לפני קצת יותר מ-3 שנים, בסוף אוגוסט 2009, רעדו אמות הספים של שוק ההון הישראלי. במסיבת עיתונאים שכינסה חברת אפריקה ישראל במלון קראון פלאזה הולידיי אין ברחוב הירקון בתל-אביב, קם בעל השליטה לב לבייב, לצד המנכ"ל דאז איזי כהן, והודיע כי לא יוכל לעמוד בהתחייבויותיו לבעלי אגרות החוב שלו, בסך 7.5 מיליארד שקלים, וכי הוא עומד לבקש הסדר חוב.
בתחילת נובמבר נחתם ההסדר, ובתקופה שבאה לאחר מכן הפכו המונחים הסדרי חוב ותספורות לעגה שגורה, ואסיפות סוערות של בעלי אגרות חוב מילאו כמעט מדי יום את הכרוניקה העיתונאית. לימים גם התבהר כי אפריקה ישראל אולי לא נזהרה ברמות המינוף המסחררות שנטלה, אבל בהחלט נקטה זהירות והודיעה שנתיים מראש שתתקשה לשלם את חובה; בניגוד ללא מעט "טייקונים" קטנים בהרבה מלבייב, שחיכו ומחכים עד הרגע האחרון כדי להתריע על הקופה המתרוקנת.
אבל בתקופה ההיא לווי אג"ח, שהסתבכו בהשקעות נדל"ן שערכם קרס בעקבות המשבר הכלכלי של 2008, עוד השמיעו מילים מרגיעות, והפצצה שהטילה אפריקה ישראל לחלל האוויר הדהדה בקול גדול. בתקופה שלאחר מכן ספג לבייב קיתונות ביקורת, ותקופת המאבק על מבנה הסדר האג"ח לוותה בכיסוי עיתונאי נרחב ובהתבטאויות חריפות מכל הצדדים.
גם כיום, ובראייה לאחור, אין ספק שלבייב אכן היה ראוי לביקורת על כך שבעזרת כספם של אחרים, שחלקו לפחות הגיע מכספי הפנסיה של כולנו, המריא לתוכניות ענק; יש האומרים מגלומניות ויש האומרים "מתאימות לתקופה של הפריחה טרום המשבר", של קניונים ושל מתחמי ענק במוסקבה, ושל מגדלי יוקרה ממותגים בניו יורק, כמו מגדל השעון ובניין הניו יורק טיימס; כפי שהוא עצמו יהיה הראשון להודות.
"צריך להביא בחשבון", עונים בסביבתו, "שכאשר הכול נראה טוב וזורקים עליך כסף זול בכמויות, עוד ועוד, אתה לפעמים מתפתה ואתה לא רואה מספיק את הסיכונים מול העיניים. כאשר אתה חוטף בפרצוף, אתה מיישם את מה שלמדת והופך להרבה יותר שמרן".
למען ההגינות יש לציין כי לא רק לבייב שגה בקריאת המפה הכלכלית. מעטים, אם בכלל, הביאו בחשבון שבר כה גדול, שגודע כל אפשרות למחזר הלוואות ולהמשיך את מהלך העסקים הרגיל. אבל חשוב יותר: כאשר בוחנים את הסדר החוב באפריקה ישראל בראי הסדרי החוב שבאו אחריו - ועל כך בהמשך - בעלי האג"ח של אפריקה ישראל קיבלו הסדר טוב לאין ערוך מההסדרים שבאו בהמשך. על המחיר שהסכימה החברה, ובעיקר בעליה, לשלם, בדמות הרבה מאוד "כסף מהבית", לצד דילול אחזקות משמעותי - יכלו רק לחלום במרבית דיוני התספורות שהגיעו אחר כך בחברות רבות אחרות.
זה לא עזר ללבייב בזמנו. הוא היה הראשון, ועל כן הוא חטף בפרצוף. המיליארדר יליד בוכרה, שפעם התקבל בסוג של חשדנות השמורה ל"זרים" במיליה הישראלי - חרדי, אינו יליד הארץ, אינו חלק מהאליטה הכלכלית המוכרת - קיבל עם השנים לא רק לגיטימציה, אלא גם נישא על גלי הערכה. הכתירו אותו לבעל מגע מידאס, יצרו את המיתולוגיות הצפויות על צעיר שבנה עצמו מליטוש יהלומים בגיל 16 לאחד מעשירי תבל. גם לבייב המסוגר, ששנים פעל בפרופיל תקשורתי נמוך, נפתח, נתן ראיונות, והכריז באוזני עיתונאים שיום אחד אפריקה ישראל תגיע לשווי של 7 מיליארד שקלים.
עכשיו הכול התהפך. אחד ממקורביו אומר במרירות: "איש השנה של שנת 2000 הוא זה שהורגים אותו ב-2001. לא תורם לאף אחד להיות בעיתון. לב הבין את זה בסופו של דבר, שכמה שפיארו אותו - באותה מידה הורידו אותו. הוא בהחלט הופתע. אף אחד לא מוכן לדבר כזה".
ברמה האישית, לבייב נמצא כיום מעט מאוד בישראל, וגם את בית המידות בלונדון, שתמונות הפאר שלו פורסמו בהרחבה בעיתונים, הוא לא מרבה לפקוד. הוא מתגורר בעיקר ברוסיה, בדירתו זה שלושים שנה, ופעיל בעסקים. לאחרונה אף תיווך לאורח שמעון פרס פגישות עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. בשנות הזוהר קנתה משפחת לבייב מתחם של 23 דונמים בסביון לבניית בתים ללבייב ולכל הילדים.
הבנייה טרם החלה, אבל בסביבות אפריקה ישראל אומרים כי המשפחה לא נטשה את הרעיון, וכי חלק מהילדים החלו לאחרונה בבניית הבתים, וחלק עדיין לא. הבת המפורסמת מכולם, צביה לבייב-אלעזרוב, מתגוררת ברוסיה למשך השנים הקרובות, במסגרת תפקידה כמנהלת "הקניון של רוסיה" במוסקבה. "היא עובדת ימים כלילות, ומנסה לשחזר את הצלחתה בקניון רמת אביב", מספרים מקורבי החברה.
לבייב קנאי הרבה יותר לפרטיותו, ואף ביקש ששמו יוסר מדירוגי היהלומנים. "מאז המשבר, הוא רוצה להוריד פרופיל", אומרים בסביבתו, "התזה כיום היא פרופיל נמוך". ואילו בסביבות אפריקה ישראל יודעים לספר כי "כיום באפריקה ישראל המדיניות היא, לא משנה כמה העיתונות רצה אחריך - תתרחק. כי היום מפרגנים לך ומחר סוקלים אותך".
- לבייב הרגיש שסוקלים אותו?
"התשובה ברורה", עונה אדם המכיר אותו היטב. "במיוחד שההיסטוריה מוכיחה שלא היה מקרה שני להסדר חוב כמו של אפריקה. אף אחד לא הביא את המספרים האלה, גם לאג"חים וגם בהסדר עם הבנקים, ואף אחד לא ספג מה שלבייב ואפריקה ישראל ספגו בתקופה הזאת".
"כיום התנהגות כזאת הייתה מתקבלת בברכה", אומרים בסביבות החברה, תוך שהם רומזים בכבדות שאפריקה ישראל שילמה יותר מדי, לטעמה, "וגם בפחות כאב לחברה אחרי זה. ההסדר היה מושג במחירים נוחים לחברה".
זמן להיות צנוע
עם כל הכבוד ללקחים של לבייב ושל אנשי אפריקה ישראל באשר למידת החשיפה התקשורתית הרצויה, הלקח האמיתי מהותי הרבה יותר. לבייב של המגה עסקות למד לדבר על ממדים צנועים בהרבה של צמיחה, ללכת בצעדים קטנים, עקב בצד אגודל, ולהמשיך לטפל בנזקים. למשל, אזהרת רווח שפרסמה החברה לרבעון השני של 2012 בעקבות ירידת שווי נכסים ברוסיה, של החברה הבת אפ"י פיתוח.
מדובר בנכסים ברחוב טוורסקיה, מעין השדרה החמישית של מוסקבה, חלק מתוכנית שאפתנית שכללה קניון תת-קרקעי בן שש קומות ומבנים רבים נוספים, ממש בעיבורה של העיר. יש כמה וכמה סיבות לעצירת חלק מהתוכניות הללו ולירידה בערך הנכסים, אולם המרכזית שבהן תלויה בחילופי גברי בעיריית מוסקבה, לאחר שנים של כהונת ראש העיר יורי לוז'קוב, שלבייב נחשב בעל קשרים טובים איתו (ראו מסגרת בהמשך).
על-פי לשון ההודעה, החברה תיאלץ למחוק עד 800 מיליון שקלים בגין אותה ירידה. נכון שהחברה ממהרת לומר כי מדובר בנזק שעיקרו חשבונאי, מסיבות שיוסברו בהמשך, וכי למחיקה לא תהיה השפעה על הפעילות או על יכולת החזר החוב בשנתיים הקרובות; אבל אין מחלוקת שלא מדובר בהודעה טובה לחברה או למשקיעים.
"יש דברים שאפריקה ישראל לא תחזור עליהם בעשורים הקרובים", אומרים בסביבת החברה. "לא השקעות ממונפות, ולא השקעות עם סיכון רב, שאין להן תמיכה בנקאית ופיננסית בשעת משבר. גם אם זה בא על חשבון תשואות. המודל יהיה הרבה יותר בטוח, אפילו אם תיאורטית ייווצר שוב מצב שירעיפו על החברה כסף, היא תהיה יותר שמרנית בהתנהלותה".
מרכיב הצניעות חלחל גם לשורות השכר. לבייב עצמו עובד כבר זמן רב תמורת דמי ניהול צנועים של 40 אלף שקלים לחודש, וכמובן ללא אפשרות ליהנות מדיבידנדים מהחברה. איזי כהן, שהגיע לחברה כרכש זוהר בשנת 2008, מתוך מחשבה שיוביל השבחה וצמיחה, ונאלץ בתוך שלושה חודשים להוביל הסדר חוב, השתכר שכר של 330 אלף שקלים לחודש. מחליפו זה שלושה חודשים, אברהם נובוגרוצקי, המכונה בפי כול "נובו", לא כוכב חיצוני אלא מנהל שצמח בתוך הקבוצה וניהל בתפקידו האחרון את אפריקה תעשיות, יסתפק בכשליש - 110 אלף שקלים, וכמובן בתוכנית בונוסים ואופציות צנועה בהרבה.
"גם שווי החברה קצת שונה מהשווי שלה בעת שכהן הגיע לחברה", מסביר איש המכיר היטב את נובוגרוצקי. "צריכה להיות התאמה בין שכר המנהל לבין ביצועי החברה והתקופה, וחוץ מזה זה משדר מסר מסוים".
אדם אחר המכיר את החברה יודע לספר כי ממש עכשיו שלח נובוגרוצקי את המכונית שלו לטיפול עם 210 אלף קילומטרים - על אף שהסכם העבודה שלו מאפשר מכונית חדשה ויקרה הרבה יותר - וכי ויתר על הטבות נוספות כי "לא אצה לו הדרך".
"ספק אם יהיה הסדר כזה"
קשה להגזים בחשיבת הסדר החוב של אפריקה ישראל כראשון ופורץ דרך. "מדובר בהסדר חסר תקדים בהיקפו הכספי (7.5 מיליארד שקלים)", אומר מוסדי שהיה מעורב בדיונים על הסדר החוב, "וספק אם יהיה הסדר בהיקף כזה שוב. במובנים רבים, ההסדר היה זה שעיצב את אמות המידה של גופים פיננסיים ושל חברות בהתנהלות הסדר חוב, או לפחות אמור היה לעשות זאת, כי לא חסרים מקרים שבהם גופים מוסדיים מתפשרים על פחות".
המוסדי הזה ואחרים מזכירים שכאשר קושרים כתרי תהילה ללבייב על אצילותו ועל נכונותו להגיע להסדר חוב נדיב יחסית, שוכחים שההסדר הושג במאבק לא קל. "כשאפריקה פנתה למוסדיים בתחילה, בבקשה להסדיר מחדש את החוב, היא ביקשה למחוק 3 מיליארד שקלים מהחוב, ללא הזרמת הון של לבייב, ותוך הנפקת אג"ח חדש, בלתי צמוד, ב-2% ריבית ל-16 שנים. בפועל דובר בוויתור על מחצית החוב".
"אמרו לנו אז", מגחך מוסדי אחר, "שלבייב אמור להישאר בעל שליטה גם ללא הזרמת הון, בשל קשריו בעיריית מוסקבה". בסופו של דבר לבייב הזרים כ-750 מיליון שקלים, ובמקביל ירד באחזקותיו מ-75% לכ-53% (היום הוא מחזיק כ-47%). בעלי האג"ח קיבלו חבילה של מזומנים, מניות ואג"ח חדשות, ולמעשה ההסדר לא גילם בתוכו שום ויתור על החוב, כלומר שום תספורת. כמובן, אם המניות יורדות מערכן ביום ההסדר - מה שאכן קרה, ובגדול - השווי של החלק הזה בחבילה יורד. אולם תמיד אפשר לקוות שהמניות הללו יעלו, כאשר יסתיימו מהלכי החזרת החברה לדרך המלך.
"היה כעס גדול מאוד על לבייב, כפי שיש על בעלי חברות אחרים שמבקשים הסדרי חוב", אומר עו"ד אופיר נאור ממשרד נאור-גרשט, שייצג את מחזיקי אחת מסדרות האג"ח, סדרה כ"ד (שהייתה סדרה קצרה, שנייה בתור לאחר סדרה ט' הקצרה ביותר). "אבל", ממשיך נאור, "בדיעבד אנחנו יודעים להעריך אותו יותר. לבייב, בניגוד לטייקונים אחרים, טיפל בעניין בצורה ישירה ובזמן, חזה את בעיות התזרים שלו שנתיים קדימה, לא כמו היום באי.די.בי למשל.
"שנית, תרומת הבעלים הייתה מאוד משמעותית, וגם ניירות הערך שהתקבלו בתמורה היו בעלי ערך. הוא גם לא ניסה לעשות הפרד ומשול בין הסדרות השונות, כפי שעשה, למשל, יצחק תשובה בסדרות של דלק נדל"ן. הוא ניסה להסתדר עם כולם, והיה ברור שהוא מחפש פתרון בכנות. זה לא מה שאנחנו רואים אצל חלק מבעלי החברות כיום. זה לא טוב שבעל הון כזה פורס חובות, אבל יחסית להסדרים אחרים אפשר להחמיא ללבייב ולמנכ"ל שניהל את הסדר החוב, איזי כהן, בוודאי כאשר רואים חברות כמו קמן (לאחרונה הציע בעל השליטה רוני אלרואי הסדר חוב עם מחיקת 85% מהחוב), אילן בן-דב, שעד היום לא הציע תרומת בעלים, ואחרים".
לדברי מקורב ללבייב, הוא מרגיש פגוע שהתייחסותו השונה לחובות העתק שנוצרו לו, אינה מקבלת ביטוי ביחס הציבורי. "הוא מתוסכל מזה שהציבור שם אותו ברשימה של כל הטייקונים שעשו הסדרי חוב, של אלה שמתחמקים, שקונים ממך ב-10 אגורות אגרת חוב של שקל ועושים תספורת דרך השוק", אומר המקורב. "הוא מרגיש שהציבור לא יודע להבחין בין אלה שעמדו בדיבורם ועשו מאמץ גדול להביא כסף מהבית, לבין אלה שהשאירו נושים לפני שוקת שבורה. מהיום הראשון היה ברור לו שאדם צריך למלא את התחייבויותיו, גם אם הן כואבות מאוד כלכלית. הוא נפגע מאוד מהדברים שהטיחו בו, בעיקר מרועי ורמוס, אז מנכ"ל פסגות. הוא לא מחפש מחיאות כפיים, הוא יודע שצריך להחזיר חובות, אבל הוא מרגיש שאין ביטוי לאחריות שהוא גילה. הוא לא חיכה שאפריקה תראה את הקרשים, אלא יצא ואמר בזמן - עוד שנתיים לא אוכל לשלם, בואו נלך להסדר. וזה היה קשה מאוד, כי הוא איש גאה מאוד. הוא נהג באצילות".
- טוב, חלק מהאצילות הזאת הושגה במשא ומתן קשה. הוא לא מיד הכניס יד לכיס והוציא 750 מיליון שקלים.
"בכל צומתי המשא ומתן הוא נהג בהגינות, על אף שהיו לא מעט אנשים - לא בתוך החברה אלא מחוצה לה - שאמרו לו, אל תהיה פראייר, מה אתה נותן כל-כך הרבה. ובעלי אגרות החוב ידעו שיש לו כיס עמוק ודרשו גם דברים לא הגיוניים".
חוב של 4.2 מיליארד שקלים
כשלוש שנים לאחר הסדר החוב אנחנו מוצאים, אם כן, בעלי אג"ח פחות או יותר מרוצים, בעל שליטה קצת מאוכזב שהוריד פרופיל, ומה עם החברה עצמה? מה שלום אפריקה ישראל? קודם כול, חובותיה עדיין גדולים מאוד. יש לה חוב של 4.2 מיליארד שקלים, שמהם 3.8 מיליארד שקלים לבעלי אג"ח ו-400 מיליון שקלים לבנקים, כאשר בקופתה כ-900 מיליון שקלים בלבד. המשמעות היא שבשנים הקרובות היא תצטרך להקצות להסדר החובות כ-650 מיליון שקלים בכל שנה. לשנה ורבע הקרובות אפשר לומר שהיא מסודרת מבחינת ההון שבקופתה, אבל צריך להדגיש כי על מנת לפרוע את החובות גם בהמשך, היא צריכה להסתמך על כך שיצאו לפועל תוכניותיה למימוש חלק מהנכסים ולאכלוס ולהשכרה של אחרים.
לא פשוט לנהל חברה עם חוב כה גדול על שכמה. בסביבת נובוגרוצקי מגדירים זאת "יציקה. כשהוא מתעורר בבוקר ויש מדד של אחוז אחד, הוא מיד חושב, אחוז על יותר מ-4 מיליארד זה יותר מ-40 מיליון שקלים. וואו, על הבוקר התבזבז לי כל הדיבידנד שחברות הקבוצה בישראל הולכות לחלק לחברה האם". יחד עם זאת, ממשיכים המקורבים, "לחברה יש נכסים טובים, והוא משוכנע שבעבודה נכונה וטובה היא תוכל לא רק להחזיר את אגרות החוב שלה, אלא גם לשרת את בעלי המניות".
בסביבות החברה אומרים כי המנכ"ל נובוגרוצקי נוסע ממקום למקום ומאיץ את הפיתוח. "בכל מקום שבו החברה נוכחת", אומרים בסביבת החברה, "אסור לה לשבת על הגדר, היא צריכה להשקיע, לשפץ, להשכיר דירות ומשרדים שלא ישבו רק כנטל עם ריבית על החוב. לא לשבת על הגדר אלא לעשות את העסקאות המינוריות שאפשר לעשות. אם יש פרויקט של 60%-50% שוכרים - לרוץ איתו קדימה ולא לחכות לתפוסה מלאה".
אלון גלזר, מנהל המחקר בלידר שוקי הון, מסתכל על התנהלותה של אפריקה ישראל מאז הסדר החוב, והוא די מרוצה: "בגדול החברה ממשיכה להתמודד עם המצב המאתגר בשווקים, ובשביל חברה שהייתה כבר עמוק בבוץ, אני חושב שהיא עושה את זה בסדר גמור. מובן שהיא לא במצב מזהיר כי השווקים בעולם אינם במצב מזהיר. אבל אם משווים אותה לחברות אחרות שפעלו בחו"ל, היא הצליחה לעשות הסדר מאוד מכובד והיא גם נמצאת במצב פיננסי סביר. אפשר להגיד שהיא חזרה לממדים נכונים של חברה יזמית שפועלת בחו"ל. היא עדיין מאוד תלויה במצב השווקים, בעיקר ברוסיה, אבל גם בארץ ובארצות הברית. אבל בסך-הכול היא נמצאת במצב שהיא יכולה עדיין לעמוד בתנאים קשים, והיא בעמדת המתנה להתאוששות השווקים".
כאשר החברה מתארת לשוק ההון כיצד תמשיך לשרת את חובה, היא מתכננת, לצד מימוש של נכסים בארצות הברית ובמקומות אחרים, והתקדמות בתוכניות העסקיות שלה, גם הנפקות זכויות במשך השנתיים הקרובות שלבייב עצמו אמור להשתתף בהן, בסך כולל של 250 מיליון שקלים (100 מיליון בשנה הבאה, ו-150 מיליון בשנה שלאחר מכן). ההנחה היא שהציבור ישתתף באותו סדר גודל, ויחד יגיעו לקופת החברה 500 מיליון שקלים.
השתתפותו של לבייב בהנפקת הזכויות אמנם מופיעה בתזרים המזומנים של החברה, אבל ההשתתפות הזאת תלויה ברצונו הטוב ואולי גם ביכולותיו הפיננסיות. אפריקה ישראל היא אמנם החברה הציבורית והבולטת מתוך עסקיו של לבייב, אבל היא חלק לא גדול במיוחד מנכסיו, ומרבית הונו, שנצבר מתחום כריית יהלומים, עיבודם, והסחר בהם, ומתחומים נוספים, נסתר מהעין הציבורית.
כך, ממורנד, החברה הפרטית שדרכה מחזיק לבייב במניות אפריקה ישראל (מרבית עסקיו מוחזקים דרך חברה פרטית אחרת, LLD - לב לבייב דייאמונדס), חייבת לבנקים בישראל כ-2 מיליארד שקלים, והביטחונות הם מניות של אפריקה ישראל. לאחרונה אף נחשף על-ידי כתבת גלובס עירית אבישר, כי מתגבשת הצעה להסדר חוב חדש בין ממורנד לבנקים. ההסדר נעשה במקביל להסדר החוב עם בעלי האג"ח, ב-2009, שלפיו יקדים לבייב פירעון של החוב בתמורה להנחה של 300 מיליון שקלים. בנק מזרחי טפחות, שחלק החוב אליו דווקא נמוך יחסית - 170 מיליון שקלים בלבד - דרש כי בלי קשר להסכם ועוד קודם לו, לבייב יזרים עוד כסף לביטחונות, שכן ירד ערך המניות שמהוות ביטחונות.
השבוע הזרים לבייב 100 מיליון שקלים לקונצוריום הבנקים המחזיקים בחוב, במהלך שמזכיר לכולנו כי איתנותו הפיננסית של לבייב חשובה לאפריקה ישראל גם מעבר ליכולתו להשתתף בהנפקות הזכויות. מקורבים לחברה מסכמים כי הם "מניחים שיכולתו הפיננסית של לבייב מספיקה כדי לעמוד במטלות, הן של החזר חובו שלו והן של הנפקות הזכויות. אבל, גם הם מודים כי בסופו של דבר על כך תקום או תיפול החברה, היות ש"ההשפעה והדומיננטיות של לב לאפריקה היא כמעט קריטית לחברה. החברה הייתה ונשארה חברה שבעל המניות העיקרי בה הוא לב, והנחת העבודה היא שכך זה יישאר".
נכסים על המדף - הנכסים והתוכניות של לבייב, בישראל ומעבר לים
עיקר נכסיה של אפריקה ישראל נמצאים ברוסיה, תחת אפ"י פיתוח. פרויקט הדגל, הקניון של רוסיה בניהולה של הבת צביה לבייב-אלעזרוב, מושכר בכ-75%, ויש בו תנועה של 40-35 אלף מבקרים ביום. מרשים, אבל רחוק מאוד מהתוכניות הראשוניות. "ההתקדמות אינה בצעדים מטאוריים", מודים מקורבים לחברה, "והחברה הייתה שמחה לראות התקדמות מהירה יותר, אבל יחסית למצב המשק הם לא מופתעים לרעה".
הבעיה היא שהקניון תוכנן בימים אחרים, והיה עתיד לעמוד בין המון גורדי שחקים במרחק דקות הליכה ספורות ממנו. אלא שכרגע הוא תקוע בלב "אתר בנייה ענקי, מהגדולים בעולם", כניסוחו של מי שמכיר את הנדל"ן המוסקבאי. בתקופה הרעה הוקפאה בנייתם של גורדי השחקים, הם החליפו ידיים, עברו לבנקים, חזרו למשקיעים, ועכשיו הם נמצאים בעיצומה של בנייה. הביקור באתר בנייה כזה פחות מזמין, ונוסף על כך, מתוך שלושה קווי רכבת תחתית שאמורים להגיע לשם, רק אחד התחיל לפעול בינתיים. גם מערכת הכבישים הסביבתית מתעכבת. "שום דבר מהדברים הללו אינו תלוי אישורים", מדגישים בסביבת החברה, "הכול בתהליכי ביצוע ויסתיים בתוך שנתיים-שלוש".
לאפריקה ישראל נכסים נוספים במוסקבה: בנייני משרדים כמו ארבע הרוחות ואחרים, עם שותפויות הלוואות אבל גם עם שוכרים; מבני דירות ש"את רובם החברה מכרה", לדברי מקורבים; מלון עם תפוסות יפות. נכס נוסף הוא אוזרקובסקיה - שלושה בנייני מגורים פלוס מלון - שנבנה עם שותף למטרת מכירה ומחירו מוערך ב-500-400 מיליון דולרים, עדיין מחפש קונה, ולדברי מקורבי החברה, "היו משאים ומתנים שלא צלחו, אבל כל הזמן יש מתעניינים". לחברה נכסים נוספים במזרח אירופה, כמו גם בברלין.
בישראל יש לאפריקה לא מעט חברות עם הרבה פעילות, אם כי במספרים הן לא מרכז הכובד של החברה. "הפעילות בישראל משרתת את החברה מבחינת דיבידנדים. אלה לא סכומי עתק", אומרים בסביבת החברה, "אבל זו התרנגולת שמטילה בכל יום את הביצה שלה; אי של יציבות". גם שם מתוכננים שינויים ושיפורים שונים, כגון מכירת יותר דירות בכל שנה (כרגע מוכרת חברת המגורים בין 500 ל-600 דירות בשנה, והחברה חולמת על אלף), וכמו הסטה של חברת דניה לפרויקטים של תשתית בחו"ל ולתמחורים טובים יותר, או כדברי מקורבי החברה, "לא רוצים להזנות ולהוזיל את דניה בפרויקטים שהתשואה עליהם היא רק אחוז וחצי".
בצד הבעייתי של הנכסים ישנה כמובן ההתמודדות עם אפ"י ארצות הברית. גורמים בשוק מעריכים כי ההפסדים הצבורים של החברה מגיעים ל-500 מיליון דולרים, עם מגדלים שנרכשו בזמנו במחירים גבוהים, ונכסים נוספים. כרגע התכווץ שווי הנכסים ל-100 מיליון דולרים, והם על המדף, מחכים לקונה. מדי פעם מתפרסמת עסקה ואז לא יוצאת לפועל, והחברה ממשיכה להמתין בסבלנות למחיר "בסדר פלוס", ולהחזיר הביתה קצת כסף. "המגמה היא לצאת מהשוק האמריקאי", מאשרים בסביבות החברה, "אבל בצער רב. בעתיד, אם יתאפשר מבחינת מקורות כספיים, החברה תחזור לשם בגדול".
איך השפיעו חילופי הגברי בראשות עיריית מוסקבה
הקשרים הטובים של לב לבייב ברוסיה היו בעבר אחד הנימוקים לכך שחשוב שיישאר בעל שליטה בחברה בעת מתווה הסדר החוב. הקשרים האלה ספגו מכה בספטמבר 2010, כאשר פוטר מתפקידו ראש העיר הכול-יכול והוותיק של מוסקבה יורי לוז'קוב בצו נשיאותי, ונמלט עם אשתו מרוסיה. ההסברים הרשמיים היו כי הפיטורים היו במסגרת המאבק השלטוני בשחיתות, אבל ייתכן כי מדובר במאבקי הפוליטיקה הפנימיים ברוסיה. כך או אחרת, עבור לבייב זה לא היה פשוט, שכן הוא נהנה מקשרים טובים עם לוז'קוב, שבוודאי לא הפריעו להשגת אישורי בנייה במקום כה מרכזי בעיר.
במקום לוז'קוב מונה לתפקיד ראש העיר סרגיי סוביאנין, ואחת ההצהרות הראשונות שלו הייתה כי הוא רוצה לשמר את המרכז ההיסטורי של העיר, ולא להקים עליו פרויקטים עצומים. הוא גם טען שהתשתית התחבורתית אינה מתאימה לסוג כזה של פרויקטים - גם כך מוסקבה היא העיר הפקוקה ביותר במערב. "זאת פצצה שדבר כזה קורה", מודים בסביבת אפריקה ישראל. "לא רק ראש העירייה התחלף, אלא יחד איתו כל דרג הביניים. אפ"י בדיוק עמדה בעיצומה של עסקה לרכישת 25% שהיו לעירייה בקניון של טוורסקיה. יחד עם זאת, אפ"י כן הצליחה להשלים את עסקת הרכישה של 25% של העירייה, ולהשיג הישגים שלא היו לה עם ראש העיר הקודם, כגון חניון של 2,600 מקומות; וכן היא קיבלה פיצוי על ביטול ההיתרים בדמות קרקעות חלופיות בטוורסקיה. זה לא דבר טריוויאלי, וזה הושג בזכות הקשרים שיש ללבייב ולאנשי אפ"י ברוסיה עם ראש העיר החדש".
- האם הקשרים המיתולוגיים הללו, שבגללם בעת הסדר החוב הדגישה החברה שאינה יכולה לפעול בלי בעל השליטה שלה ברוסיה, עדיין קיימים?
"עובדתית, לא הייתה אפריקה בלי לב. בלעדיו פשוט לא הייתה חברה. לב הוא דמות מאוד דומיננטית במוסקבה, עם מוניטין של יזם שבאמת מצליח להקים ולהשביח נכסים. רוסיה מספיק גדולה עם אנשים מספיק חזקים שיודעים איך לקחת נכסים, ואף אחד אחר באפריקה ישראל לא יכול היה לדאוג לזה מישראל, בטח לא כשמדובר בחברה בהסדר חוב. אף אחד לא הציג את לב בתור מישהו שחייבים כדי לפעול בארצות הברית או אפילו במזרח אירופה. אבל ברוסיה ההתנהלות שונה, והקשרים שונים, ואפריקה ישראל רווה נחת מהיכולות של לבייב".
כתבות
ני"ע
