כדי ביצוע מחוות גוף מופרכות. אבל לא יותר מצחיק מלראות אותם הולכים ברחוב מנפנפים ידיים ומדברים לתוך ערכת אוזניות-מיקרופון אלחוטית כאילו אין אף נפש חיה בסביבה. הפסיכולוגים והפילוסופים עדיין חלוקים בדעותיהם, האם האלימות הווירטואלית המאפיינת את מרבית המשחקים מגדילה או מקטינה את רמת האלימות הפיזית החברה המודרנית. נאמני "השכל הישר" אומרים, שבמעבר מהעולם הווירטואלי לאמיתי נשאר משקע של יצרים אגרסיביים, שעלול למצוא את פורקנו האלים בסיטואציה מרגיזה, אך כזו שאמורה היתה להסתיים במשיכת כתף.

מנגד טוענים חסידי תורת "האנרגיות השליליות", שהדחפים לאלימות נובעים ממקומות אחרים, עמוקים וחשוכים יותר, וההזדמנות לבטא אותם במשחק מהווה "שסתום ביטחון".

אלה ואלה יכולים להביא סימוכין סלקטיביים לחיזוק דעתם, אבל האמת היא, שהמשחקים מהווים חלק מהתרגולת המוטורית-מנטלית של מתבגרים. לדוגמה, את המלחמה הבאה ינהלו אנשים שמסוגלים לאתר מטרות, לביית טילים ולפגוע באויב מרחוק, בלי לצאת מקרון השליטה של המזל"ט - ולא פרשי ערבות, שיודעים לקלוע בחץ וקשת תוך כדי רכיבה על סוס קרבות דוהר.

הגשם שלפני הסערה

"מציאות משולבת" (Augmented Reality), ממשק קולי והבנת דיבור, מסכי מגע, מעקב אישונים ומשקפי 3D הם רק הטיפות הראשונות המבשרות את התקרבות "הסערה הביונית". ביוניקה, שמהותה ממשק ישיר בין פעילות המוח למכונות חיצוניות ולאברים מלאכותיים, התחילה את דרכה "כמדע בדיוני" אך מקבלת לאחרונה מאפיינים מעשיים, אפילו מועילים. לדוגמה, באירוע החדשנות שהתקיים בהמשך היום בנמל תל אביב, Think Next Special Edition, הוצגו מספר המצאות מעניינות המצביעות על הדרך קדימה:

Cortica: טכנולוגיה מקורית של סטארט-אפ ישראלי, Image 2 Text, עושה צעד חשוב ראשון מחוץ למעטפת המוכרת של "ראיית מכונה". התוכנה הזאת לא רק "רואה" עצמים במובן של הפרדה מהרקע, היא גם מסוגלת לזהות אותם, לשייך אותם לקטגוריות, לעקוב אחרי תנועתם ומגעיהם עם עצמים אחרים ולתאר במילים את הסצנה. יכולת זו היא פריצת דרך במערכת ראייה "ביונית" לעיוורים.

• Kinect Bridge: גם זו מגשרת בין ראיית מכונה להשלמת החסך הביולוגי - הפעם מדובר בעזרה לחרשים-אילמים. התוכנה יודעת לזהות את המחוות המשמשות בשפת הסימנים, לתרגם אותן לטקסט ובעזרת תוכנת Text to Speech להשמיע אותן בדיבור, לטובת שומעים שאינם מבינים סימנים. תוכנה זו פותחה במרכז המו"פ של מיקרוסופט בהרצליה.
• Sniff Controller: מדענים במכון ויצמן פיתחו מכשיר למדידת לחץ האוויר באף, שמתרגם את שינויי הלחץ בזמן שאיפה ונשיפה לאותות חשמליים. בנוסף ליישומים הרפואיים הרגילים ניתן להשתמש באותות אלה כדי לשלוט במכשירים שונים, כגון כיסא גלגלים או מקלדת. משותקים כתוצאה מתאונות קשות או הסובלים ממחלת ניוון שרירים חסרת מרפא (דוגמת הפיזיקאי הידוע סטיבן הוקינג, מחבר "קיצור תולדות הזמן"), יכולים כך להתנייד, לדבר ולכתוב ביתר קלות יחסית לאמצעי האינטראקציה הנוכחיים שמשמשים אותם (מקל המוחזק בשפתיים, קריצות עין ועוד).

הברכה והקללה כרוכות זו בזו

כמובן, רק חלק קטן מהשימושים בטכנולוגיה המתקדמת יכוונו למטרות נאצלות כל כך, למרות החובה המוסרית-אנושית לתת להן קדימות מוחלטת. השוק הצבאי מצד אחד, ועולם המשחקים והבידור מהצד השני, בתנועת מלחציים אכזרית, גוזלים מנכים, חולים ומוגבלים מנטלית את מקומם בראש התור. זו אינה תופעה חדשה. ברזל שימש לייצור חרבות לפני שהוא נכנס לשימוש בלהבי מנתחים. וניטרוגליצרין ריסק אלפי בני אדם לפני שמצאו את יעילותו בריסון "התקפות לב". עם זאת, קרן אור מבקיעה בין העננים.

הטכנולוגיה הצבאית עוזרת לפתח מכשירים רפואיים, למשל, טכנולוגיית הסונר שפותחה לצורך גילוי צוללות הולידה את הטכנולוגיה למכשירי ההדמיה הרפואית באולטרה-סאונד. והיישומים הבידוריים חושפים מיליוני צעירים לקסמי הטכנולוגיה - ומאלה יצאו הממציאים של הדור הבא.

התחלתי בתובנה שמוטב מאוחר מלעולם לא ואסיים בפרפראזה מענייני היום: מוטב מעט מלא כלום. אם, כדי למלא את חובותינו המוסריים עלינו לבזבז משאבים על משחקים, לא נורא. יותר טוב להתחבט בדילמות של חברה קפיטליסטית מלהישאר מקובעים בתקופת האבן. וגם ללא טכנולוגיה מתקדמת, קיין רצח את הבל בשל קנאה מטופשת.