הזמן לשלוף את השפן

בשבוע שעבר הקדיש המגזין "TIME" כתבה לסקירת התהפוכות המתחוללות בבטר פלייס. בפתיחה לכתבה כתב שליח המגזין בישראל: "כמובטח, הנוף של ישראל משובץ בתחנות להחלפת סוללות, 27 מבנים בכחול-לבן עם הלוגו של בטר פלייס, מיזם הרכב החשמלי השאפתני ביותר בעולם. הסוללות כבר שם, שורות שורות של סוללות ליתיום-איון, שאותן ניתן להכניס ולהוציא מרנו פלואנס חשמלית בפחות מהזמן שלוקח לתדלק בתחנה. הדבר היחיד שחסר בתמונה הן המכוניות עצמן, או יותר נכון - האנשים שרוצים לנהוג בהן".

משפט הפתיחה הזה נכתב במגזין שרק לפני שלוש שנים בחר את שי אגסי לאחד מ-100 האנשים החשובים בעולם לאותה שנה, והוא מתמצת היטב את המצב שבו נמצאת בטר פלייס כיום: יש חזון, יש טכנולוגיה, יש מודל עסקי אבל אין לקוחות שמוכנים לקחת את הסיכון ולשלם עבורו. יתר על כן, הזעזועים הנלווים לתהליך ההבראה של החברה רק מגדילים את תפיסת הסיכון של הלקוח הישראלי הממוצע, ומרחיקים עוד יותר את הסיכוי לסוג כלשהו של שיקום מהיר.

עזיבתו של המנכ"ל קפלינסקי התקבלה בענף הליסינג בסוג של השלמה שקטה. החברות הללו נזהרו כל העת שלא להכניס את שתי הרגליים לסצנת הרכב החשמלי וכיום רובן כבר עם רגל אחת בחוץ.

הדבר היחיד שיכול להתניע כיום את המכירות של בטר פלייס מחדש הוא התערבות ממשלתית - כמו למשל הקלות מפליגות בשווי השימוש לרכב חשמלי כדרישת המשרד לאיכות הסביבה - או פעילות אשראי אגרסיבית של בטר פלייס, שתסב את הסיכון הפיננסי מחברות הליסינג לקופתה שלה.

חברת מימון כזו לא קמה עדיין וככל שעובר הזמן קטן הסיכוי שתקום. למרות כל האמור לעיל, נזכיר שהמשקיעים בחברה, ובראשם החברה לישראל, הזרימו אליה בחודש החולף כ-100 מיליון דולר, וזה צינור חמצן לא מבוטל כלל, שמעיד על אמון. ייתכן שהם יודעים משהו שאנחנו לא יודעים, אבל אם אכן מסתתר עוד שפן בכובע של בטר פלייס, נראה שזה בהחלט הזמן המתאים לשלוף אותו.