מאמני חוג הסילון של ליגת העל

את התיוגים המלטפים האלו של התקשורת, מכבי חיפה נהנית לאמץ לחיקה כבר הרבה שנים. היא הקבוצה הכי אירופית בישראל, הכי מסודרת. שחר הוא בעלים מבריק, הכל מתקתק טיפ-טופ, המועדון כמובן נמצא בסקאלות אחרות לחלוטין מהזוהמה הרגילה של ליגת העל, וכל יתר המימרות. אבל אם אפילו אלוהים לא מסוגל לברוא אבן שאותה הוא לא יכול להרים (כנראה), אז בהחלט יש מצב שגם במכבי חיפה טועים לפעמים.

ההחלטה השנייה הכי גרועה שלקח יעקב שחר העונה היא לפטר את המאמן הבאמת כושל בצורה יוצאת דופן, ראובן עטר, רק במחזור התשיעי.

העונה הזאת נמחקה מבחינת חיפה, מה שלא בהכרח היה קורה אם שחר היה מתעשת בזמן. אבל החלטה גרועה אפילו יותר מהשתהות עם הפיטורים היתה עצם המינוי של עטר. יש יותר מדי עדויות לפיהן המינוי של עטר היה קודם כל רעיון שיווקי של הבן, אור שחר. שנה אחת לפני הכניסה לאצטדיון החדש, זו נראתה לג'וניור כמו הבחירה הנכונה.

עטר היה אמור למכור מנויים. עטר היה אמור להפוך את הכניסה לאצטדיון החדש חלקה - עם קשר משגשג בין המועדון לבין הקהל שקיבל לזרועותיו את המאמן שהוא כל כך רצה. אבל הנה צעד שיווקי מבריק אפילו יותר לקראת הכניסה לאצטדיון החדש, שהשחרים לא חשבו עליו: אשכרה לקחת אליפות. כי אליפות אומרת שאפשר להביא למגרש החדש, כבר בעונה הבאה, משחקים מהצ'מפיונס ליג עם 30 אלף צופים ביציע.

לא ברור למה הכישלון הגורף של מאמן שמעולם לא לקח אליפות בישראל ובכל חייו עמד על הקווים בשני משחקים במפעלים אירופיים, הפתיע את השחרים. נכון, גם אלישע לוי לא בא עם קורות חיים טובים יותר, אבל ג'קפוט כמו אלישע אפשר להביא רק פעם אחת בדור; בדרך כלל אלו האברם גרנטים והרן בן שמעונים שמביאים ניצחונות (או לפחות מצליחים לא להפריע להם לקרות).

***

בואו נשחק לרגע משחק תיאורטי לחלוטין, ונדמיין עולם שבו אלוהים אף פעם לא טועה, גם כשהוא טועה. כלומר, שאלוהים יודע מה הוא עושה ומתי כדאי לו "לטעות" בכוונה, למען שירות מטרה נשגבת ונעלה יותר. אם החלטתם שאתם משחקים, אז תפנימו: שחר עשה החלטה מבריקה כשמינה את ראובן עטר.

זה מאוד פשוט: שחר, כשלקח את עטר, הוריד קוף רציני מהגב של כל מאמני העתיד של חיפה. לא מדובר בקוף מטאפורי, אלא על כזה שמתיישב עלייך פיזית מיציע גימל, אחרי שלושה הפסדים רצופים מקסימום. הקהל של חיפה לא היה מוכן לשמוע על אלטרנטיבות לחיפה נטולת עטר בעונה הזאת. בטח לא אחרי שדרש בשנה שעברה, בשירה אדירה, ולא רק במשחק-שניים, את ראשו של אלישע ואת ההחתמה המיידית של עטר. ספק אם קאפלו היה שורד בחיפה אם היה ממונה לפני עטר.

ועכשיו מה? היורש של עטר (רב"ש?) מקבל שתי סוכריות במחיר אחת לתחילת הקדנציה שלו: גם קהל שכבר בא על סיפוקו ההיסטורי-מיתולוגי, וגם שולחן מלוכלך שכולל 26% הצלחה בליגת העל וצניחה מתחת לקו האדום. ליורש של עטר אין אפילו סיכוי סטטיסטי להיכשל.

***

אם אוהדי חיפה רצו את עטר מאמן מתוך לויאליות אדירה לשחקן עבר אהוב, אוהדי מכבי ת"א ודאי עוברים כרגע את התהליך המנוגד: הם מבינים על בשרם איך זה מרגיש כשבקבוצה שלך יש מאמן שלא מכיר ולא שמע על המונח לויאליות. אולי כדאי שיתרגמו לו לקטאלונית.

אוסקר גרסיה הוא איש מקצוע צעיר ומוכשר, ובעיקר מקושר. עם סוכן שהוא האח של גווארדיולה, אין סיבה להניח שאוסקר ימשיך לשעמם למוות את בוני גינצבורג בפאנל של ערוץ 1 למשך שנים ארוכות. עם זאת, להתחיל לחשוב על הג'וב הבא שלך אחרי ארבעה חודשי עבודה בלבד בקרית שלום, זה מסר למערכת שלמה: אני לא סופר אתכם. תודה על הקרש, עוד שנייה אני קופץ.

הבשורות החיוביות יותר: עושה רושם כי למרות שאימן רק בקצת יותר מרבעון שלם במכבי, אוסקר, יחד עם ג'ורדי והחבר'ה - הצליח להנחיל במכבי שיטה סכמתית, פרגמטית ויעילה, שתהיה בלתי שבירה באופן שיספיק בשביל להמשיך לנצח משחקים בליגה הזאת. רמת המחויבות או זהותו של המתראיין אצל בוני כבר פחות קריטית בשלב הזה.

***

גם להפועל ת"א יש העונה מערכות יחסים מסובכות עם המאמנים שלה. במסגרת עסקת הבארטר שהנחיתה בוולפסון את יוסי אבוקסיס, עוזר מאמן נבחרת ישראל, ההתאחדות לכדורגל חוסכת את שכרו. הפועל היא זאת שמשלמת למאמן הדו-כובעי. רק שהקואץ' לא דופק את הכרטיס כל יום אצל המעסיק שלו. השבוע, למשל, שלחו אותו אלו שכבר לא משלמים לו, לנסיעת עבודה קריטית בבלפסט. כי יש משימת ריגול לבצע בעורף האויב מצפון אירלנד. להכנות למשחק החשוב מאוד להמשך מאבק האליפות של הפועל ת"א בקרית שמונה, מצטרף המולטי-טאסקר אבוקסיס רק ביום שישי, יממה לפני הקיק-אוף.

אי אפשר להאשים את אבוקסיס בחוסר המקצוענות הזה, בסירחון הפארטיה החריף שנודף לכל עבר. הרי הוא רק אבוקסיס, אופורטוניסט עם רקורד, שישמח לקדם את עצמו בכל פלטפורמה אפשרית, העיקר לקדם. הוא אולי השחקן היחיד בתולדות הענף שהצליח להיות סמל גדול ונערץ בשתי יריבות קשות במהלך קריירת המשחק שלו (איך אפשר לשכוח את אותו אוהד בית"ר שהציע למכור כליה כדי להשאיר אותו).

אי אפשר להאשים את אבוקסיס, כי היחסים שלו עם גוטמן טובים מדי מכדי שיקרה מצב קיצוני. נניח, מצב בו אבוקסיס מחליט בין-לילה לשכוח מהכדרור של רונאלדו ונאני, ומתחיל להטריד את ראשו רק ברביד גזל, סלאח חסארמה, או במצבם הרפואי של ורמוט וטל בן חיים. לפחות עד שיגיע האימון המסכם ביום שישי - אלו הבעיות של חיים רמון.