טיול לכל המשפחה בעיר שירדה מגדולתה

טיול בגן הלאומי עין עבדת ■ את שרידיה, בדמות טראסות, של עבדת ניתן לראות בכל תחתית המדרונות והערוצים באזור

עונה מומלצת: סתיו, חורף ואביב

התאמה: כל המשפחה

קושי מסלול: קל

אורך מסלול: אם יורדים מהעיר העליונה לתחתונה - קילומטר וחצי

משך מסלול: כשעתיים וחצי

מפה: מפת סימון שבילים מס' 15, "הנגב התיכון" (מהדורה אחרונה: 2006)

הגעה מבאר-שבע: נוסעים דרומה בכביש 40 דרך צומת משאבי שדה, צומת טללים וצומת חלוקים. חולפים על-פני שדה בוקר ומדרשת בן-גוריון. כעשרה קילומטרים דרומית משם פונים שמאלה בעקבות השילוט לגן הלאומי עבדת

ציוד נדרש: נעלי הליכה, שלושה ליטרים מים לאדם, כובע, קרם הגנה, משקפי שמש

הקפצת רכבים: מחניון הגן הלאומי עבדת נוסעים צפונה בכביש 40. פונים ימינה אל מדרשת בן-גוריון ובית ספר שדה שדה בוקר. בכיכר פונים ימינה לכיוון הגן הלאומי עין עבדת. הירידה המתפתלת מובילה בסופה אל ערוץ נחל צין. מיד לאחר חציית ערוץ הנחל פונים שמאלה בדרך עפר המסומנת בסימון שביל ישראל (כתום, כחול, לבן). נוסעים קרוב לשלושה קילומטרים, עד שמגיעים לצומת שבילים. בצומת השבילים פונים ימינה בשביל מסומן כחול, עד לחניה בקצה הדרך

מצב דרך העפר משתנה לעתים; אם היא מתגלה כבלתי עבירה לרכב יש לחנות בשוליה ולהביא בחשבון כי הדרך הרגלית תתארך בהתאם

מעל מגרש החניה מתנוססת גבעה שבראשה נראים שרידי מבנים עתיקים. זוהי עבדת, תחנה עתיקה בדרך הבשמים הנבטית שבה הובילו הנבטים בשמים מחצר-מוות שבתימן עד נמל עזה, שבו הועמסו הבשמים על אוניות והושטו לאירופה. עבדת הייתה הנקודה האחרונה שבה עברה הדרך בתוואי נסתר. מעבדת ועד עזה לא היה מנוס אלא לחצות עם השיירות את צפון מערב הנגב המישורי. לשם העברת השיירות בבטחה היה צורך בכוחות צבא גדולים, ונראה שסביב כוחות הצבא ששהו במקום התפתח היישוב.

בראשית המאה השנייה ביטלו הרומאים את המונופול הנבטי על העברת הבשמים, והעבירו את הסחר בבשמים מהמדבר לנתיב אחר, דרך המפרץ הפרסי. כתוצאה מהשינוי ירדה עבדת מגדולתה והפכה ליישוב קטן ושכוח אל.

גדולתה של העיר שבה אליה בתקופה הביזנטית, בין המאות הרביעית לשביעית, בתקופה טובה מבחינה פוליטית וביטחונית, וככל הנראה גם אקלימית. אז הוקמו בה כנסיות גדולות ואז גם פותחה בה חקלאות מדברית מתקדמת. את שרידיה, בדמות טראסות, ניתן לראות בכל תחתית המדרונות והערוצים באזור.