"ברוב המדיה, העובדות והדעות לא מספיק מופרדות"

"לצערי, יש היום בחדשות עצמן יותר מדי דעתנות והרבה פחות דיווח. בגלל זה אפשר היום להתווכח עם החדשות - מצב שלא אמור לקרות" - כך אומר מאט וינקלר, העורך הראשי של "בלומברג ניוז", שירות החדשות הגלובלי שייסד עם מייקל בלומברג ב-1990.

לדבריו, "החדשות הן העובדות, והדעות חייבות להיות מסומנות באופן ברור באזור ייעודי. כשמדברים על מודלים עסקיים מוצלחים לעיתונות, זה המודל הקלאסי: לספק ניוז בצורה לא שיפוטית. מתי המודל נשבר ומתחילות הבעיות? כשהעיתונים מבלבלים את הקוראים. אם נעשה את העבודה שלנו בצורה טובה ונהיה נאמנים לאמת, לא יהיה שום דבר להתווכח עליו במה שאנחנו כותבים".

וינקלר אמר את הדברים במסגרת סיור של כ-60 בוגרי תוכנית Excel של "תגלית", שנועדה לחבר בין סטודנטים מצטיינים בארה"ב לעולם העסקי, מתוך תקווה שלימים הסטודנטים האלה יהיו בעמדות מפתח - פוליטיות ועסקיות - ותהיה להם זיקה גדולה יותר לישראל. הסטודנטים מתמחים במשך 9 שבועות בחברות ישראליות, ולאחר מכן שומרים על קשר ליצירת נטוורקינג.

וינקלר מייצג גישה שהביקורת כלפיה היא שאפילו בבחירת המרואיינים לכתבה "פשוטה", על סופת "סנדי" למשל, כבר יש אלמנט פרשני. מדוע הם נבחרו ולא אחרים? גם בבחירת החדשות - מה חשוב ומה לא - מעורבת דעתנות של העורכים והכתבים, שבוחרים דרך מסוימת לספר את הסיפור. אבל וינקלר בוחר בפרשנות הרחבה לשאלה מה היא פרשנות: הוא סבור כי העיתונאי צריך להימנע בדיווחיו מלומר למשל "וינקלר נמוך" - וצריך תחת זאת לציין את גובהו של וינקלר. הקורא כבר ישפוט.

"כשקוראים אצלנו, למשל, את הפרשנות של פיטר אורזג (היה בעבר בכיר בסיטיגרופ וכן האחראי על התקציב בבית הלבן ושר, ג"פ), אפשר לאהוב את מה שיש לו לומר, אפשר לא להסכים עם זה - אבל ברור שזו דעה. היא נועדה לעורר חשיבה", אומר וינקלר. "את העמוד הראשון קוראים כדי להתעדכן, את עמודי הדעות כדי לעורר מחשבה. הבעיה היא שברוב המקומות זה לא מספיק מופרד".

"צריך לספק הסברים"

בבלומברג מועסקים 15 אלף עובדים בעולם, בחטיבת השירותים הפיננסיים וביצירת החדשות. הארגון כולל 1,900 עורכים וכתבים, ובכל יום ממוצע נכתבות ומצטלמות 5,000 כתבות על כלכלה וממשל, שמועברות בסינדיקציה לכ-450 עיתונים ומגזינים בעולם. על השירותים המקצועיים של בלומברג מנויים יותר מ-300 אלף גופים.

וינקלר, בניגוד לבכירים אחרים בתעשיית העיתונות שמוטרדים מירידת כוחה, משוכנע כי דווקא בעידן הנוכחי צריך אותה יותר. "החדשות הם הפתעה, והעיתונים עוזרים לקוראים להבין. לכן הקוראים סקרנים לקבל אותן. 'סנדי', שוק המניות, הסחורות, תאונת דרכים - לכל האירועים האלה יש סיבה, ועיתונות אחראית צריכה לספק את ההסברים בדרך נטולת דעה. היא אוספת מידע ועובדות, ובזכותה אנו מבינים את ערכם. כעיתונאי, אני לוקח את עצמי ברצינות, כדי שהקוראים שלנו יוכלו לקבל את הבחירות הנכונות בחיים".

היכן עוד העיתונאים חוטאים? הם לא מפרשים ומבארים מספיק את החדשות לקוראים. "נושא גדול בארה"ב בשנים האחרונות הוא 'אובמה Care', חוק הבריאות. אבל האם זה מובן לאנשים? האם לא יהיה מובן יותר אם בכל העיתונים לא יסתפקו בסיסמה הקליטה הזו, 'אובמה Care', ויכתבו בכל פעם, שהחוק הזה, בפעם הראשונה, דורש שלאנשים תהיה גישה ברוב המדינה לשירותים ולביטוח רפואי, ושחברות הביטוח יצטרכו לספק זאת לאנשים ללא קשר למי הם ומה מצב בריאותם? ככלל, העיקרון המנחה אותנו הוא 'תראה, אל תספר'. אם נביא דוגמאות ואנקדוטות, הסיפור יספר את עצמו".

האתיקה נשחקת

מאבק נוסף שיש לעיתונאים הוא בהשפעת הרשתות החברתיות והאינטרנט עליהם, מה שגם לדעת וינקלייר שוחק את האתיקה שלהם. "העידן הנוכחי הוא של הבעות ספונטניות. אנשים פרטיים אומרים דברים, מעבירים אותם באמצעות הרשתות החברתיות, ויש לכך מחיר כבד. אם זה לא נכון, זה לא חדשות אלא שקר, אבל יש היום הרבה אינפורמציה לא נכונה שמתערבבת.

"למשל, כאשר נורתה גבריאל גיפורדס, חברת הקונגרס מאריזונה, דווח ברדיו באופן מיידי שהיא מתה. גם 'הניו-יורק טיימס' הלך בעקבות הרדיו. הם לא ראו את גופתה, ורצו מהר מדי. כשמדברים על עתיד העיתונות, זה מה שיוביל לעתיד מוצלח: אנשים רוצים להיות מעודכנים במידע, ממקצוענים. אם אנחנו לא מקצוענים ורצים מהר מדי, אנחנו לא עיתונאים".

לדבריו, "אסור לנו לאמץ את החוק שתופס ברשתות החברתיות - Ready, Fire, Aim - קודם יורים ורק אז מכוונים. אנחנו מקפידים בעניין הזה גם עם הכתבים והעורכים שלנו, ועם הדיווחים שלהם בטוויטר ובפייסבוק".

טעון שיפור: הטענות של וינקלר לעיתונאים של היום

1. לא מפרידים מספיק בין דעתנות לדיווח. מספקים עובדות באופן שיפוטי.

2. לא מקפידים על פירוש החדשות לאנשים, במקום לפרשן באופן כללי.

3. בעידן של הבעות דעת ספונטניות ברשתות חברתיות, לעיתים יורים מהר מדי.

4. לא מקפידים לעבוד רק עבור הקוראים, ולעתים עובדים יותר עבור המקורות.

5. לא לכולם יש אינטגריטי או מחויבות מלאה - ואז הקורא לא תמיד סומך עליהם.

הכותבת הייתה אורחת תוכנית Excel של "תגלית" בניו-יורק.